החופש קורא להם: על הטרנד החם של טיולי האקסטרים ברחבי העולם

פסבנדר לא לבד. בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מחליטים שנמאס להם לטייל בדרכים הקונבנציונליות ומחליטים לשכור אופנוע כדי לחוש את השטח בדרכים אחרות. גם בארץ אפשר למצוא משוגעים לדבר שמוכנים להישבע בכל היקר להם שאין טיול טוב יותר מטיולי אופנועים. ווילי פרץ, בעל חברה המארגנת טיולי שטח אתגריים בחו"ל על אופנוע, הוא אחד מהם.

חורשים את בוסניה | צילום: ווילי פרץ, TCP XPOWER Israel

האהבה לאופנועים מלווה את פרץ מגיל צעיר. "כשהייתי קטן התחלתי לרכוב על אופניים", הוא מספר. "כשגדלתי קניתי אופנוע, ואני והחבר'ה המשכנו עם טיולי השטח בכל מקום. היינו מגיעים למדבר, פותחים מפה, ולא עניין אותנו כלום, היינו הולכים לאיבוד. ואז פתחתי מוסך משלי לאופנועים, וכל הזמן היו אומרים לי, 'איזה כיף לך שאתה רוכב בשטח', אז הייתי אומר לאנשים, 'יאללה, בואו איתי'. וככה זה התחיל, משניים־שלושה חברים שהצטרפו, ובאיזשהו שלב היו א יתי כבר 30 חבר'ה כל יום שישי".

גם טיולי האופנוע לחו"ל שהוא מארגן התחילו כתחביב שהלך ותפס תאוצה. "כל המוסך שלי נבנה על הרעיון של טיולי שטח ורכיבת אנדורו (רכיבת שטח הבוחנת את גבולות היכולת של הרוכב, ג.פ.). היו לי חברים בצפון עם צימרים, ללקוח אחר היה גרר, העמסנו את הכלים ונסענו לצפון ליומיים. אחר כך ארגנו טיול של יומיים בדרום, ואז החבר'ה אמרו לי, 'שמע, גמרנו את הארץ, צריך להתחיל להסתכל החוצה'. יש לי מלא חברים ברומניה, אז נסענו לשם".

אחים לדרך

מפה לשם, מספר פרץ, הוא מוציא יותר מ־200 ישראלים לטיולי שטח מדי עונה. שרון ברבי, בן 39 מראשון לציון, ייצא בקרוב לטיול החמישי שלו ברומניה עם הקבוצות של פרץ. "למעשה, הטיול הזה היה אמור להיות השישי במספר שלי, אבל בטיול הראשון שהייתי אמור לצאת אליו נולדה לי בת, אז לא יכולתי לברוח, למרות שהייתי ככה קרוב לעשות את זה. אבל אז ראיתי את הבת שלי – ולא יכולתי לעזוב אותה", הוא אומר בחיוך. "בכל מקרה, מאז הטיול הראשון שלי לשם זאת כבר מסורת. אני מכור לטיולי השטח ברומניה".

מה כל כך ממכר בחוויה של טיולי האנדורו בחו"ל? "הנופים שם. בכל יום רכיבה מגיעים לפסגה שונה, וזה פשוט וואו. זה לרכוב ליד עננים, לראות אגמים קסומים, נופים שכולם נראים כמו גלויות. ואחד הדברים שאותי הכי מרגשים זה להיכנס לכפרים נידחים ולא סלולים, לא מחוברים לחשמל ולא כלום, וכשהילדים שומעים את הרעשים של האופנועים הם יוצאים החוצה וצועקים 'בובו', שזה ממתק ברומנית, ועומדים על הכביש ומחכים שניתן להם שוקולד".

