|
כבר מעל לעשור, התאוריה הרווחת היא שהעתיד הכלכלי של העולם נשען על גוש מדינות המכונה BRIC: ברזיל, רוסיה, הודו וסין. ישנם כאלה המרחיבים את הגוש ל-BRICS ומוסיפים גם את דרום אפריקה. הכינוי המיוחד נתבע על ידי ג'ים אוניל, כלכלן בכיר בגולדמן זאקס, שטען כי כך ייראה העולם הפוסט-אמריקאי.
תאוריה זו נפוצה בקרב אינטלקטואלים וכלכלנים שרואים את התזוזה בעולם ואת הירידה בכוחה של ארצות הברית כמעצמת העל היחידה בעולם. אך כשמסתכלים מעבר לתאוריה ובוחנים את המציאות, רואים כי התנופה עליה דיברו בקרב מדינות ה-BRIC הולך ונעלמת, ובטווח הארוך הצמיחה אף עלולה לרדת. בדיוק כמו "המחליפות" הקודמות של ארצות הברית, אם זו אירופה של 1960 או יפן של 1970-1980 וחלקים באסיה של 1990, נראה כי גם מדינות ה-BRIC לא מסוגלות לקיים את היציבות הדרושה.
דוגמא אחת יכולה להיות שוקי ההון. בין 2001 ל-2007, המניות במדינות אלו זינקו כלפי מעלה במספרים שקשה להאמין: בסין התשואה הכפילה את עצמה, בברזיל המניות קפצו ב-369% ובהודו זינקו ב-499%. המשבר הכלכלי הקשה של 2008 אף חיזק את ההשערה שהעתיד נמצא בידי מדינות אלו.
הצמיחה לא נמשכת לנצח – מדינות ה-BRIC. צילום: רויטרס
ועדיין, לאחרונה נראה כי המסלול הישיר והבטוח מתחיל להישחק. אחרי שעלו פי ארבע משנת 2000 ועד למשבר הפיננסי של 2008, שוקי המניות במדינות אלו נמצאים עכשיו בשפל של שלוש שנים.
לירידה הזו יש השפעה עצומה על חברות רבות במדינות ה-BRIC: פטרוליו-ברזילרו, חברת הדלק הממשלתית של ברזיל צנחה השבוע למקום ה-39 בחברות הגדולות ביותר בעולם לפי נתח שוק כאשר רק ביולי 2011 היא דורגה במקום ה-10, נפילה של 29 מקומות. הבנק הסיני נפל מהמקום ה-12 למקום ה-20, רוזנפט, החברה הגדולה ביותר ברוסיה לייצור דלק שקעה למקום 106 מהמקום ה-70 ואילו מניית הבנק ההודי השני בגודלו במדינה צנחה ב-17% במהלך השנה האחרונה, לעומת צמיחה מרשימה בשנים שקדמו. קרנות שהזרימו במהלך העשור האחרון 70 מיליארד דולר למדינות אלו, מדווחים על 16 שבועות רצופים של ירידה בצמיחה כאשר הן מפסידות 5.3 מיליארד דולר.
מדינות ה-BRIC לומדות, כמו היפנים לפניהם, את המשמעות של כוח הכבידה. כאשר הדולר מתחזק אל מול הריאל, ברזיל יכולה למצוא עצמה מדרדרת בקלות מהכלכלה השישית בגודלה בעולם לשביעית. גם הודו בצרות כשהיא לא מצליחה להיגמל מהנפוטיזם ומהתרבות הפוליטית המושחתת שמשאירה את המדינה מוגבלת בתחומים רבים ומרחיקה משקיעים.
מנהיגי מדינות ה-BRICS. צילום: רויטרס
רוסיה, כמו שניסח זאת הקומיקאי רודני דיינג'רפילד – היא בכלל לא מציאה. הבעיה הגדולה ביותר של המדינה היא התלות ההולכת וגדלה בנפט, כאשר 75% מהכנסות היצוא שלה היו מתחום זה. ב-2008 תפס הנפט 5% מהתמ"ג הרוסי והיום הוא 12.5%. רוסיה גם מתמודדת עם הידלדלות דמוגרפית חריפה שפוקדת אותה, וההערכות הן שבשנת 2050 האוכלוסייה תמנה כ-126 מיליון אזרחים, וזאת בהשוואה ל-142 מיליון ב-2010. סין, כמו רוסיה, סובלת מבעיות דמוגרפיות בעקבות מדיניות "הילד היחיד". בארצות הברית מעריכים שב-2026 תגיע אוכלוסיית סין לשיא ומאז תתבגר ותזדקן במהירות ותחווה מחסור בילדים ובעובדים צעירים. אך הבעיה הגדולה יותר של סין היא הירידה ביצוא ובייצור שמתבטאת בירידה בצמיחת התמ"ג מ-10.9% ב-2010 ל-7.5% ב-2012 על פי הערכות של S&P.
אז מה עכשיו? אפשר להמשיך לעסוק בספקולציות פיננסיות, כמו זו של גולדמן זאקס ולנסות למצוא את הדבר הבא. עכשיו נראה כי רבים מאמינים שהשחקנים המשפיעים ביותר על וול סטריט הם מדינות ה-MIST: מקסיקו, אינדונזיה דרום קוריאה וטורקיה. אך נותר רק לדמיין כמה זמן ההשערות האלה יימשכו, בהינתן הבעיות שכבר כיום רואים במדינות אלו. בשורה התחתונה המסקנה היא פשוטה: התנופה של המדינות המתעוררות לא נמשכת לנצח.
|
