הכירו את האחים שצדים סטארט-אפים ישראלים עבור חברות ענק

בשפה המקצועית הם נקראים סקאוטרים – ציידי טכנולוגיות. 23 כאלה פועלים כיום בארץ עבור הקונצרנים הגדולים בעולם, כמו מיקרוסופט, סמסונג וסיטי בנק ושניים מהם, כאמור, הם בני משפחת צ'רטוק. דניאל נפגש בכל יום עם חברות בעלות פוטנציאל להשקעה או לעבודה כספקיות של קומקאסט. אמנם תאגיד התקשורת לא רכש עדיין חברה ישראלית, אך לאחרונה הגיעו לארץ כמה מבכיריו, ולאור העניין בהגדלת פעילותו כאן – אפשרות של רכישה בהחלט עומדת על הפרק. לקומקאסט יש גם קרן הון סיכון, אשר על פי ההערכות, משקיעה כ־800 מיליון דולר בשנה בחברות ברחבי העולם, כשרק בחברות ישראליות הושקעו בארבע השנים האחרונות בסביבות ה־60 מיליון דולר, ביניהן מירקאט, טאבולה, קומפאס ו־ConteXtream.

לרכישת מנוי למגזין פורבס

לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

גבי פועל במודל מעט שונה. בלי יותר מדי רעש תקשורתי הקימה קוקה קולה לפני כשנתיים בארץ מאיץ ייחודי, The Bridge, שאותו הוא מנהל תחת המנהל הטכנולוגי הראשי (CTO) של החברה. במסגרת המאיץ, עוברים סטארט־אפים מקומיים במשך שישה חודשים תהליך, שמצד אחד עוזר להם לספר את הסיפור שלהם, ומצד שני מאפשר להם לעבוד עם קוקה קולה כלקוח ומעניק להם הזדמנות מסחרית איתה.

אחד הבנקים הגדולים בעולם

המקרה של קוקה קולה מעניין במיוחד. מדובר בחברה שהמטה שלה אמנם יושב באטלנטה, אך לכל מדינה ישנו מפעל הבקבוקים שלה, שעובד דרך זיכיון, כמו החברה המרכזית לייצור משקאות קלים הפועלת בישראל. "קוקה קולה היא המפרסם הכי גדול בעולם ולמעשה, אחד הבנקים הגדולים בעולם", מציין דניאל, בניסיון להבהיר את המשמעות עבור סטארט־אפ ישראלי של שיתוף פעולה עימה. "תחשבי כמה כסף עובר. כמות המשלוחים שהיא עושה ביום גדולה יותר מזו של פדקס, DHL ו־UPS ביחד".

"בהרבה מקרים חברות ישראליות נתקלות בשני אתגרים", מסביר גבי. "הראשון הוא איך לספר את הסיפור שלהן – יש מחקרים על כך שהסיבה מספר אחת שארגונים גדולים לא קונים מחברות קטנות היא כי החברה מוכרת בדרך שהארגון לא רוצה לקנות. ראינו שבפער הזה אנחנו יכולים לסייע, ללמד איך לבנות סיפור בצורה שתתחבר לצד השני". האתגר הנוסף, מסביר גבי, "הוא שאין פה הרבה חברות גדולות, ובקוקה קולה יכולים לעזור".

המפגשים המשפחתיים הם פורום סקאוטרים בפני עצמו | צילום: שלומי יוסף

זאת אולי הנקודה החשובה ביותר וזו שהופכת סקאוטרים, כמו האחים צ'רטוק, לאלמנטים כל כך משמעותיים באקו־סיסטם המקומי. "הרבה פעמים פה בישראל אנחנו חושבים שאנחנו מעצמת על, אבל על כל סטארט־אפ שעושה משהו בישראל, יש עוד שניים־שלושה בעולם שעושים משהו דומה, אם לא אותו הדבר", אומר דניאל. כשמדובר בחברות ענק, קשה מאוד עבור סטארט־אפ להגיע ישירות אל מקבלי ההחלטות או ליצור רושם בין עשרות המיילים, הטלפונים והבקשות ברשתות החברתיות. הסקאוטר מסייע למיזמים המתאימים לנתב את דרכם בתוך הארגון, ומצד שני יכול גם לרתום את הארגון הבינלאומי למשימות שונות בתעשייה המקומית, אשר יכולות להועיל לו וכמובן, לחברות המקומיות. מדובר בעבודה סיזיפית, מדגישים האחים צ'רטוק – בין היתר בשל מלאכת הבחירה והברירה הקפדנית. בסופו של דבר, מבהיר גבי, "צריך לזכור שרוב השנה אנחנו אומרים הרבה לא. ברוב המקרים זה לא מפני שהסטארט־אפ לא טוב, אלא בגלל שהוא לא מתאים לנו בגלל צורך ספציפי או בגלל תזמון".