"יש בטיולים האלה אחווה של לוחמים, כמו בצבא", מוסיף פרץ. "יש בהם גם הרבה עזרה הדדית, כי זה ספורט מאוד פיזי. אחרי יום שלם של רכיבה כזאת בשטח אפילו השערות כואבות לך, וזה יוצר הרבה מחויבות בין חברי הקבוצה". למרות התדמית הגברית של טיולי השטח הממונעים, יש גם נשים שהתאהבו בהם. אחת מהן היא נטלי ארז, מתכנתת מחשבים בת 40 מכפר סבא, שיחד עם בן זוגה שי לוי, היא דמות קבועה בתחרויות ובטיולים. "תמיד היה לי קטע עם אופנועים", מספרת ארז. "אבל פעם לא הייתי עושה עם זה יותר מדי. ואז יצא לי לראות מישהי מתחרה, מישהי קטנה כזו, ואמרתי לעצמי, 'יאללה, אם היא יכולה, אז גם אני יכולה', ומאז נדבקתי".

ארז מעריכה שחוץ ממנה, יש בארץ עוד כעשר נשים שרוכבות אנדורו באופן קבוע. בטיול הקודם שאליו נסעה היא היתה האישה היחידה בקבוצה של 40 איש, אבל לדבריה, זה לא הפריע לה – נהפוך הוא. "תמיד עוזרים לך ויש תחושת אחווה. זו הרגשה מאוד כיפית לצאת מהעולם האמיתי שבחוץ, שבו את יודעת איך זה להיות אישה. שם, יש לי אופנוע משלי ואני מנסה להיות כמוהם, והרבה פעמים מצליחה, וזה סיפוק אדיר", היא אומרת.

זקוקים לאוויר

כך נראית שגרת יומם של רוכבי אנדורו בחו"ל: רוכבים, רוכבים, ועוד קצת רוכבים. את ארוחת הבוקר אוכלים במלון, שנמצא לרוב במרכז העיר, במשך היום רוכבים בטבע, עוצרים לארוחת צהריים ובערב שבים – ברכיבה כמובן – למלון. פעילויות ערב נוספות תלויות בעיקר במצב השרירים ובהתחשב בעובדה שלמחרת על הבוקר יוצאים ליום נוסף של רכיבה בשטח.

הטיולים עצמם הם ברמה גבוהה מאוד. החברה של פרץ דואגת לכל פרט ולכל גחמה של המטיילים: "אם מתקלקל לך משהו באופנוע, הם לוקחים אותו בזמן ארוחת הצהריים, ועד שאתה מסיים לאכול, אתה מקבל אופנוע חדש או מתוקן", מספר ברבי. "אחד הפינוקים הגדולים בטיולים האלה הוא שאפשר להזמין מסאז'יסט שיחכה לך אחרי יום רכיבה במלון. אני כבר דאגתי שבטיול הבא שלי יהיה לי תור למסאז' בסוף כל יום", מוסיפה ארז.

"נפצעתי יותר כששיחקתי כדורסל" | צילום: ווילי פרץ, TCP XPOWER Israel

תוספת כזו, אגב, מייקרת את עלות הטיול ב־25 יורו ליום. מחירו של טיול סטנדרטי מתחיל ב־900 יורו (לא כולל טיסות). כמובן שמחיר התחלתי זה יכול להאמיר בהתאם לרמת הפינוק, בקשות המטיילים ואורך הטיול. ישנם גם טיולי VIP, התפורים לפי דרישת הקהל. וישנו גם עניין הציוד, שהוא מהותי מאוד במקרה של רכיבת אנדורו. ציוד רכיבה, הכולל מגינים, קסדות ובגדי רכיבה, יעלה לרוכב בין 12 ל־14 אלף שקל. אך השמים הם הגבול בכל הנוגע למכורים לדבר שמשקיעים בגאדג'טים נוספים כמו חיבור של האייפון לקסדה, מצלמות לקסדה, משקפי אבק ועוד. את ציוד הרכיבה הזה אמורים הרוכבים להביא עמם מהבית, אך למי שאין ציוד משלו, יוכל להשכירו – תמורת 50 יורו ליום. שדרוגים נפוצים נוספים לטיולים האלה הם לרוב ימי רכיבה נוספים, מסלולים ייחודיים באזורים אקזוטיים, בקבוק יין או וויסקי איכותי בארוחות, או השכרה של מדריך צמוד (220 יורו ליום) לכמה חברים שרוצים לטייל לבדם.

