|
את היופי של חוף נעורים, קצת מצפון למכמורת, אי אפשר להחמיץ. הוא שובה את העין כבר במבט מלמעלה, ממגרש החנייה הכעור עם צפרדע האשפה שעולה על גדותיה (לפחות בביקור האחרון שלי שם). נתוני הפתיחה של החוף מרהיבים: ים טורקיז שמלחך רצועת חול זהובה, שמעליה מתנשאים מצוקי הכורכר המפורסמים של קו החוף הישראלי. צריך כישרון מיוחד כדי לקלקל את גן העדן הזה.
אם יש דבר שלא חסר בישראל – חוץ מחופי ים משובחים – זה כישרון לקלקל. לפני מספר שנים העבירה המועצה האיזורית עמק חפר את תפעול החוף היפהפה הזה לידי זכיין פרטי (מי אמר הפרטה ולא קיבל?), שקיבל אישור להפעיל שם קיוסק. הקיוסק הפך למסעדה, שהתנפחה לגן אירועים. היום החוף – שגם כך מידותיו צרות בגלל קירות המצוק – הלך לאיבוד מאחורי מאות שולחנות, בר משקאות על החול, ואירועים שבהם חתני השמחה ואורחיהם אולי מתמוגגים מהתפאורה המושלמת, אבל על מזבח ההנאה הזו מפקיעים את החוף מידי הציבור.
חוף נעורים הוא רק משל: יותר ויותר נתחים מרצועת החוף היפה של ישראל מועברים מידי הציבור לידיים פרטיות, ובתחילת הקיץ הזה המצב בחופים נראה מטריד מאי פעם. הים הוא של כולנו, והוא אחד הבילויים החינמיים האחרונים שעוד נותרו פה, אבל בהדרגה מתברר שהוא כבר לא שלנו ובטח לא חינם. כשיזם פרטי משתלט על חוף, מהר מאוד החול הופך למטרד, כי מחול אי אפשר להרוויח. אז מכסים את החול בכיסאות ובשמשיות (ממותגות), גובים תשלום עבור הישיבה ובשלב הבא גם סוגרים את החוף לחתונות ובר מצוות.
חוף נעורים עומד בימים אלה במרכזו של מאבק משפטי: ראש מועצת עמק חפר, רני אידן, הבין שהמצב יצא משליטה, וטוען שכשהזכיין עורך אירועים על החוף הוא מפר את תנאי ההסכם. אידן מנסה למזער נזקים, אבל את הנעשה קשה מאוד להשיב, ובחופים רבים ניתן לראות בעיניים איך הצדק החברתי והצדק הסביבתי נוזלים מבין האצבעות עם כל קיץ שעובר. אידן, וראשי רשויות אחרים, טוענים שהעברת החופים לידיים פרטיות היא הכרח תקציבי: הפעלת חוף רחצה מסודר כרוכה בעלויות כבדות, והרשויות המקומיות – בעיקר מועצות איזוריות שמתקיימות על ארנונה של כמה רבבות תושבים – לא מסוגלות לעמוד בהן. אז בלית ברירה, מוכרים את החוף. אם המדינה מעוניינת שאארח בחופים שלי את המוני בית ישראל, אומר אידן, ואומרים חלק מעמיתיו במועצות האיזוריות, שתתכבד ותשתתף בעול הכספי. רק שהמדינה לא מראה שום כוונות לפתוח את הכיס ולסייע לרשויות המקומיות לתחזק את החופים.
מה שקורה בבריאות, בחינוך, ברווחה ובתחבורה, קורה גם בחופים: האזרח משלם פעם אחת מס הכנסה, ופעם שנייה ארנונה, ובתמימותו הוא מצפה שהכספים הללו ישמשו בין השאר להפעלת חוף שישרת אותו כשהוא מגיע לים עם הילדים. רק שכשהוא מגיע לים הוא מגלה שכספי המסים שלו נשאבו למקום אחר, ושמהים שלו נשאר מעט חוף והמון מסעדה, בית קפה או אולם שמחות.
[email protected]
|
|