במקרה כזה הסטארט־אפ יתאים אולי לסקאוטר אחר. סביב ההבנה הזו הקים דניאל לפני ארבע שנים "פורום סקאוטרים" יחד עם עמיתיו גיא הורוביץ מדויטשה טלקום, דורון אריאל שפסר מטלפוניקה ועירד דור מסינגטל, כשעם השנים הצטרפו נוספים. "הסיכוי שמישהו יצליח לעשות משהו בתאגיד גדול, קטן מלכתחילה", מסביר דניאל. מתוך מאות סטארט־אפים שהוא רואה, הוא עובד עם בודדים. הסיכוי שאותם סטארט־אפים יהיו בשתי חברות הוא אפסי, ולכן הסקאוטרים יכולים להחליף ביניהם מידע באופן חופשי מבלי להיות במצב של תחרות.

זה ב־DNA

אך עבור גבי ודניאל, המפגשים המשפחתיים הם פורום סקאוטרים בפני עצמו. "שיחות שבת הן גם לפעמים על חברה מעניינת שפגשתי", מספר גבי. "יש הרבה ערך לכך שאנחנו מבינים את האתגרים אחד של השני. אם אני פוגש חברה שיש לה מענה למה שדניאל מחפש, אני יודע לנווט את זה, כי אנחנו כבר יודעים מה כן עובד ומה לא עובד".

"בכלל", מוסיף גבי, "חלק מזה שאני עוסק בתחום, זה בזכות העובדה שיצא לי לראות הרבה ממה שאחי הגדול עושה, ושהבנתי איזו חוויה מעניינת יש לו. הוא נהנה מכל העולמות – לעבוד מול כל העולם, לעבוד עם חברות פה בישראל וגם להביא לישראלים ערך שהם לא ימצאו בשום מקום אחר. לפני זה בכלל לא הייתי מדמיין סיטואציה של התחברות לארגון גדול".

"בכולנו יש את ה־DNA להתקיים ולהוכיח את עצמנו", אומר דניאל. "זה מתחיל בסבתא שלנו, שהלכה מפולין לרוסיה בשביל לשרוד, וגם למדה בדרך איך לאלתר, לייצר דברים מכלום, לא כי היא רצתה, אלא כדי לשרוד. זה ממשיך בחינוך שמקבלים פה בארץ, בצופים, בצבא, בכל המערכות שמכשירות אותנו לשרוד, לייצר דברים מכלום, כל הזמן להתקדם ולרוץ. אי אפשר לעצור פה לרגע. יש רצון להוכיח ולגדול, באיזשהו מקום לטעום את העולם הרחב ולהיות חלק ממנו".

ואכן, דרך ארוכה ומעניינת עשו האחים עד שהגיעו למעמדם הנוכחי. גבי (36), בוגר יחידה טכנולוגית בחיל המודיעין, העביר מספר שנים בתפקידים שונים בכמה סטארט־אפים (בין השאר, ב־Safend שנרכשה על ידי Wave), עד שהחליט "להציל את העולם" ועבר לנהל את הידרוספין, סטארט־אפ שמייצר חשמל מזרימת מים בצינורות. לדבריו, הניסיון שחווה בשנים האלו וקשיים שבהם נתקל, מסייעים לו כיום להבין טוב יותר את אותם סטארט־אפים שמולם הוא עובד, כמו גם את התאגיד הגדול, או את ה"גולייתים ודוידים", כפי שהוא מכנה זאת.

