הייתם קונים מכונית משומשת מיחימוביץ'?

פוליטיקה היא עסק קשוח, אבל בין שלל הגרזנים שנחתו בליל המדגמים נרשם, לפחות לטעמי, רגע אחד שהיה מכמיר לב במיוחד: הרגע בו שלי יחימוביץ' עלתה לנאום הסיכום שלה.

הקמפיין של יחימוביץ' נפגע מכמה בחירות לא מוצלחות שעשתה, אבל עדיין מדובר באחת הדמויות המרשימות והאיכותיות שהצטרפו לפוליטיקה בשנים האחרונות. יש לה תפיסת עולם כלכלית-חברתית מגובשת, מחויבות ערכית אמיתית לשינוי סדר העדיפויות בחברה הישראלית ויכולת רטורית מעולה. אחד הצירופים הפופולריים במערכת הבחירות הזו היה "פוליטיקה חדשה" (ע"ע לפיד, אלדד יניב), אבל לעיתים קרובות הקשר בין מס השפתיים ליושרה ציבורית אמיתית היה קלוש. ליחימוביץ' לא חסר אגו, לא כולם משתגעים עליה (בלשון המעטה) , אבל הייתי קונה ממנה מכונית משומשת. אם מפלגת העבודה בראשותה הצליחה לאסוף רק 15 מנדטים, עולה השאלה מה, לעזאזל, צריך לקרות כדי שהעבודה תחזור אי פעם למימדים שיאפשרו לה להרכיב ממשלה.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

היו כמובן הטעויות הנוגעות למישור המדיני: יחימוביץ' ניסתה להחביא אותו עמוק במזוודה, במקום להניף את דגל השלום לצד הדגל החברתי. היא ניסתה להתמרכז, אבל אם כבר מרכז – הציבור מעדיף את לפיד. בפוליטיקה יש כוח לאותנטיות: כלב שמנסה לעשות קולות של חתול תמיד יקבל פחות קולות מחתול אמיתי.

לפיד. הציבור תמיד יעדיף חתול אמיתי | צילום: רויטרס

המסקנה המתבקשת מההישג המאכזב של יחימוביץ' היא שהציבור הישראלי דחה על הסף את הסוציאליזם המוצהר שלה. העם, על פי ההסבר הזה, הביע אי אמון בקפיטליזם הדורסני של נתניהו, אבל סירב לעשות את כל הדרך עד הסוציאל-דמוקרטיה של יחימוביץ'. הוא נעצר באמצע, בחיקו החמים של לפיד. זה הסבר אפשרי; אני לא משוכנע שהוא מדויק, או לפחות לא שלם.

לפני הכל, כדאי לקחת בחשבון את האפשרות שהפוליטיקה הישראלית סובלת מפירשון יתר. לא לכל אירוע, כמו תזוזה של מנדט או אפילו שלושה מנדטים, יש הסבר מעמיק. ככל שהפוליטיקה הופכת אישית וגחמנית יותר, ואידיאולוגית פחות, כך המקריות גוברת והמומנטום הופך לגורם משמעותי. יחימוביץ' היתה במומנטום מוקדם מדי; לפיד הגיע לשיא בדיוק בזמן הנכון. אם הבחירות היו נערכות שבועיים מוקדם או מאוחר יותר התמונה היתה יכולה להיות שונה. ככה זה כשמאות אלפים בוחרים את הפתק שלהם רק בדרך לקלפי או אפילו מאחרי הפרגוד. הם מושפעים מטלפון שקיבלו מחבר חמש דקות לפני כן, מסטטוס שקראו בפייסבוק או אייטם ששמעו ברדיו. קוראים לזה טרנד, וטרנדים באים והולכים על פי חוקיות לא לגמרי ברורה.

הסבר נוסף לאכזבה של העבודה מסתתר בנתוני ההצבעה של ערי הפריפריה: שם, בלב אוכלוסיית המצוקה שמדינת הרווחה של יחימוביץ' אמורה להיות גלגל ההצלה שלה, מפלגת העבודה לא הצליחה להתרומם: בקרית גת, אופקים, דימונה, ירוחם, מגדל העמק, טבריה, וגם בערים גדולות כמו אשדוד ובאר שבע, העבודה קיבלה בין 4% ל-8% מהקולות. מספר מנדטים חד ספרתי. אולי משום שהעבודה עדיין נתפסת שם כשמאל מדיני – חטא בל יכופר בקרב הקהלים הללו – ואולי משום שבית קשה להחליף, גם אם הבית הימני מוביל כלכלת פערים ומפקיר את השכבות החלשות.

אחת הדמויות המרשימות והאיכותיות שהצטרפו לפוליטיקה | צילום: רויטרס

בשורה התחתונה, בערים החלשות הצביעו ימין מסיבות מדיניות או אמוציונליות, ובערים המבוססות (רעננה, רמת השרון, הרצליה, כפר סבא, נס ציונה, זכרון יעקב, אפילו בקיסריה), שבהן העבודה היתה אמורה לקטוף קולות בזכות היוניות המסורתית, בחרו לפיד. לאור הנתונים הללו, ניסיון שיטחי לייצר תחזית לשנים הקרובות ייראה בערך כך: אין מי שיעשה שלום (שוב); אין מי שידאג לשכבות החלשות (שוב); קרבות הסכינים במפלגת העבודה יהיו מכוערים כמו תמיד (זו לא תחזית, הם כבר התחילו).

אפשר לקוות בשביל מפלגת העבודה שיחימוביץ' תקבל צ'אנס להוביל אותה לעוד סיבוב אחד: גם מפני שאין באופק מועמד ראוי אחר, וגם כי אחרי כמה זגזוגים מיותרים בקמפיין, נראה שהיא התייצבה על קו אמיץ, אופוזיציוני ונחוש, שבא לידי ביטוי בנאום מרשים בליל המדגמים. ארבע שנים (או שלוש, או שנתיים) של אופוזיציה לוחמת, עם דגל מדיני ודגל חברתי זה לצד זה, יכולים להפוך את העבודה בראשות יחימוביץ' לאלטרנטיבה אמיתית בבחירות הבאות. אלא אם כן ברגע המכריע יצוץ עוד טרנד.

[email protected]

טורים קודמים של הכותב:

מכונית לכל אזרח זו לא קידמה – אלא אסון לאומי

השמאל רוצה שאחמד יערבב את הטיח וישתוק

"איום על שטחים פתוחים" הוא איום על בני האדם