| ייתכן שהתקציב הדו שנתי יפתיע. אמנם בפעם הקודמת זה נגמר בבור של עשרות מיליארדים, ואמנם הצטרפנו לקבוצת מדינות מפוארת שמתנהלות עם תקציב דו שנתי וכוללת חברה אחת – בחריין, אבל מי יודע – אולי העתיד יוכיח שנתניהו צדק, והכלכלנים טעו, והיציבות הפוליטית תתורגם גם ליציבות כלכלית. זו אפשרות שאי אפשר לפסול – גם אם הסבירות שתתממש נמוכה.
אבל כדאי להתעכב לרגע על ההנמקות של שר האוצר. משה כחלון לא הסתיר את העובדה שהוא מתנגד נחרצות לתקציב דו שנתי ושלטעמו, מדובר במהלך רע למשק. מבחינה מקצועית, כחלון יישר קו עם הפקידות הבכירה של משרדו.
הכתבה מופיעה בגיליון מאי של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645
אז למה בכל זאת הוא הלך יד ביד עם נתניהו על תקציב דו שנתי? משום שהוא התחייב לכך בהסכם הקואליציוני. ידיו כבולות. בכל פעם מחדש כחלון מנפנף בטיעון הזה, וכולם מיד משתתקים: הסכמים צריך לכבד, לא?
אבל רגע – מישהו הכריח את כחלון לחתום על הסכם קואליציוני שכולל סעיף שהוא כל כך מתנגד לו? כולנו הרי היתה לשון המאזניים אחרי הבחירות, כחלון ידע היטב שבלעדיו אין ממשלה. הוא היה יכול להבהיר לנתניהו שמבחינתו, תקציב דו שנתי הוא בגדר ייהרג ובל יעבור. והוא לא עשה את זה. וכעת הוא דבק במחויבותו להסכם הקואליציוני, על אף שבהסכם הזה יש עשרות סעיפים שלא קוימו וספק אם יקוימו אי פעם, ועל אף שעל פי ההסכם הזכור היטב מהקדנציה הקודמת, נתניהו היה אמור למנות את כחלון ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל. אבל אז התברר שהסכמים לא תמיד צריך לכבד.
כחלון בעצם אומר לנו, שכדי לשריין לעצמו את תיק האוצר ולשבת בממשלה, הוא הסכים לחתום על סעיף שרע לכלכלה ולמשק – ועכשיו מסכים ליישם אותו. כל פוליטיקאי אחר שהיה מודה בכך היה מואשם באופורטוניזם בוטה. כחלון, איכשהו, מצליח להישאר הטפלון הלאומי.
מעניק לנתניהו שנתיים של שקט. כחלון | צילום: מרק ישראל סלם
על הדבש
למשך כמה ימים בסתיו האחרון העצים הפכו לנושא חם. תמונות של אקליפטוסים כרותים עיטרו את העיתונים ואתרי האינטרנט, גורלה של הצמחייה בגן הלאומי נחל אלכסנדר הפך לפתע לסיפור חדשותי. ככה זה כשהפאוור קאפל קרן פלס ונועם טור מכריז מלחמה על אנשי רשות הטבע והגנים, מלחמה שבשיאה הוטחה בהם המחמאה "רוצחים".
טור ופלס, כזכור, נזעקו להגנת הכוורות שמטפח טור לא רחוק מגדות נחל אלכסנדר. אקליפטוסים הם בית חם לדבורים, שדה מרעה ומקור לצוף, וכריתתם, לטענת הדבוראים, מאיימת על הדבורים ועל פרנסתם.
אסור להקל ראש בדאגותיהם של הדבוראים. גידול דבורים הוא חקלאות, ולא קל להיות חקלאי בישראל. הכוורות נותנות פרנסה לכ־500 דבוראים, והדבורים מספקות שירותי האבקה חיוניים לטבע ולמערכות האקולוגיות. רק שבין הסיסמאות הדמגוגיות והכותרות השטחיות לבין המציאות בשטח – קיים פער מקומם. המפגש בין תרבות הסלבס הצעקנית לדילמות הסביבתיות המורכבות לא עשה טוב לשום צד.
ביום אביב שטוף שמש בגן הלאומי נחל אלכסנדר התמונה מתבהרת. מתברר שמתוך כ־20 אלף אקליפטוסים באיזור הנחל נכרתו פחות מ־400. 98% מהאקליפטוסים עומדים על תילם כרגיל. בבסיס המהלך עמדה התובנה של האקולוגים והמומחים של רשות הטבע והגנים שחלק מהאקליפטוסים חונק את הסביבה. מדובר בעץ שתלטני שמהנדס את סביבתו. עליו מפרישים חומרים שפוגעים בהתפתחותם של צמחים ועצים אחרים. מתחת לחופתו הנדיבה של האקליפטוס משתרע מדבר קטן, החרוב והאלה חנוקים והקרקע חשופה. ברשות הטבע והגנים הגיעו למסקנה שכדי לגוון את הצמחייה באיזור נחל אלכסנדר ולאפשר למינים נוספים לפרוח, צריך לדלל מעט את האקליפטוסים. לא כאלה שמטילים צל על איזורי התכנסות של המטיילים והנופשים, לא את הגדולים והמרשימים ביניהם. כריתה של עץ, כל עץ, היא מראה לא מלבב, אבל לפעמים צריך לעשות את זה כדי לאפשר להרבה עצים אחרים לשגשג.
מעז יצא מתוק
שמונה חודשים אחרי, עושה רושם שהמהלך הניב תוצאות: בשטחים שבהם דוללו האקליפטוסים הצמחייה והעשבייה מלבלבות, עצי החרוב זוקפים קומה והכל נראה הרבה יותר מגוון. חוקרת ממכון ויצמן מסתובבת על הגבעות ומנטרת את השטח כדי לבחון את השפעות הכריתה, אבל בשלב זה מסתמן שמעז יצא מתוק, תרתי משמע. אפילו הדבורים של טור ממשיכות לייצר כאן דבש.
אפשר להבין את הדבוראים שיצאו לקרב בלימה. הם זקוקים לאקליפטוסים, והם חוששים שכריתה בהיקף גדול יותר תגרום להם נזק אמיתי. מצד שני, צריך לזכור שמול האינטרס הכלכלי של הדבוראים, ניצב האינטרס הציבורי הרחב לשמור על מגוון מינים בטבע, ושזה בדיוק המנדט של רשות הטבע והגנים. לרשות הטבע והגנים מותר בנסיבות מסוימות לדלל עצים, אבל היא צריכה לעשות את זה במידתיות ותוך הידברות. בקונפליקט הזה, כמו בקונפליקטים רבים אחרים, אין שחור או לבן, אבל גוונים של אפור מתקשים לקבל ביטוי בשיח הציבורי, התקשורתי והפייסבוקי בישראל.
ועוד לקח: לא תמיד מי שמדבר לכאורה בשם הסביבה, הוא הירוק האמיתי. המשנה הירוקה הסדורה לא הפריעה לטור לככב זמן קצר אחר כך בקמפיין לפרויקט נדל"ני חדש שנבנה בקירבה מבהילה לחוף הים באכזיב ונחשב למפגע סביבתי מובהק. כמויות גדולות של עצים נכרתים – לעיתים בלי שום הצדקה – בגלל פרויקטים נדל"ניים, והתקשורת והציבור אדישים לזה לחלוטין. נחמד שלכמה רגעים ישראלים רבים הפכו למחבקי עצים – אולי כדאי לשמור את האנרגיות האלה להגנת העצים הנכונים.
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
