Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

מונית מעופפת במקום כבישים מרוטשים: כך יראה העתיד של תושבי הערים

בחווה ליד סנטה קרוז בונה ג'ובן בווירט את מה שיהפוך למונית המעופפת הראשונה. הכלים שלו: טכנולוגיית סוללות מתקדמת, קהילה טכנולוגית – והרבה כסף מטויוטה
ג'רמי בוגייסקי

ג’ובן בווירט חשב לראשונה לבנות מטוס שיכול להמריא ולנחות כמו מסוק כשהיה בכיתה ב’ תוך כדי הליכה מפרכת על כביש באורך 4.5 קילומטר לבית משפחתו בהתיישבות ההיפית המבודדת ביערות צפון קליפורניה. “זו היתה גבעה גבוהה”, אומר בווירט וצוחק. “זה גרם לי לחלום על דרך טובה יותר להגיע אליה.”
ארבעה עשורים אחר כך, בווירט מתקרב אל המטרה הזו. בחווה מחוץ לסנטה קרוז, אזור גלישה פופולרי בסמוך למקום שבו גדל, פיתח בווירט בחשאי מטוס חשמלי עם שישה מדחפים מוטים שלדבריו יכולים לשאת טייס וארבעה נוסעים מרחק של כ־250 ק”מ במהירות של 320 קמ”ש, ובלי לייצר רעש שיבלוט בתוך ההמולה העירונית.

הכתבה מופיעה בגיליון סוף השנה של פורבס ישראל

הוא רואה בעיני רוחו את כלי הטיס שעדיין אין לו שם ושמומחים מעריכים שעלות ייצורו תנוע בין 400 אלף ל־1.5 מיליון דולר, כבסיס לרשת ענקית של מוניות אוויריות שינועו מגג לגג – כזו שהוא מתכנן לבנות ולהפעיל בעצמו. השאיפה שלו היא לשחרר את תושבי הערים מכבישים מרוטשים ולחסוך למיליארד איש שעה אחת ביום על הכביש, באותו מחיר (הוא מקווה) כמו נסיעה ב־UberX, או בערך 2.5 דולר למייל (4 דולר לק”מ).

https://secure.cardcom.solutions/e/xo64

זה נשמע מטורף, אבל לבווירט בן ה־47 יש כמה מאמינים הדוקים. טויוטה הזריקה כ־400 מיליון דולר לחברת התעופה שלו Joby Aviation בינואר, והצטרפה למשקיעים ובהם Emerson Collective של לורן פאוול ג’ובס וקבוצת ההשקעות Capricorn של ג’ף סקול, שהיתה גם אחת התומכות הראשונות בטסלה.
בסך הכל Joby גייסה 745 מיליון דולר, והוערכה לאחרונה בשווי של 2.6 מיליארד דולר. מנכ”ל טויוטה, אקיו טויודה, אמר לבווירט שהוא מקווה, להגשים באמצעות Joby את חלומות המכונית המעופפת של סבו קייצ’ירו, מייסד טויוטה מוטורס, שפיתח מטוסים לפני מלחמת העולם השנייה.

טויוטה משכללים רכיבים של Joby כדי להקל על הבנייה בקנה מידה המוני, הדומה יותר לתעשיית הרכב מאשר לתעופה. הם גם עוזרים עכשיו לבווירט להקים מפעל במחוז מונטריי, שם הוא מתכנן לייצר אלפי מטוסים בשנה.

מתי ההמראה?

Joby הוא הממומן והיקר ביותר משפע של סטארט־אפים שמנצלים את השיפורים בסוללות ובמנועים חשמליים כדי לנסות לגמול את ענף התעופה מדלק פוסילי וליצור סוגים חדשים של כלי טייס, כולל כאלה אוטונומיים, שישמשו כמוניות אוויר.

