Forbes Israel Logo

המדינה רוצה צמיחה דו-ספרתית? גיוס נשים לכוח העבודה הוא הדרך

השנה, ה-G20 כלל "נשים" כמניע לצמיחה כלכלית כחלק מאג'נדת הצמיחה הכוללת שלו. ואילו עכשיו, לפי נתונים חדשים, זה רשמי: נשים טובות לעסקים.

לפי ה-OECD, אם המדינות החברות בארגון (שהן העולם המפותח וישראל היא חלק מהן) יראו שוויון מלא באחוזי הנשים והגברים בגילאי 15-64 בכוח העבודה, התוצר המקומי הגולמי במדינות האלו יוכל לעלות במעל ל-12% ב-15 השנים הבאות.

נשים מהוות כמחצית מהאוכלוסייה העולמית, אבל ההשתתפות שלהן בכוח העבודה – כלומר התרומה הכלכלית, נשארת מתחת לפוטנציאל שלהן. זאת למרות ירידה בפער בתחום החינוך בין גברים לנשים מעל גיל 15.

ההשתתפות של נשים בכוח העבודה, נשארה למעשה ללא שינוי בשני העשורים האחרונים, למרות עלייה בהזדמנויות החינוך ובצמצום בשיעורי העוני. המספרים מצביעים על משהו שנשים עצמן יודעות: הייצוג של נשים בעמדות בכירות בעסקים ובמשרדים פוליטיים הוא בינוני במקרה הטוב. לכן, לא מדובר על כך שנשים עובדות או לא, אלא מדובר על לאפשר ולתמוך בנשים כדי שיבינו את הפוטנציאל המלא שלהן בכלכלה.

אפשר למצוא את המספרים, העובדות, הממצאים והמסקנות בדוח ששמו "נשים בכלכלה: מחוללי צמיחה עולמית", שנערך על ידי חטיבת הפרספקטיבות והפתרונות הגלובליים של סיטיבנק, שאספה נתונים עולמיים מה-OECD, קרן המטבע העולמית (IMF), הבנק העולמי ואחרים. הדוח הוצג מוקדם יותר החודש בשגרירות ארה"ב בפריז, כחלק מתכנית של לשכת המסחר האמריקאית ביום האישה בצרפת.

כדי לתת מושג כלשהו על השתתפות נשים בכוח העבודה בגילאים 15-64, ב-2013 היו כ-34% נשים מועסקות בטורקיה, 44% במקסיקו ו-54% באיטליה. בצד הגבוה יותר של הסקאלה (וצפוני יותר גיאוגרפית), 78% מהנשים בשבדיה היו בכוח העבודה ו-78% בשוויץ.

עסקים יכולים לפצות על מדיניות ממשלתית שמפלה נשים | צילום: fotolia

מדוע אין יותר נשים? הדוח של סיטיבנק מוצא שתי סיבות להיעדרות של נשים משוק העבודה.

הראשונה היא מדיניות. מדינות רבות עדיין מטילות מחסומים להשתתפות נשים ולהתקדמות שלהם, כולל מדיניות כמו אפליה מבוססת מגדר בקבלת תזונה בילדות, הבדלים בגישה לחינוך ומגבלות על מעבר פיזי (כמו הגבלות על נהיגה או הימצאות בציבור ללא מלווה גברי). סוגי מדיניות אחרת מהווים פשוט פרקטיקות אפליה – רשת נטוורקינג של גברים ומחסומים מלאכותיים שמתעלמים מהכשרה מקצועית ויכולות אחרות.

הסיבה השנייה היא תוצאות של המדיניות המגבילה הזו: הישגים חינוכיים נמוכים יותר, משכורות נמוכות יותר ופחות נשים בעבודות נחשקות.

הדוח של סיטיבנק מראה, באופן לא מפתיע, כי לשווקים הצומחים יש את יכולת הצמיחה הגדולה ביותר, אבל יש שפע הזדמנויות גם ב"עולם המפותח". לרוב, במדינות מהסוג השני, מה שצריך הוא שינוי בתפיסת העולם יותר מאשר קביעת מדיניות חדשה או חקיקה של צעדים חוקתיים מסובכים.

למעשה, מדיניות לרוב נוטה להיות הצעד הראשון בשינוי התפיסה. וזאת מראה מחקר נוסף שכותרתו היא "האם שונות היא רווחית?", אשר נוצר מסקר גלובלי שנערך על ידי מכון פטרסון לכלכלות בינלאומיות מוושינגטון. הוא מראה כי הפקטור הבודד שחוזר שוב ושוב בסטטיסטיקות שמצביעות על עלייה של נשים בעמדות ניהוליות בדרגה הראשונה, הוא עזיבה של אבות, מאחר (יחד עם דברים אחרים) והיא לקחה את עול הטיפול בילדים מכתפי הנשים והעניקה לאבות "אישור" לבלות זמן בבית עם הילד.

מדיניות כמו עזיבת האב מראה גם כי עסקים עצמם יכולים לפצות על מחסור במדיניות ממשלתית שמשפיעה על נשים בצורה חיובית. עורכי המחקר אף מציינים כי מדינות שהראו ביצועים טובים במדד הפער המגדרי הגלובלי של הפורום הכלכלי העולמי, קיבלו גם ניקוד טוב באופן מתמשך גם בדירוג התחרותיות הגלובלי של אותו ארגון.

כלומר, המסקנה היא שישנם יתרונות ארוכי טווח פוטנציאליים עבור הדורות הבאים, שעולים ברוח שוויון ההזדמנויות.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.