תכנית The Bridge. מאפשרת ליזמים לעבוד עם חברה גדולה

לפני שנתיים, כאשר בקוקה קולה החליטו להקים את מרכז החדשנות בארץ, גבי קפץ על ההזדמנות. "אחרי שהתחלתי להכיר את קוקה קולה, הבנתי שהאתוס שלה זה יזמות", הוא מספר. "חברה בת 130 שנה, שמהיום הראשון מי שהקים אותה זה יזם שבא לשים משקה בבקבוק ואמרו לו 'מי ירצה לקנות משקה בבקבוק?', ואז מישהו אמר לו לך תנסה, שיהיה לך בהצלחה. האתוס הזה נשמר גם היום, כשהבוס שלי אומר לי 'תנסה, בוא נראה'. פגשתי ארגון שרוצה ללמוד, שמבין את העולם המשתנה ואת האתגרים ובא ברוח יזמית. אני חושב שאסור לי להיות אף פעם מרוצה, אבל הגעתי למקום שאני מרגיש שיש לי בו הזדמנות לעשות משהו משמעותי, להביא ערך לסטארט־אפים, לכל הקהילה, לחברות גדולות".

הדרך של דניאל (40) מורכבת יותר. הוא הספיק להקים יחד עם אחיו הבכור שמשון חברה לבניית אתרים ואפילו את חנות החיות האינטרנטית הראשונה בארץ, לפני שהחליט בשנת 2000 לנסוע לארה"ב יחד עם אשתו לעתיד תמרה מנספלד ואחיו שמשון, כדי ללמוד תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת קורנל.

עם סיום לימודיהם החלה תמרה לעבוד כמנהלת אסטרטגיית המחקר והפיתוח של חברת התרופות פייזר, ודניאל הקים את מחלקת המודיעין העסקי של טיים ורנר כייבל, חברת הכבלים השנייה בגודלה בארה"ב. לאחר שלוש שנים, עם הולדת ילדם הראשון, דניאל החל לעבוד בקומקאסט, שם ניהל את האסטרטגיה התחרותית של החברה, וב־2010 חזר הזוג לארץ.

שלושה בסירה אחת

אחרי תקופה קצרה של עבודה בבזק בינלאומי ובסטארט־אפ קומיגו של דב מורן, שב דניאל אל קומקאסט, הפעם כסקאוטר של החברה בארץ. "באותו הזמן אשתי התחילה לחפש חברות פה בישראל בשביל פייזר, והיום למעשה שלושתנו (דניאל, גבי ותמרה צ.ה) חשופים לאחוז משמעותי מאוד מהחברות והחדשנות בישראל".

"יש ערך למיוחדות בישראל", אומר גבי. "עובדה שאנחנו מדינה של שמונה מיליון אנשים בסך הכל ואנחנו מופיעים כמספר שתיים או אחת בחדשנות בכל גרף, ועובדה שכל הארגונים הגדולים טורחים להגיע לפה. אני רואה את רוח החדשנות שיש פה. תמיד מתמקדים בכמה קשה, אבל דברים דווקא מתגלגלים, ואני חושב שיש פה משהו שהוא מדהים, הרוח השיתופית שיש בין כולם. מה שאנחנו רואים כמובן מאליו, שכולנו ביחד והכל כדי להצליח ביחד, לא נתפס בכלל בהרבה מקומות בעולם. יש אינטראקציה וקרבה שמאוד מאפשרת לחדש".

דניאל מספר שאמא שלהם עלתה מארה"ב לפני שנים, באותה התקופה בדיוק שבה עלתה גם אמה של תמרה מדרום אפריקה. הדור שלהן, הוא אומר, רצה להגיע לארץ, ליישב ולהגדיל אותה. "הם נטעו פרדסים – הדרך שלנו מגיעה באיזשהו מקום מכך שאין ממש מה לבנות. הכל כבר יושב. ולכל אחד מאיתנו, מהסקאוטרים בארץ, יש הזדמנות לבנות את ישראל ולחזק את החברות הישראליות, כמו ההורים שלנו אם לא יותר. כל אחד מאיתנו הביא עשרות מיליוני דולרים למדינה. רק אם מסתכלים על הביקורים, מדובר בחצי מיליון דולר על המלונות, הנסיעות ועוד. תוסיפי את הערך של ההשקעות שאנחנו מביאים למדינה, ומעבר לכך ישנם שיתופי פעולה ארוכי טווח. חברות הענק מבינות שיש פה משהו, וזה מעלה את ההשקעה".

הכתבה מופיעה בגיליון מארס של פורבס ישראל