|
מפגש הפסגה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין, רגע לאחר סיום המונדיאל, היה אמור להיות רגע שיא מדיני, שבו מסכמים ביניהם מנהיגי שתי המעצמות שורה של החלטות, שאומות לקבוע את עתידה של סוריה. בפועל, הצליח טראמפ בדרכו הייחודית, ליצור סקנדל שהעפיל על הכל.
הכתבה מופיעה בגיליון יולי 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
כשנשיא רוסיה לצדו, הודיע טראמפ כי הוא מקבל את גרסתם של הרוסים כי לא התערבו בבחירות 2016 בארצו, ושולל בתוך כך את מסקנותיהם של ראשי מערכת המודיעין האמריקאית. טראמפ חזר בו מדבריו מאוחר יותר, אך בינתיים כבר הספיק לחטוף ביקורת חריפה מכל עבר, כולל בכלי תקשורת שמרניים ומבכירים במפלגתו.
שי. מנהל מדיניות סחר לא הוגנת בעיני ארה"ב | צילום: shutterstock
לא בכדי עשה טראמפ מאמצים עצומים כדי להעניק לשותפו לפסגה את מלוא תשומת הלב והקרדיט. הפגישה בין השניים בהלסינקי, מקום המפגש המועדף על בכירים אמריקאים וסובייטים מימי המלחמה הקרה, היתה שיאו על מהלך התקרבות בין שתי המדינות, מאז ניצחונו של פוטין בבחירות לנשיאות רוסיה במרץ.
מאז אותה מערכת בחירות החל טראמפ לרכך את הרטוריקה שלו כלפי הרוסים. באפריל הוא אמנם איים שיפגע קשות בסורים בתגובה לתקיפה הכימית על ריכוזי המורדים, אולם התקיפה האמריקאית היתה בסופו של דבר מדודה למדי.
בחודשים האחרונים אף החלה להתגבר ההערכה שטראמפ (שהספיק לחמש את הצבא האוקראיני בטילי נ"ט מתקדמים מסוג ג'אוולין) עומד להכיר בנוכחות הרוסית בחצי האי קרים.
מבקריו של טראמפ זורקים לאוויר, מאז בחירתו, שלל השערות שאמורות להסביר את יחסו החם כלפי פוטין – החל מחומרים מביכים שמחזיקים הרוסים על טראמפ ועד האשמות שכי הנשיא האמריקאי הוא לא פחות מבובה שמופעלת מהקרמלין.
אם מניחים את אלה בצד, ובוחנים את התמונה הרחבה, אפשר למצוא היגיון באופן פעולתו. מאחורי ההתקרבות האמריקאית־רוסית עומד אחד היעדים המרכזיים בדוקטרינת טראמפ, שעוד מתעצבת לנגד עינינו – מאבק בשיטות הלא הוגנות לדעת האמריקאים, שבהן נוקטת סין במסחר שלה עם ארה"ב בפרט, ועם העולם בכלל.
אירופה במגננה
ב־35 השנים האחרונות, שבהן מתנהל מסחר משמעותי בין ארה"ב וסין, הגירעון הוא תמיד לטובת הסינים. הסינים הטילו מכסי מגן על יבוא סחורות ודאגו לשמור באופן מלאכותי על יואן נמוך, שני אמצעים שמעניקים יתרון לא הוגן ליצוא הסיני ולייצור הסיני בכלל. טענה נוספת שמשמיעים האמריקאים נוגעת לגניבה של קניין רוחני – נזק שמוערך בארה"ב בכ־300 עד 600 מיליארד דולר בשנה.
במסגרת המאבק הודיע טראמפ כי יטיל מכס על סחורות מיובאות מסין בהיקף של 50 מיליארד דולר, ולאחר מכן כבר העלה את הסכום ל־200 מיליארד ואף ציין כי לא יהסס בעת הצורך להטיל מכס על כל היבוא מסין.
הסינים הטילו בעצמם מכס, אולם לאור הגירעון המסחרי הגדול ברור שלא יוכלו להטיל מכסים בהיקף דומה על סחורות אמריקאיות. לעומת זאת המהלך האפקטיבי הנגדי שלה הוא פיחות נוסף בערך היואן, באופן שישמור על הסחורות הסיניות תחרותיות גם לאחר שהיבואנים יצטרכו לספוג את המכס על סחורה מסין. מהלך הפיחות אולי יאזן במידה רבה את מהלכיו של טראמפ, אולם באותה מידה יפגע בשאר השווקים שאליהם מייצאת סין, דבר שעשוי לעורר עליה שותפות סחר אחרות.
