|
לוויתן קטלן צייתן שמבצע קפיצות הירואיות ומשפריץ מים קפואים על המאמנים שלו, הוא מחלבת כסף אמיתית לפארק המים המצליח 'עולם המים', שקיים מזה 50 שנה. מדובר במחזה כה מרהיב, שקשה לדמיין את היונקים הענקיים הללו – שנדמה כמעט כאילו הם נהנים מהתהילה לה הם זוכים – תוקפים בני אדם בשל הדיכוי הרב בו הם חיים.
כל זה השתנה בשנת 2010, כאשר "טיליקום", לוויתן מסוג קטלן במשקל של כמעט 5500 קילוגרמים, גרר את המאמנת שלו, דון ברנקאו, לתוך בריכת הלהטוטים באמצעות שיערה, והטביע אותה אל מול קהל משתומם. אז, האשימו ב'עולם המים' את הקוקו של המאמנת כגורם להתפרצותו האלימה של "טילי".
אבל, הסרט הדוקומנטרי "בלאקפיש", שיצא ב-2013, טוען בצורה די משכנעת כי לא זו הסיבה. בסרט, שבוים על ידי גבריאלה קופרווייט ושודר עשרות פעמים ברשת CNN במהלך השנה האחרונה, נטען כי טיליקום תקף את ברנקאו בגלל תסכול הולך וגובר משהייתו בשבי. ב'עולם המים' אומרים שהסרט פשוט "שיקרי בצורה מביכה".
אבל, גם דיוויד קירבי, מחבר הספר "מוות ב'עולם המים': שאמו והצד האפל של לווייתני קטלן בשבי", מאמין שהאינטרפרטציה שעשה 'בלאקפיש' למותה של ברנקאו היא מדויקת להפליא.
בראיון שנערך עימו לפני זמן מה, הסביר קירבי שלווייתני קטלן, שיכולים לגמוע מרחקים של יותר מ-160 ק"מ ביום במים פתוחים, לא מופרעים על ידי נוכחותם של בני אדם בטבע. ואכן, ישנו רק מקרה מתועד אחד של לווייתן שנשך גולש בשנת 72', וגם במקרה הזה הרבה יותר סביר שמדובר בטעות פשוטה בזיהוי, כיוון שהגולש לבש חליפת גלישה שעשויה לגרום לו להראות דומה לכלב ים בעיני הלוויתן.
לוויתן קטלן והמאמן שלו באמצע מופע ב'עולם המים' | צילום: רויטרס
אבל, גם התנאי השבי שונים מאוד. לווייתני קטלן מוחזקים בבריכות קטנות, אוכלים על פי דיאטה שאינה מתאימה להם ומופרדים בשיטתיות מצאצאיהם. הנסיבות הללו, לפי קירבי, "יוצרות מתח אצל החיות הללו", לעיתים עד לרמה שבה הם מאבדים את סבלנותם.
בין השנים 1960-2012 היו 114 ניסיונות של לווייתני קטלן לפגוע במטפלים שלהם.
חודשיים בלבד לפני מותה של ברנקאו, לווייתן קטלן שהושאל מ'עולם המים' לטובת פארק אחר באיים הקאנריים, הרג את המאמנת שלו, אלקסיס מרטינז. טיליקום בעצמו היה מעורב במותם של שני בני אדם נוספים, האחד מאמן, בשנת 1991, והשני שחיין שהתגנב למיכל שלו, בשנת 1999.
"בלאקפיש", למרות המסרים הרציניים שלו, זכה לתהודה בקרב אנשים רבים, שאינם בהכרח מאוגדים סביב מאפיינים כלשהם. קופרווייט מסבירה: "ראיתי במו עיני איך הסרט השפיע על אנשים, במיוחד הצעירים שבהם. מעולם לא דמיינתי שנזכה לתמיכה מקהל כל כך צעיר". רק כדי להמחיש, אותי דחף לראות את הסרט בני הקטן, רק בן 11, שנשבע לכתוב ל'עולם המים' "מכתב זועם אך מנוסח בזהירות".
איך קורה שסרט כזה – שאין בו סנסציות ומועבר בטונים מתונים – מוצא את דרכו לעולם התרבותי של ילד בן 11? זה כנראה ישאר בגדר תעלומה. אבל, כשצעירים רבים ללא נטיות פוליטיות מדברים על חרם צרכנים, אין ספק שעל 'עולם המים' לעבוד קשה כדי לפתור את המצב הסבוך.
אחד הצעדים ש'עולם המים' ביצע כבר, אותו קירבי מכנה "צעד נואש", הוא פרסום מודעות בגודל של עמוד שלם, המגנות את ה"דיווחים הבלתי מדויקים" לדבריה, בזמן שהיא חוזרת ומצדיקה את יחסה ללווייתנים והטיפול בהם. האם המודעות הללו יצילו את מנייתה השוקעת של 'עולם המים', שצנחה בכ-25% לאחר התפשטות השמועה על 'בלאקפיש'? נחכה ונראה.
מה שבטוח, שבעידן של שליטה תאגידית, עבודה תחקירית בתקציב שאינו גבוה, יכולה עדיין להכות במעמדו של ארגון מבוסס עם מוניטין שהיה פעם זך וטהור. "'עולם המים' פעם היה פארק המחמד של התקשורת", מסכם קירבי.
כנראה ש'בלאקפיש' תפס את מקומו, והוא גם מועמד לאוסקר.
|
|
