ההתאוששות הכלכלית באירופה קרטעת והקיצונים ממשיכים להתחזק

ההתאוששות הכלכלית האירופית שכולם מצפים לה, עדיין מחכה איפשהו מעבר לפינה, בעוד תושבי גוש האירו הסובלים מצנע, אבטלה ותחושה כללית של חוסר נוחות, עשויים להצית בינתיים תבערה פוליטית.

הוועדה האירופית פרסמה השבוע את תחזית הסתיו שלה ל-2014 ודיווחה הכי היא מצפה לצמיחה חלשה עד סוף השנה גם בגוש האירו וגם במדינות האיחוד. " התמ"ג צפוי להגיע ל-1.3% באיחוד האירופי ול-0.8% בגוש האירו ב-2014. הצמיחה צפויה לגדול בקצב איטי במהלך 2015, ל-1.5% ו-1.1% בהתאמה. האצה של הפעילות הכלכלית ל-2% ו-1.7% ב-2016 צפויה להיות מונעת מהתחזקות הסקטור הפיננסי, כמו גם מרפורמות מבניות שמבוצעות לאחרונה ומתחילות לשאת פרי".

הדבר הטוב שיכולים לומר על התחזית הזאת, הוא שהיא היתה יכולה להיות הרבה יותר גרועה – היורו לא קרס, אין משבר חוב בשום מקום ואפילו יוון יוצאת לאט לאט מסכנה בזכות תוכנית ההצלה שלה. הבנקים מצמצמים את מאזניהם לאחר שעברו סדרה של מבחני לחץ והיחלשותו הקלה של היורו מטיבה עם היצוא.

יחד עם זאת, התחזית הזו יכולה להתברר כאופטימית מדי. הוועדה האירופית שוב הבטיחה תוכנית השקעות של 300 מיליארד יורו על מנת להמריץ את הכלכלה, כאשר הצריכה וההשקעה הפרטית, כמו גם ההשקעה הציבורית, לא תורמות מספיק לצמיחה. גם האבטלה נותרת ברמה גבוהה סביב ה-10%. הוועדה מציינת כי הגורמים הבולטים שעשויים להוביל לצמיחה נמוכה מהתחזית הם מתחים גיאופוליטיים, השבריריות בשווקים הפיננסיים, והסיכון שהרפורמות המבניות לא ייושמו עד תום.

כלכלני האיחוד אופטימיים באופן יחסי לגבי העתיד. הציבור – ממש לא | צילום: thinkstock

כל זאת נכון אם מתבוננים על תמונת המקרו ועל החישובים על הנייר. אך יש מספר גורמים שלא נכנסים למשוואה. אחד מהם הוא הזעם של הציבור או הכמיהה לשוב ולהיות מאושרים. עבור אירופאים רבים, המציאות היא מאבק כלכלי מתמיד וניסיון לדרוש את הזכויות והשירותים שמגיעים להם.

לאחר הצמיחה המרשימה באירופה שלאחר המלחמה, דורות שלמים נהנו משירותים טובים ומשגשוג. אותם אנשים, גם כיום מסודרים פחות או יותר עם פנסיות נאות. אך הקבוצה הגדולה של האנשים ה"פעילים" כיום (שמתוכם לפחות כל אדם עשירי הוא מובטל), יכולים רק לחלום על אותם תנאים שזכו להם הדורות הקודמים. במקום זאת, הם רואים המוני מהגרים מגיעים לארצותיהם, ומודאגים מעליית האסלאם הקיצוני אצלם בבית.

רבים מתושבי אירופה חשים תחת מצור – הערכים המסורתיים שלהם נמצאים תחת התקפה. בתוך סביבה של צמיחה כלכלית נמוכה ועתיד פסימי, אנשים נוטים להתבצר בתוך עצמם – לסגור את דלתותיהם ואת מוחם. החשש הוא שאנשים, שכבר הפסיקו לקנות את התמונה הוורודה שמציירות הממשלות לגבי העתיד, יביעו את תסכולם בקלפי ויכניסו את המפלגות הקיצוניות אל מרכז הבמה.

הסוגים השונים של הקיצוניים לא ניתנים להשוואה, אך הם כן חולקים כמה דברים במשותף: הם מוזנים מתחושות אי נוחות בציבור, מתפיסה של חוסר צדק, חוסר תקווה לגבי העתיד ולכן געגוע אל העבר.

עליית הקיצוניות באירופה היא אחד מהתוצרים המרכזיים של המשבר הכלכלי המתמשך וההתאוששות האיטית שלאחריו. היא הייתה גם המנוע לשתי מלחמות העולם במאה שעברה. השאלה הגדולה כעת היא כמה זמן תושבי אירופה יהיו מוכנים להישאר בחוץ בקור, בעוד הפוליטיקאים דנים בחדרים חמימים על הידוק המשמעת התקציבית.

צמיחה יכולה לרפא הרבה דברים, אך היא לא נס שיכול להתרחש רק מתוך אמונה. נחוצה תוכנית ברורה שתחזיר את האנשים לעבודה, תחזיר להם את ההכנסה ואת התקווה בדמוקרטיה צודקת ושקופה שדואגת לכולם.