|
אתם בטח זוכרים את התמונה הזו, שפורסמה בהבלטה בתקשורת הישראלית לאורכה ולרוחבה: ראש הממשלה וכמה משריו – בראשם אלי ישי – עומדים בשמש הקופחת של ים המלח ומתקתקים במרץ על הטלפונים הסלולריים שלהם. הימים ימי מאמץ המסרונים הלאומי לקראת ההכרעה בפסטיבל שבעת פלאי עולם, והממשלה התגייסה לטובת ים המלח. דאגה כזו לאתר טבע ישראלי מזמן לא נראתה כאן.
זה היה רק לפני שנה. מאז ים המלח לא הצליח להיבחר לשביעייה הפותחת, ומעט מאוד מים זרמו מהירדן המדולדל לים ההולך ונסוג. הממשלה דיברה גבוהה גבוהה והכתירה את הצלת הים כפרויקט לאומי, ובתגובה בחודש שעבר – יולי 2012 – רשם ים המלח שיא של כל הזמנים: נסיגה של 18 ס"מ בחודש אחד!
מדובר בנתון מבהיל. ביולי אשתקד, לשם השוואה, נסוג ים המלח בקצב איטי בהרבה – 13 סנטימטרים. בשנים האחרונות הקצב הממוצע של ירידת המפלס הוא קצת יותר ממטר לשנה. דווקא השנה, לאחר שנאלמה תרועת הפסטיבלים, הקצב השנתי הואץ משמעותית ומתקרב למטר וחצי. עלייה חדה של עשרות אחוזים. משהו רע מאוד קורה לים המלח, רק שעכשיו זה קורה הרחק מהתודעה הציבורית והממשלתית.
ממשיך להתייבש, וכעת בקצב מהיר מתמיד. ים המלח | צילום: רויטרס
למען ההגינות: בחודשים שבהם עמד ים המלח במרכז העניינים, הותנעו שלושה תהליכים חשובים הקשורים בו: הושג הסכם בין המדינה למפעלי ים המלח על איסוף המלח מקרקעית בריכות האידוי (קציר מלח), שימנע את הצפת איזור המלונות ויאפשר להם להמשיך לפעול; הושג הסכם (שספג ביקורת רבה) על הגדלת התמלוגים שמשלמים המפעלים למדינה; והממשלה החליטה לשקם את איזור המלונות ואת תשתיות התיירות הלא אטרקטיביות בהשקעה של מאות מליוני שקלים. רק בנושא אחד לא נגעו: הים עצמו, ההולך ודועך, הולך ונעלם.
הסיבה שלא התקבלה שום החלטה בקשר לנסיגת הים היא פשוטה: מדובר בבעייה סבוכה, עתירת גורמים, ששום זבנג וגמרנו לא יפתור אותה. למעשה, כדי לעצור את היעלמות הים יש לנקוט בשני מהלכים מרכזיים: הפסקת פעילותם של מפעלי ים המלח – צעד בעל השלכות אסטרטגיות על הכלכלה והתעסוקה בדרום; והזרמת מים, המון מים, דרך הירדן, מים שעל אף כמויות ההתפלה ההולכות וגדלות כרגע לא נמצאים ברשותו של המשק הישראלי.
הבעיה היא שגם לאי העשייה יש מחיר כבד. ספק אם מישהו חישב את המחיר הזה, ספק אם אפשר לחשב אותו במדויק: לנסיגה המואצת של הים יש השלכות על הכלכלה האיזורית, על התיירות ועל התשתיות. נסיגת הים תביא בעקבותיה האצה בקצב היווצרות הבולענים, שכבר עתה מספרם יותר מ-2,000, ומאות חדשים מתווספים בכל שנה.
במצב הזה, המינימום שניתן לצפות מהמדינה הוא שתיכנס לעובי הקורה ותנסה להבין מדוע קצב ירידת המפלס גדל מחודש לחודש. הרי ככל שהים נסוג שטח פני המים מצטמצם, והדעת נותנת שקצב האידוי דווקא אמור לקטון. לטענת "אדם, טבע ודין", הפתרון לתעלומה טמון בהגברת קצב שאיבת המים על ידי מפעלי ים המלח. המפעלים טוענים שאין עלייה של ממש בקצב השאיבה. הדברים הללו צריכים להיבדק באופן יסודי.
מה שבטוח, בנסיבות הללו השאיפה של מפעלי ים המלח להקים בריכת אידוי נוספת, שישית במספר, נראית כמו סיוט סביבתי ומכת מוות לים המוות. אסור שהתוכנית הזו תעבור במוסדות התכנון, אסור שהמדינה תיתן לזה יד. מפעלי ים המלח קיבלו זיכיון להפיק אשלג מים המלח, הם לא קיבלו כרטיס פתוח לייבש סופית את מי שרק לפני שנה כמעט הוכתר לפלא עולמי.
[email protected]
|