אף אחד לא יודע לאיזה גודל התעשייה יכולה להגיע – או אם היא בכלל תמריא מהקרקע – אבל בוול סטריט מהמרים על מספרים גדולים. דו”ח אחד של מורגן סטנלי מעריך כי הקטגוריה עשויה לייצר 674 מיליארד דולר בשנה מתעריפי טיסה ברחבי העולם עד שנת 2040.
“אם נוכל לטוס, נוכל להפוך את רחובותינו לפארקים ולהפוך את ערינו באופן בסיסי למקומות נחמדים הרבה יותר לחיות בהם”, אומר בווירט.

250 ק"מ ב־320 קמ"ש ובלי לייצר רעש. צילום: Trevor Jolin, Joby
250 ק”מ ב־320 קמ”ש ובלי לייצר רעש. צילום: Trevor Jolin, Joby

בווירט: “אם נוכל לטוס, נוכל להפוך את רחובותינו לפארקים ולהפוך את ערינו באופן בסיסי למקומות נחמדים הרבה יותר לחיות בהם”

החלום קיים בקרב יזמים שמנסים (ונכשלים) לבנות מכוניות מעופפות כבר 100 שנה. ספקנים חושבים ש־Joby והמתחרים שלה עדיין מקדימים לפחות בעשור: הסוללות הטובות ביותר מכילות היום פי 14 פחות אנרגיה פר משקל מאשר דלק סילוני. בהתחשב בכמות הכוח הדרושה בכדי להניע כלי טיס מעלה, הם אומרים, עד שהסוללות ישתפרו, למוניות האוויר החשמליות יהיה טווח וכושר נשיאה מועט מדי כדי להיות כדאיות מבחינה עסקית. ואז יש את המשימה הקשה לשכנע את הרגולטורים שהם יהיו בטוחים לטיסה.

בווירט אומר שהוא יכול לייצר כבר כעת כלי טיס בר קיימא ובטוח עם תאי סוללות הליתיום־יון האיכותיים ביותר שמפעילים כיום מכוניות חשמליות. לדבריו, Joby הוא הסטארט־אפ היחיד שהתחייב לציר הזמן השאפתני של Uber להשקת שירות מוניות אוויריות עירוניות בשנת 2023. בווירט אומר שהוא בדרך בזכות אישור בטיחות מטעם מנהל התעופה הפדרלי באותה השנה, מה שעשוי להפוך את Joby ליצרנית מוניות האוויר החשמליות הראשונות שתעבור את המכשול המרתיע הזה.

קהילה קפיטליסטית

בווירט גדל בקהילה הדוגלת בחיים של “בחזרה לאדמה”, ששמה דגש על חקלאות עצמאית. הוא קיבל השכלה מוקדמת בהנדסה, ועזר בתיקון ציוד חקלאי ובבניית בתים לצד אביו, רון בווירט, שהיה חלק מקהילה ההיפית של מרי פרנקסטרס בשנות השישים.

כבוגר, בווירט יצר מחדש את הקהילה הזו עם טוויסט קפיטליסטי על 1,800 דונם של חורשות וכרי דשא המשקיפים על האוקינוס השקט. הנכס, שאותו רכש באמצעות הון שצבר ממכירת עסקים קודמים (Velocity11, שבנתה רובוטים לטיפול בנוזלים בבדיקות של תרופות, והחברה שעומדת מאחורי GorillaPod, חצובת מצלמה גמישה) כולל מחצבה ישנה שבה ביוורט ביצע טיסות ניסוי מוקדמות.

העובדים התגוררו בקוטג’ים קטנים במקום, ובנו בתים בקרבת מקום. לפני שהחליט להתמקד בפיתוח כלי הטיס, הוא הקים על פני השטח הזה חממה של סטארט־אפים אחרים, כשכולם עובדים יחד באסם. בווירט הקים משק אורגני כדי להאכיל את העובדים, עם תרנגולות ודבורים שהניבו ביצים ודבש.

