|
2014 מסתיימת בתחושת החמצה בכל הקשור לכלכלת ישראל. הממשלה היוצאת
כשלה במשימתה העיקרית – הפחתת יוקר המחיה ובעיקר ריסון העלייה המסחררת במחירי הדירות. אין ספק שרבים מהשרים, כמו ראש הממשלה עצמו, מתוסכלים מכך שהמאמץ הרב
שהושקע ביישום המלצות הוועדות להגברת התחרות ולריסון המחירים והחקיקה הנרחבת לקיצור הליכי התכנון והבנייה, עדיין לא הגיע לידי ביטוי. בקרב מי שמכיר את התהליכים מקרוב שוררת תחושה שאת השנה הבאה אפשר יהיה לסכם במאזן חיובי יותר. ובכל זאת היינו עדים לכמה דברים חיוביים.
# שיקום רשות השידור: לאחר שנים ארוכות של קריסה החליט שר התקשורת גלעד ארדן לשים קץ לפארסה המתמשכת של השידור הציבורי: שנים ארוכות של ניהול כושל ובחישה פוליטית במה שנחשב בעבר למוקד כוח מרכזי בחברה ובפוליטיקה עשו את שלהם. השידור הציבורי בטלוויזיה איבד את מרבית צופיו וירד לשיעורי צפייה זניחים. אותות הריקבון ניכרו גם בשידורי הרדיו.
הציבור הרחב, שנטש בהמוניו את הערוץ הציבורי, התקשה להבין מדוע הוא נדרש להמשיך לשלם אגרה עבור שירות שאין לו שימוש. העיתונאי הוותיק רם לנדס ידע היטב למה מצפה ממנו ארדן, והוועדה שלנדס מונה לעמוד בראשותה הגישה בתוך חודשים מספר את המלצותיה.
רשות השידור תפורק, תופסק גביית אגרת הטלוויזיה, ובמקומה תקום רשות חדשה, מנותקת מהתערבות פוליטית, יעילה, רלוונטית וממומנת מקופת האוצר, מהכנסות עצמאיות ומאגרה הנגבית בעקיפין באמצעות אגרת הרישוי לרכב (טסט).
הרפורמה בדרך | צילום: ממתוך ויקיפדיה
ארדן קיבל את ההמלצות שלהן ציפה, עמד היטב בלחצים של עובדי הרשות והוציא
את המהלך לדרך. הרשות פורקה והועברה לניהול זמני של כונס הנכסים הרשמי. סימני
שיפור קלים נראים כבר כעת, אבל הרשות החדשה טרם קמה. תאריך היעד להשקתה
נדחה בינתיים בחצי שנה, ואת האגרה נצטרך כנראה להמשיך לשלם גם בשנה הבאה. אבל בינתיים עלה השידור הציבורי על דרך שקשה יהיה לחזור ממנה, ויש סיכוי טוב לשידור ציבורי אמיתי בעתיד הלא רחוק מדי.
# הכוח חוזר לצרכנים: במרץ השנה אושר חוק המזון, ואת התוצאות הראשונות שלו אנחנו אמורים לחוש ממש בעוד ימים אחדים. מאחורי מסך העשן של המחלוקות והקלקולים בתפקוד הממשלה, העבירה הכנסת שורת חוקים חדשניים שאם חלקם לפחות ייאכפו ויתפקדו כראוי, תיסלל הדרך לצרכנות טובה יותר ולירידה במחירי המזון. החוקים החדשים יגבילו את כוחם של ספקים גדולים, ויצמצמו מאוד את ההטיה של רשתות המזון לטובת יצרנים גדולים, המנצלים את כוחם כדי לדחוק ספקים אחרים ולשלוט במחירים ובסל הקניות שלנו.
חשוב מכך: החל מ־ 1 בינואר מחויבות רשתות המזון לפרסם באופן שוטף את מחירוניהן המלאים באינטרנט. בניגוד לעבר, יש היום בידי רבים מהצרכנים כוח חישוב עצום בדמותם של מכשירי סמארטפון ואפליקציות ייעודיות, המאפשרים להם לעקוב בדקדקנות אחרי
כל שינוי וניסיון לא מוצדק להעלות את מחיר המוצרים, תוך השוואה מיידית עם המחירים בכל אחת מהרשתות והחנויות האחרות. צרפו לזה את הלחץ הגובר על הרשתות היקרות ליישר קו עם רשתות הדיסקאונט הזולות הנושכות בעקביהן, ותבינו את גודל השינוי.
