החיים מתחת לאפס: מה אפשר ללמוד מהחלטת בנק ישראל, ומה עושים עכשיו עם הכסף?

בעוד בישראל מתענגים על מזג האוויר של פברואר הקיצי, בניו יורק חיים מתחת לאפס. הטמפרטורות שצנחו והשלג הממאן להפסיק לרדת האטו את שגרת החיים. גם ריבית הלייבור, כמו הטמפרטורה, היא סביב האפס. הריבית הנמוכה כמוה כזריקת מרץ שנועדה לשלוף את הכלכלה האמריקאית מהמקפיא ואת כרטיס האשראי מהכיס.

אצלנו, כאמור, מזג האוויר אינו משקף את האווירה. הצרכן שולף את כרטיס האשראי כמי שכפאו שד. ברשתות השיווק מדווחים על צרכנים סרבני קניות. הדוחות הכספיים של חברות האשראי שפורסמו השבוע אינם מעידים על אשראי וטוב לי.

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג הפתיעה את סימני ההאטה כשהפחיתה השבוע את הריבית ל-0.75% לשנה. ההחלטה מנפצת את התחזיות, כולל את זו של מחלקת המחקר בבנק ישראל, שהעריכה שבסוף 2014 הריבית אפילו תעלה. כדי להבין את גודל ההפתעה נזכיר מה העריך בשבוע שעבר יניב חברון, הכלכלן הראשי של אקסלנס: משוק המק"מ עולה שהמשקיעים עדיין לא חוזרים לתמחר הורדת ריבית. מטר האזהרות לגבי שוק הדיור מחזק את ההערכה שהריבית תחזור לעלות ברגע ששער החליפין יתחזק".

ריבית של 0.75% לשנה מחזירה אותנו חמש שנים לאחור, למשבצת הריבית ששררה בתחילת 2009. אלא שמאז הצטברו נתונים כלכליים שליליים. בעוד העולם הכלכלי מקרטע עם אינספור בעיות וגוש היורו ניצב בפני קריסה, החמצנו הזדמנות פז לשיפוץ המשק. 2014-2009 הוא החומש האבוד. 

הצמיחה, שעמדה בשנים 2010-2009 על 4.8%-4.5%, צנחה והגיעה ברבעון האחרון של 2013 לנתון מעליב של %2.3 (כולל השפעות תגליות הגז). ניתן רק להתגעגע לדולר היציג של סוף פברואר 2009, כששר האוצר עדיין הגיש את "אולפן שישי". אז הוא ניצב על 4.16 שקלים. בחודשים האחרונים הוא משייט סביב ה-3.5 שקלים.

התעשיינים דרשו באסיפה הכללית השבוע להחזיר את הגלגל ואת היציג ל-3.8 שקלים, כאילו זה יקרה בלחיצת כפתור. במשרד האוצר מסרבים להתערב וללחוץ על הנגידה.

המשק המידרדר אמור היה להדליק את כל נורות האזהרה אצל קברניטי המשק, שהיו חייבים להגיב בזמן אמת. במקום זה קיבלנו את שלטון הפחד, שמאז פרוץ המחאה הכתיב בשנים האחרונות רגולציה, רגולציה ועוד רגולציה. חוקים שונים ומשונים כמו חוק הריכוזיות, אינפלציה של ועדות (ששינסקי 2, הסדרי החוב, עידוד השקעות הון) והצעות חקיקה (כמו חוק המזון) תקעו את המשק והפכו את החיים העסקיים לבלתי נסבלים. שלטון הפקידות דרדר את הבורסה והוריד את המשק כלפי מטה במדדי הבירוקרטיה והחשק לעשיית עסקים.

עצמאית בשטח, נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג | צילום: מרק ישראל סלם

דווקא שר האוצר לפיד הפנים בחושיו המחודדים שהכלכלה לא תיוושע מפופוליזם אלא מהסקטור העסקי. אלא שאחרים כמו נפתלי בנט תקועים בעידן המחאה, וממשיכים לצטט כמו תוכי ססמאות פופוליסטיות שהביאו אותנו עד הלום. אוהבים לדבר על "צמיחה מכלילה", אבל כשאין צמיחה אין את מי להכליל.

קו ישר עובר בין פירות הבאושים של מדיניות הממשלה ובנק ישראל למצב הכיס. המגה-פיגוע שגררה מדיניות הריבית האפסית הביאה את מחירי הדיור למצב בועתי. על פי הנתונים האחרונים שפרסם בנק ישראל, המחירים זינקו בחמש השנים האחרונות ב-54%.

בבנק ישראל מאשימים במחדל הדיור את הממשלה ואת מינהל מקרקעי ישראל, המסרבים לשחרר קרקעות. זוהי אמת חלקית. הריבית האפסית והעדר חלופות השקעה היו הגורם המרכזי שהריץ את בעלי הממון להשקעה בדירות ולהקפצת המחירים. אין שום מקום בעולם שבו נדרשים השכירים להיפרד מ-144 משכורות לרכישת דירת 4 חדרים ממוצעת (או מ-190 משכורות, אם החישוב נעשה לפי השכר החציוני).