הסינים אינם היחידים שמוצאים עצמם במלחמת סחר עם ארה"ב. טראמפ הכריז כי יטיל מכסים גם על אירופה, קנדה ומקסיקו, בדגש על תעשיית הרכב. הנפגעת העיקרית תהיה כמובן גרמניה, שרוב ייצור המכוניות שלה מיועד לייצוא. תעשיית הרכב הגרמנית מהווה כ־15% מהתמ"ג הגרמני ומעסיקה 800 אלף עובדים – פגיעה בייצוא לארה"ב תהיה בעלת השפעה על הכלכלה הגרמנית כולה.
בשל כך מחפשות סין ואירופה קרקע משותפת כדי להשיב מלחמה לאמריקאים. במאי האחרון ביקרה אנגלה מרקל בסין בפעם ה־11 מאז נבחרה לקנצלרית. קצב המפגשים בינה ובין נשיא סין שי ג'ינפינג רק גובר בחודשים האחרונים על רקע מלחמת הסחר, והרצון של שתי המדינות להגביר את שיתוף הפעולה ביניהן כמהלך נגדי ללחץ האמריקאי.
עם זאת, אירופה סובלת לא פחות מארה"ב מהאופן שבו סין משחקת בשדה המסחר. היואן הנמוך, המכסים והגניבה של קניין רוחני פוגעים במשקים האירופאים המתקדמים. ביטוי לכך נתן נשיא צרפת עמנואל מקרון בינואר השנה כשביקר בסין ואמר ש"דרך המשי ההיסטורית לא היתה רק סינית". בפגישתו עם שי העביר הנשיא הצרפתי את המסר שצרפת מצפה לצעדים סיניים שיעבירו את המשק הסיני לפסים הוגנים יותר במסחר שלו עם אירופה.
הציר מול סין
בעוד שנרקמת לה "ברית מדוכאים" בין אירופה לסין מול הלחץ האמריקאי, מבקש טראמפ ליצור בריתות משל עצמו. אחד היתרונות שמעניקה ההתקרבות לרוסיה היא היכולת להשתמש ב"מנוף האנרגטי הרוסי". ארה"ב ורוסיה הן שתי יצרניות הנפט הגדולות בעולם (הרוסים הם גם יצרני הגז הגדולים בעולם), והן יכולות לשתף פעולה. פוטין, למשל, יכול לסייע ביוזמות כלכליות כמו הנחת צינור גז בצפון קוריאה ובכך לעקוף את סין, שעד היום היתה למשענת הכלכלית היחידה של פיונגיאנג ולכן גם בעלת ההשפעה החיצונית הגדולה ביותר עליה.
הסינים מצדם יכולים לפגוע בחלק מהיוזמות המדיניות שמקדם טראמפ. ראשית, החלשת השפעתן של הסנקציות הכבדות על איראן – סין מביעה נכונות לרכוש חלק נכבד מהנפט האיראני. מבחינת הסינים מדובר בהזדמנות לרכוש נפט זול למשק הרעב שלהם, ועל הדרך ללחוץ על ארה"ב. מקום אחר שבו יכולים הסינים להפריע, כאמור, הוא צפון קוריאה, עליה יש לסינים השפעה רבה.
פוטין וטראמפ בפסגת הלסינקי. בדרך לברית? | צילום: flickr white house
מלחמת הסחר של טראמפ תוביל בזמן הקרוב לשורה של עימותים כלכליים ומדיניים. בסופם נראים שני תרחישים אפשריים: או שהלחץ האמריקאי ישיג את מבוקשו ומפת הסחר העולמי תתיישר לפי האינטרס האמריקאי, או שיתפתח עימות מתמשך בין ארה"ב לסין ולחלק מבנות בריתה, וטראמפ יאלץ להתפשר. במרובע המעצמות – ארה"ב, סין, רוסיה והאיחוד האירופי – ההנהגה ברוסיה ובסין לא אמורה להשתנות בעתיד הנראה לעין, וגם טראמפ, אם להסתמך על שלושת קודמיו, ימשיך עד 2024.
החוליה החלשה היא האיחוד האירופי, שגם כך מתמודד עם המשבר הקשה בתולדותיו. הציבור האירופי נמשך יותר ויותר לרעיונות שמציג טראמפ והדבר יקבל ביטוי במערכות הבחירות באירופה בשנים הקרובות. אם טראמפ יצליח ליצור, בנוסף לכך, גם ברית עם רוסיה, נראה כי בטווח הארוך תעמוד סין בפני הברירה – לעבור לשחק בכללי משחק הוגנים, או לאבד חלק נכבד משוקי היצוא שלה.
הכתבה מופיעה בגיליון יולי 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