# מפולת מחירי הנפט: המהפך כמעט בלתי נתפס: בתוך חצי שנה צללו מחירי הנפט ב־ 40% . למרות המעבר של משק החשמל לגז מדובר בחדשות מצוינות. ירידת מחיר הנפט משפיעה על סעיפי הוצאה רבים כמו דלק למכוניות, הובלה ימית ומחירי טיסות. הירידה אמורה להשפיע בהמשך גם על מחירי התחליפים לדלק ובהם הגז. החדשות הטובות לא
הגיעו רק לכיס הצרכן הישראלי (שנהנה, כרגיל משיעור הוזלה מתון בהרבה), אלא גם לכלכלה העולמית, וההוזלה מוגדרת כ"זריקת מרץ" לצמיחה הכלכלית המתאוששת.
לא כולם שמחים, כמובן: יצרניות הנפט הגדולות מתקשות להסכים לאובדן ההכנסות, וברוסיה מתחולל משבר כלכלי שפוגע בעיקר בייצוא החקלאי הנרחב שלנו לשם. נפגעות גם תעשיות גדולות לאנרגיה תחליפית; הגמילה מנפט קשה יותר כאשר מחיר הדלק נמוך וכדאיות המעבר יורדת.
צילום: thinkstockphotos
לא הכל ורוד
ובכל זאת, למרות הרושם שנוצר לעתים, לא היו בשנה האחרונה אירועים כלכליים שליליים, למעט הנזקים שנגרמו ממבצע צוק איתן, שפגע בצמיחה והשבית עסקים רבים. עם זאת, נראה שכמו בעבר, מיהר המשק להתאושש ולחזור לשגרת צמיחה מתונה. הדברים המצערים האחרים היו דווקא אלה שלא קרו.
# אין בשורה בנדל"ן: התקלה הגדולה ביותר היא הכישלון בטיפול במשבר הדיור. מחירי הדירות המשיכו לעלות, ומחיר דירה ממוצעת הגיע לכ־ 1.6 מיליון שקל – פי 169 מהשכר החודשי הממוצע. הממשלה היוצאת ניסתה לקדם מספר מהלכים להוזלת מחירי הדירות, עדיין ללא הועיל. שנת 2014 מסתיימת עם ציפיות להמשך עליות המחירים, ולעתים
די בציפיות כדי לקבוע את המגמה.
# תקשורת צורמת: הטיפול היעיל והנחוש ברשות השידור אינו צריך להסתיר תקלה לא קטנה שאירעה השנה בענף. ככל שחולף הזמן מתרבים סימני השאלה מעל מיזם הסיבים שהושק במאי השנה. חברת IBC , שבעלי המניות העיקריים בה הם חברת החשמל, ויה אירופה סיסקו, טמרס ומשקיעים נוספים, התחייבה להקים רשת סיבים אופטיים שתגיע לכל בית ותציע אינטרנט מהיר פי עשרה ויותר מהמהירות המוכרת לנו היום. התחרות אמורה הייתה להוריד את המחירים בשוק ולזרז את בזק והוט לשפר ולהוזיל את תשתיות האינטרנט שהן מציעות.
חצי שנה מאוחר יותר אין סימני חיים מהמיזם המבטיח, שקם רק לאחר שהמדינה התחייבה להשקיע בו 150 מיליון שקל מכספי משלם המסים. הסיבות לתרדמת המיזם לא ברורות, ובענף התקשורת מדברים על ניהול כושל ועל סכסוכים בין בעלי המניות. בחברה עצמה טוענים לעיכוב בגלל צוק איתן. באשר לתוצאה קשה לחלוק: מיזם IBC הוא עדיין הבטחה
לא ממומשת.
הכישלון החמור ביותר: משבר הדיור | צילום: אהוד כהנים
# מונופול הגז: בניגוד לכל ההצהרות, הכוונות וההיגיון המינהלי, הצליחו גופי הפיקוח להקים, במכוון או בהעלמת עין, מונופול גז טבעי שישלוט על משק האנרגיה של ישראל למשך שנים רבות. מתברר שבעוד משרד התשתיות מבטיח לגבש מדיניות לאספקת גז בתנאים הוגנים לצרכנים, נחתמו חוזים והסכמים בין בעלי מרבצי הגז לחברת החשמל
וצרכנים אחרים. החוזים קבעו עובדות בשטח: קבוצת תשובה היא בעלת המונופול על מקור האנרגיה העיקרי של ישראל לעשורים הקרובים.
אל תתרשמו מההופעות הדרמטיות של הממונה על ההגבלים הדורש "לפרק את המונופול". גם אם יתרחש התסריט הדמיוני, והבעלות על הגז תתפצל לשתי חברות, מצבו של הצרכן לא ישתפר. הממונה על ההגבלים יודע היטב ששוק הנשלט על ידי שתי חברות (דואופול)
מאיים על הצרכן לא פחות, ולעתים קרובות יותר ממונופול.
|