בעוד כולם הריעו השבוע לעצמאות של הנגידה, חייבים לזכור שבמאזן בין המאבק ביוקר המחיה ומחירי הדיור לבין הטיפול בחששות מהאטה וגידול באבטלה, התעלמה הנגידה מיוקר המחיה.

לסיפור הדיור יש פן נוסף. עד לפני שלוש שנים התנפלו הלקוחות על המשכנתאות הזולות הצמודות לפריים (ריבית משתנה). הנגיד הקודם סטנלי פישר, שחשש ליציבות הבנקים, נבהל ודרש לשגר אזהרות מהעלאת הריבית. כשהדבר לא הועיל, הוחלט במאי 2011 להגביל את הבנקים במתן משכנתאות בריבית משתנה לשליש מגובה ההלוואה. ההגבלה פעלה כבומרנג, פגעה בלווים וגרמה לאובדן רווחים מפני שהריבית רק המשיכה לרדת.

חישוב שנערך השבוע לבקשת "סופהשבוע" על ידי ליאור איילון, מנכ"ל חברת משכנתה אובייקטיבית, מוכיח שמגבלת הלוואות הפריים גרמה למקבלי המשכנתאות בשנים 2014-2011 להפסד של 2.7 מיליארד שקל. גם אוכלוסיית זכאי משרד השיכון נשכחה בתהליך. עד סוף 2012 הריבית לזכאים הייתה 4% לשנה (צמוד למדד). מתחילת 2013 היא הופחתה ל-3% לשנה. לזכאים עדיף כיום לקבל משכנתה בשוק החופשי, בריבית של %2.2 לשנה, מאשר הלוואה ממשלתית בריבית "מסובסדת" של 3%.

ריבית האפס קטלנית במיוחד מבחינת אלה ששרדו ומחפשים השקעה סולידית. כיום אין מה לעשות בכסף. לא כדאי לקנות דירות להשקעה בגלל ביטול הפטור ממס שבח (שניתן עד כה על מכירת דירה פעם בארבע שנים). ריבית הזכות על הפק"מ מגוחכת. לפי אתר האינטרנט של בנק לאומי, לקוח המפקיד חצי מיליון שקל ומעלה יקבל ריבית מגוחכת של 0.13% לשנה (650 שקל לשנה לפני מס). לעומת זאת, לקוח שזקוק לאשראי ישלם 9.35% לשנה (4,675 שקל עבור הלוואה של 50 אלף שקל).

בחריגה מהמסגרת תזנק הריבית על המינוס ל-11.85% לשנה – פי 100 ממה שנקבל על הפלוס. בחישוב כלכלי קר, הריבית על הפק"מ אמורה הייתה לרדת יותר ולהפוך לשלילית, אבל יש גבול למה שהבנקאים יעזו לעשות.

איגרות החוב הממשלתיות "הסולידיות" הצמודות למדד נסחרות בתשואה שלילית. מי שמהמר עליהן ומחזיק אותן לפדיון יקבל פחות ממה שהשקיע. ריבית נמוכה מצוינת לשחקני הבורסה אבל מדובר במלכודת דבש. למי שיש אומץ מומלץ לברוח עם הכסף, אבל הדילמה נותרת בעינה: מה הוא יעשה בכסף.

קופות הגמל הניבו ב-2013 יותר מ-10% לשנה. בינואר הפכו התשואות לשליליות, דבר שיימשך לאורך מרבית חודשי השנה. יהיה זה אתגר לא פשוט להשיג ב-2014 תשואות של 4%-3% לשנה.

התמכרות מסוכנת

קשר הישראלי של הצ'לנית האנגלייה המנוחה ז'קלין דה-פרה עובר דרך הזוגיות עם הפסנתרן והמנצח דניאל בארנבוים. מחלת הטרשת הנפוצה (MS) שבה לקתה בגיל 28 קטעה קריירה מוזיקלית עשירה, וב-1987 הלכה לעולמה כשהיא בת 42 בלבד.

כוכבת המוזיקה הבינלאומית עשתה לטרשת הנפוצה את מה שאיש העסקים דב לאוטמן המנוח עשה למחלת ה-ALS: העלאה ניכרת של המודעות למחלה. אלא שבניגוד לטרשת הנפוצה, ה-ALS היא כל כך נדירה עד שאין לה אפילו שם עברי.

הטרשת הנפוצה תוקפת בעיקר נשים צעירות. בין סימניה אובדן תחושה בחלק מאיברי הגוף, אובדן ראייה זמני או כאבים בלתי מוסברים. כמעט לא ניתן להימנע ממנה והיא תוקפת ללא התרעה מוקדמת. אבל כמו תמיד, הרופאים ממליצים להפסיק לעשן. מה שבטוח.