אבל אם אינכם טיפוסי אקסטרים, ועדיין רוצים לטייל בחו"ל רכובים על גבי אופנועים כשהאוויר הצח על פניכם, ישנן גם אופציות אחרות – כמו טיולי כביש. סער ספיר מחברת טיולי אקספיריאנס שמציעה ללקוחותיה לחרוש את כבישי המדינות השונות ברכיבה, מספר שהרעיון לארגן טיולים על אופנועים התחיל מהחוויה האישית: "התחלתי לרכוב על אופנועים לפני כמה שנים בהודו, בהימלאיה. הייתי מאוהב בהודו, למדתי הינדית, לא היה מה לדבר איתי, כל דקה פנויה ביליתי שם. ותמיד על אופנועים. זה נותן לך דרגת חופש שאין כמותה. אתה לא תלוי בתחבורה ציבורית ובאוטובוסים המזופתים שלהם, וזו גם היכולת להתנייד לכל מקום עם עצמך, לעצור בכל מקום".

בעוד שאת טיולי האנדורו מאפיין קהל צעיר יחסית (טווח הגילים נע לרוב מ־20 ועד 50), הקהל שמגיע לטיולי הכביש הוא בדרך כלל מבוגר יותר. "רוב האנשים שמגיעים לטיולים שלנו הם בני 50 וצפונה", אומר ספיר. "ורובם אנשי עסקים. הסיבה לכך היא שאלה אנשים עם יותר זמן פנוי, יותר כסף פנוי, ורצון לעשות דברים בשביל עצמם – אחרי 20 ומשהו שנה שבהן הם דאגו למשפחה ולפרנסה. הם במצב גופני טוב, בעלי רוח צעירה, חולים על אופנועים וטבע, ובעלי רצון לעשות טיולים שונים, אחרים, לא אותו טיול סטנדרטי שכולם עושים".

המחיר של טיולי הכביש מתחיל גם הוא ב־890 יורו (לא כולל טיסות), ומטפס בהתאם לזמן ולאופי הטיול. גם במקרה של טיולים מסוג זה, צריך לקחת בחשבון את העלויות הנוספות של ציוד הרכיבה, ושדרוגים ובקשות שונים שיכולים להעלות את המחיר (למשל מלון 5 כוכבים).
טיולי הכביש של ספיר משלבים יותר אלמנטים מטיולים "רגילים" ואינם כוללים אלמנטים של רכיבת שטח אתגרית. "אנחנו בונים את זה ככה שאתה לא כל היום רוכב על הכביש. להיפך. אנחנו מגבילים כל מקטע של רכיבה לשעה מקסימום. ואז עוצרים באתרים, יורדים לטייל, ורואים דברים: מוזיאונים, הופעות של מוזיקה ייחודית מקומית או רפטינג, ואז עוד שעה של רכיבה, ועוד פעילויות או מנוחה או ארוחה, ובערב מתפנקים במלון בוטיק", מסביר ספיר.

כששואלים את המכורים מה קורה עם פציעות, הם מחייכים וממהרים להתגונן. "אישית, אני חושבת שנפצעתי יותר פעמים כששיחקתי כדורסל מאשר על האופנוע", עונה ארז. "זה נכון שרכיבת אנדורו היא ספורט אקסטרים ברמת סיכון מאוד גבוהה", מוסיף פרץ. "אבל אל תשכחי שיש עלייך כ־15 ק"ג ציוד – מגינים, מגפיים, כפפות וקסדות ומה לא. אז גם אם נופלים, בדרך כלל לא קורה משהו יותר חמור משפשוף קטן. וחוץ מזה, אנחנו מחייבים כל אחד שיוצא לטיול כזה לעשות ביטוח אקסטרים, ויש שם בשטח מערך רפואי שלם שמותאם לטפל בפציעות של ספורט אקסטרים". כך או כך הוא מבטיח – "בכל השנים שבהן אני מפעיל את הטיולים האלה, לא היו אצלנו פציעות קשות".