האווירה המיוחדת הזו הצמיחה צוות מאוחד – כמה מעובדי Joby Aviation מתחילים את יומם בגלישת גלים משותפת ומסיימים אותו במסיבות פיצה סביב התנור.
“זו תרבות של כיפים וחיבוקים, וזה באמת זורם מג’ובן”, אומר ג’ים אדלר, מנכ”ל Toyota AI Ventures, ששכנע את עמיתיו להשקיע ב־Joby בשנת 2017. “יש לו אנרגיה גבוהה – וזה מדבק”.

https://secure.cardcom.solutions/e/xo64

בעוד ש־Joby משתתפת בתוכניות של Uber לשיתוף נסיעה אווירית, חלק גדול מהמודל העסקי של בווירט כולל הפעלת רשת שיתוף נסיעות משלו. זה עזר למשוך משקיעים. “אם זה היה רק רכב, לא הייתי רוצה להשקיע, אם לא היה שירות הכרוך סביבו”, אומר אדלר.

בניית משטחי הנחיתה הנדרשים, תוכנות הזמנות ותשתיות אחרות, לעומת זאת, ידרשו הרבה יותר מזומנים (וסבלנות) ממשקיעים. Joby לא מתכוונת למכור את כלי הטיס שלה, במנותק מבניית צי משלה, מה שמאחר עוד יותר את היום שבו המשקיעים יוכלו להחזיר את המיליארדים, שכנראה יהיה צורך להוסיף להם עוד הון.

שאלה של משקל

העיצוב של Joby בעל חמשת המושבים מגביר את פוטנציאל ההכנסות שלו לשיתוף נסיעה בהשוואה ל”מולטי־קופטרים” הקטנים והפשוטים יותר מבחינה מכנית, שכוללים רק שני מושבים ופותחו על ידי Volocopter הגרמנית ו־EHang הסינית.

החיסרון הגדול של Joby: משקל. חלק גדול מהבעיה הזו מקורה בסוללות, ולא ברור אם יהיה להן מספיק כוח כדי לבצע את העבודה. כך טוען מומחה הסוללות וונקאט ויסוואנתן מ־Carnegie Mellon, בהתבסס על מפרט המטוסים שבווירט שיתף עם פורבס.

בווירט גדל בקהילה הדוגלת בחיים של “בחזרה לאדמה”, ששמים דגש על חקלאות עצמאית. כבוגר, הוא יצר מחדש את הקהילה הזו עם טוויסט קפיטליסטי


כדי ש־Joby תגיע לטווח של 250 הקילומטרים, הטווח שהיא טוענת שכלי הטיס שלה (ששוקל כשני טון) מסוגל להגיע אליו (אך עדיין לא הצליח להגיע אליו בבדיקות טיסה) היא תזדקק לסוללות במשקל 900 ק”ג. החישוב כולל עתודות שדורשת הרגולציה. אם מוסיפים את המשקל של חמשת הנוסעים נשארים לגוף המסוק, למושבים ולאוויוניקה רק 720 קילו – קרוב לשליש מהמשקל הכולל. זה נמוך ב־35% מהנתון של איזשהו מטוס שמיוצר וקיבל אישור. המסקנה: או ש־Joby בנתה שלד קל ויעיל בצורה חסרת תקדים, כפי שטוען בווירט, או שהטווח שלה יתגלה כנמוך יותר. דאגה נוספת: קבלת אישור מטעם רשויות התעופה יכול לגרור דרישה לשינויים בטיחותיים שעשויים להכביד יותר על כלי הטיס.

“מה שאנחנו עושים, זו התחייבות קשה בטירוף”, אומר בווירט. “לא רק האתגר הטכני של המטוס [אלא] גם שינוי הדרך שבה כולם על כדור הארץ נעים על בסיס יומי”.

צילומים: Ethan Pines, Trevor Jolin, Joby

גיליון סוף השנה 2020 של פורבס ישראל
גיליון סוף השנה 2020 של פורבס ישראל