הטרשת הנפוצה זכתה בשנים האחרונות ליחסי ציבור מחודשים בזכות תרופת הקופקסון של טבע, שמנייתה זכתה לכינוי "מניית העם". הקופקסון היא בוננזה שהיטיבה עם דוחותיה הכספיים של טבע בעשור האחרון: מכירות הקופקסון ב-2013 הסתכמו ב-4.3 מיליארד דולר והיוו 21% מהכנסות החברה. מדובר בהתמכרות מסוכנת לתרופה. בעוד שלושה חודשים תאבד טבע את הבלעדיות על הפטנט ושחקנים חדשים מהתעשייה הגנרית מתחממים על הקווים. אבל יש מקום לכולם.

הפוטנציאל הכלכלי העולמי של התרופות לטרשת נפוצה נאמד ב-15 מיליארד דולר. אלה המצליחים לפתח את התרופה האולטימטיבית שהוכחה כיעילה, ללא תופעות לוואי ונוחה למשתמש, יגרפו את כל הקופה. ההוצאה השנתית הממוצעת לטיפול תרופתי לחולה נאמדת ב-36 אלף דולר. בהתחשב בעובדה שהיא תוקפת צעירים יחסית (גילי 40-20) והטיפול נמתח על פני עשרות שנים, התרופה משתלמת מאוד מבחינה מסחרית.

בכנס לחקר המחלה והמוח שנערך בחסות נוברטיס לפני שבועיים נחשף שבמחלה לוקים 2.3 מיליון איש (4,000 מתוכם בישראל). ההוצאה הכספית מנזקי המחלה והטיפול בה הסתכמו על פי נתוני 2010 ב-798 מיליארד דולר.

החברה השוויצרית השקעה במחקרים קליניים בישראל כ-25 מיליון שקל | צילום: רויטרס

זאת הסיבה שבשוק תרופות הטרשת הנפוצה מתגוששים הרבה שחקנים. התרופה הוותיקה והנמכרת ביותר בארה"ב היא אבונקס של ביוג'ן. אבל ישנן גם רביף של מרק-סרונו, בטא-פרון של ענק התרופות באייר, ואובג'יו (תרופה אוראלית) של סנופי.

הפיתוח האחרון לטרשת הנפוצה הוא הגילניה של נוברטיס, חברה שווייצרית, אחת משלוש יצרניות התרופות הגדולות בעולם. מניותיה נסחרות לפי שווי של 193 מיליארד פרנק שווייצרי (כ-217 מיליארד דולר). בניגוד לטבע, המתמקדת בשוק הגנרי, נוברטיס היא מפתחת סדרתית של תרופות אתיות (תרופות מקור). מחזור המכירות שלה ב-2013 הסתכם ב-57.9 מיליארד דולר, ומתוכם מהווה גילניה 1.9 מיליארד דולר.

ענקית התרופות השקיעה ב-2013 כ-9.6 מיליארד דולר בפיתוח תרופות (כמחצית ממחזור המכירות של טבע). סל התרופות שלה כולל את גליווק לטיפול בלוקמיה (מתחרה מול אבסטין הוותיקה של ראש), לוסנטיס לטיפול ברשתית וגאלבוס לחולי סוכרת. ישראל הינה יעד חשוב לנוברטיס העולמית. ההשקעה במחקרים קליניים בישראל הייתה הגבוהה מבין החברות הזרות והסתכמה ב-25 מיליון שקל. נוברטיס פארמה, הסניף הישראלי, מנוהל זה שמונה שנים על ידי שלמה מנע. החברה מעסיקה 150 עובדים, מתוכם 40 במחקר ובפיתוח.

"ישראל היא מקום חשוב לנוברטיס העולמית לפיתוח עסקי ולמתן שירות עבור תרופות המשווקות בישראל. בזכות איכות המחקר והרפואה הפכנו לכתובת לפיתוחים הבאים", אומר מנע ומוסיף: "האתגר הבא הוא פריצת הדרך לתרופה חדשנית ללא תופעות לוואי המותאמת למידותיו של החולה. אנחנו בשלבי פיתוח של התרופה לטיפול בטרשת נפוצה, המיועדת לשלביה המתקדמים של המחלה".

"הטרשת הנפוצה היא אחת ממחלות העצבים הקשות, ואם לא מטפלים בה בזמן היא מחריפה ומדרדרת במהירות את מצב החולה", אומר ד"ר אליעד בר דיין, סמנכ"ל החברה.

האם גילניה תחליף את הקופקסון, שהפטנט שלה יפוג בעוד כשלושה חודשים? "גילניה לא נועדה להחליף את הקופקסון אלא עומדת בפני עצמה. נוחות השימוש בכל תרופה חשובה מאוד. חולה לא ייקח תרופה שאינה נוחה לשימוש", אומר בר דיין, ומוסיף: "מטרתה של נוברטיס היא לספק פתרונות תרופתיים גם אם מדובר במחלות נדירות. צנרת הפיתוחים שלנו כוללת גם תרופות למחלות נדירות, ולא רק לתרופות למחלות נפוצות כמו הסוכרת, המשתלמות מסחרית".