החלום של בייגי'נג: כך מתכננת סין לזכות במונדיאל 2022

בסין יש בדיחה על שדון שפוגש קבוצת סינים ושואל אותם מה היו רוצים שהוא יעשה עבורם. הם עונים שיש להם שתי משאלות: הראשונה היא שמחירי הדירות בסין יהיו כל כך נמוכים שכל אחד יוכל לרכוש דירה, והשנייה היא שסין תעלה למונדיאל. השדון משתתק ואז אומר: אוקיי, בואו נדבר על מחיר הדירות.

נשיא סין, שי ג'ינפינג לא מפספס שום הזדמנות להצהיר על אהבתו ל"משחק היפה". ב-2012 הוא נפגש בארה"ב עם דיוויד בקהאם, בדבלין באותה שנה הוא בעט בכדור באצטדיון המקומי מול התקשורת הזרה, במהלך ביקורו באירופה בחודש מרץ השנה הוא ניצל את ארוחת הערב הרשמית בהולנד על מנת לנהל שיחה ארוכה עם השחקן אדווין ואן דר סאר, וכמה ימים לאחר מכן בגרמניה, הוא צפה במשחק שלם של קבוצת ילדים סינים ששיחקו נגד קבוצה גרמנית.

המשחק נגמר בתוצאה 2:0 לגרמניה. אומנם מדובר בילדים, אך המשחק משקף פחות או יותר את מצב הכדורגל במעצמה העולה. גם במונדיאל הזה, סין לא משתתפת. הפעם היחידה בה השתתפה סין בטורניר היתה ב-2002 אז נשלחה הביתה בבושת פנים לאחר שלושה משחקים בלבד ואפס שערים. לאחר התצוגה המבישה, הציבה ממשלת סין מטרה עבור קבוצתה הלאומית, להיות מדורגת בין 8 הקבוצות הטובות בעולם. 10 שנים לאחר מכן, סין עדיין מחוץ לרשימת 100 הנבחרות החזקות, לצד מולדובה וגינאה המשוונית. אפילו באסיה, מדורגת סין רק במקום ה-12.


ג'יאנלינג. מפגין את יכולותיו באירלנד | צילום: רויטרס

לפני כ-4 שנים פורסם בפורבס פוסט שמפריך כמה מהסיבות בגינן סין לא במונדיאל לכאורה: היא ענייה ואורבנית מדי? – תראו את ברזיל, הסינים לא בנויים פיזית להתחרות? – תראו את מסי או מראדונה, היא לא מסוגלת לארגן תשתית ספורט ברמה בינלאומית? – תראו את האולימפיאדה בבייג'ין ואת ההצלחה של סין בענפי ספורט אחרים.

לזה יש להוסיף את הפופולריות של המשחק בסין. מאות מיליונים עוקבים אחר הליגה האנגלית, הספרדית, האיטלקית והגרמנית. עבור כל הקבוצות הגדולות וכל חברות הספורט, סין היא אחד השווקים הגדולים: נייק משלמת יותר מ-40 מיליון דולר על מנת להיות הספונסרית של שידורי המונדיאל בסין, ויותר מ-500 עיתונאים סינים הגיעו לברזיל לסיקור הטורניר.

עם נתונים כאלה, ואהדה אישית של המשטר, נראה שסין לא מוותרת על חלום הכדורגל שלה. לנשיא ג'ינפינג יש חזון תלת שלבי: סין שטוענת שהיא בכלל מולדת הכדורגל, צריכה להעפיל לטורניר הגמר של גביע העולם, היא צריכה לארח אותו ולבסוף צריכה לזכות בו. על מנת להוציא לפועל את התוכנית ג'ינפינג מבין שצריך להתחיל עם מספר עצום של כישרונות צעירים. בהתאם, הוקמו מאז 2011 בתי ספר לכדורגל בכל רחבי המדינה ועשרות מאמנים אירופיים הובאו על מנת לאמן את הדור הסיני הצעיר. גם התקציב מגיע – שלושה מתוך עשרת האנשים העשירים בסין השקיעו בכדורגל: שו ז'יאין, רכש את קבוצת גואנזו ב-2010 וטיפח אותה על מנת לזכות בגביע האסיאתי ב-2013. ג'ק מה, הבעלים של עליבאבא, השקיע כמעט 200 מיליון דולר החודש על מנת לקנות 50% מהקבוצה והאיש העשיר בסין, וואנג ג'יאנלינג, משקיע גם הוא בכדורגל בארצו.


אוהדים סינים מעודדים את קבוצתם במהלך מוקדמות המונדיאל ב-2008. אז זה לא עזר | צילום: רויטרס

הנשיא ג'ינלינג אף מצא דרך מקורית לשלב בין אהבתו לכדורגל ותפקידו הרשמי, ודרש להזיז את פגישת מדינות ה-BRICS שתערך בריו בברזיל לתאריך הצמוד לגמר המונדיאל – כך הוא יוכל ליהנות על הדרך ממשחק הגמר, אליו יצטרפו גם פוטין, מודי ההודי והמארחת, נשיאת ברזיל, רוסף.

אולי במונדיאל 2022, שכנראה בסופו של דבר לא יערך בקטאר, תוכל סין למלא את השלב הראשון בתוכנית המשולשת שלה ולהעפיל לטורניר. עם כל הכסף מהמיליארדרים ותשומת הלב מהדרג הפוליטי הבכיר, אל תהיו מופתעים אם אלופת העולם בעוד 8 שנים תהיה סין.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן