המזרח עדיין רחוק: יצוא הגז עלול לשקוע בהשקעות אדירות

חברי הוועדה, בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, שאול צמח, חייכו. הנמשל בסיפור היה מאגר הגז הגדול שהתגלה מול חופי המדינה. עיסבי, אב לבת חיילת ובן תלמיד תיכון, המעיד על עצמו כמשקיע במניות גז, ניסה לשכנע את הוועדה לא להמליץ על ייצוא הגז שהתגלה. הוא טען שמדובר באוצר טבע חסר תחליף, ושאם ננצל אותו מהר מדי ישובו הדורות הבאים להיות תלויים בייבוא אנרגיה יקרה. הוא אף הציע שהמדינה תפצה את החברות שהשקיעו בחיפושים, ובלבד שהגז יישאר כאן.

חדש: אפליקציית האייפון של פורבס ישראל – להורדה לחצו כאן

לכאורה, היתה ועדת צמח רשאית להמליץ על איסור מוחלט על יצוא, ולאפשר למשק עשרות רבות של שנים של אי תלות במקורות אנרגיה זרים: הגז יכול לייצר חשמל זול ונקי, ובמאמץ קטן יחסית אפשר להפוך אותו גם לדלק לכלי רכב ומטוסים ולהפסיק כמעט לחלוטין את השימוש בנפט ומוצריו. הייצוא יצמצם במחצית את התקופה בה יהנה המשק מהגז, וצפוי אף לגרום לעלייה מסוימת במחיר הגז לשימוש מקומי.

בפועל, לא הייתה לוועדה אופציה של איסור על יצוא. תפקידה היה בעיקר לקבוע כיצד תחולק ההפקה בין צורכי האנרגיה של המשק והביקוש בחו"ל. והדורות הבאים? "הבטחת הספקה מקומית לפרק זמן ארוך באופן משמעותי מ-25 שנים צפויה להוביל לפגיעה בכדאיות חיפוש ופיתוח של שדות", קבע צמח ביובש בדו"ח המסכם שהגיש לפני כ-9 חודשים.

פלטפורמות קידוח גז. יצוא יבטיח המשך חיפושים אחר מאגרים נוספים | צילום: רויטרס

רק לפני מספר ימים פורסמו הפרוטוקולים של דיוני הוועדה. מי שיתייגע לקרוא את מאות עמודי הפרוטוקול והמסמכים הנלווים, יזכה בשיעור מאלף על התנהלות משק הגז העולמי ועל מה שעשוי לקרות בשוק המקומי, העושה את צעדיו הראשונים.

הקולות הקוראים להימנע מייצוא או להסתפק בייצוא מצומצם היו רפים; אחד הבולטים בהם היה דווקא של המדען הראשי במשרד האנרגיה, ד"ר שלמה ולד, שהדגיש כי הוא מביע עמדה אישית שאינה מבטאת את עמדת המשרד. ההכרה שייצוא הגז הוא בלתי נמנע הייתה משותפת לכל חברי הוועדה, והעדים שזימנה חשו בכך מיד: "לוועדה הנכבדה לא צריך להסביר יותר מדי למה לייצא", ציין בסיפוק מנכ"ל האוצר לשעבר, ירום אריאב, שהופיע בדיונים כנציג של יזמים פרטיים.

בזה אחר זה הופיעו בפני הוועדה אנשי עסקים ויועצים שהסבירו מדוע יש לאפשר את יצוא הגז. המשוואה פשוטה: ללא יצוא אין סיבה לחיפושי גז נוספים מול חופי ישראל. תגליות הגז הקיימות יספקו את הצריכה המקומית לעשרות שנים. ספק אם יש סיבה אפילו לפתח את שדה לווייתן, גם אם יוכח סופית גודל המאגר.

מדובר אם כן בכסף גדול ובלחץ זמן: ההחלטה על הייצוא תפתח לפני הקודחים והמחפשים שוק עולמי צמא לגז ולפוטנציאל הכנסות ודאי למדי של עשרות מיליארדי דולרים, שכ-45% מהם ייכנסו לקופת המדינה. ללא ייצוא – עלול חלק גדול מהמאגרים להישאר באדמה ולהמתין לדורות הבאים. "עד אז יכול להיות שיימצאו תחליף ירוק לגז, ובינתיים נפסיד את ההכנסות מהגז שלא ניצלנו", הזהירו אנשים בוועדה. המדען הראשי ולד ניסה להרגיע: "עד סוף המאה לא יימצא שום תחליף ירוק לגז. אנרגיות מתחדשות יהוו לכל היותר 30% ממשק האנרגיה".

הנימוק המכריע לטובת היצוא הוא כסף: הכלכלנים שהובילו את ועדת צמח יודעים מהו ערך הגז שיופק. הם יודעים גם להעריך את שווי הדחייה בהפקה, והמספרים עלו שוב ושוב בדיוני הוועדה: הגז המופק שווה מיליארדים. ערכו של גז שהפקתו נדחית ב-30 שנה יורד, במונחים של הפסדי תשואה על השקעה, ב-97%, תלוי בריבית שעל פיה מחשבים.

איש לא יודע לחשב את שווי הביטחון האנרגטי של מאגרי אנרגיה שיספיקו למדינה ל-50 או 100 שנה ללא תלות בייבוא, אבל למצדדי הייצוא היו טענות טובות גם מזווית הביטחון: ללא יצוא תמשיך המדינה להיות תלויה במאגר אחד וספק אחד, ללא סיכוי להצטרפות ספק נוסף. אין גם ודאות ששדה גז נוסף יפותח מבעוד מועד כדי להבטיח רציפות הספקה לאחר שידלדל מאגר תמר.

צילום: מרק ישראל סלם

על פי ההערכות, בשבוע הבא יקבל רה"מ החלטה לפיה יאושר יצוא של כ-40-45% מהגז שיופק, ובכך יאפשר את המשך החיפושים האינטנסיביים אחר מאגרים נוספים של גז ונפט בים.

יצוא הגז יתחיל רק בעוד שנים – ככל הנראה לא לפני סוף העשור. היזמים יודעים שההחלטה של נתניהו תהיה רק אות הפתיחה למערכה הבאה. הסיכויים לייצא גז באמצעות צינור שיגיע לאירופה או לטורקיה קטנים יחסית, ולא רק מפני שטורקיה נחשבת היום לשותפת סחר בעייתית. יתכן יצוא גז לירדן, שהפסיקה לאחרונה לקבל גז ממצרים, אבל ירדן היא לקוח קטן מאוד, אם בכלל.

השוק הגדול והצומח ביותר לגז הוא במזרח: יפן וסין משלמות מחירים גבוהים בעסקות לטווח ארוך. כדי לשלוח גז למזרח יש לעבד אותו לנוזל (LNG). המערכת המחוללת את ההמרה לנוזל יקרה מאוד. על פי ההערכות שנמסרו לוועדה ידרשו השקעות של כ-14 מיליארד דולר במתקן, שיעסיק אלפי עובדים, ויידרשו מספר שנים להקמתו.

איש מהיזמים אינו יכול להיכנס להשקעה כזו, בוודאי לא בשלב כל כך מוקדם של הפיתוח. היחידה שיכולה ליזום את הקמת המתקן היא המדינה. יצוין ששותפות תמר הודיעה לאחרונה שהיא בוחנת הקמת מתקן LNG בים, אבל קשה להעריך עדיין אם הטכנולוגיה הנדרשת זמינה (אין מתקן דומה בעולם) וגם היקף ההשקעה הנדרשת אינו ברור.

אפשרות ריאלית יותר שתוארה בפני הוועדה היא הקמת מתקן יבשתי, שימוקם באילת. על פי התוכנית יחודש צינור קצא"א – ששימש בעבר להזרמת נפט שהגיע לנמל אילת מאיראן. הנפט הוזרם לאשקלון ונאגר שם בחוות מכלים. עלות הקמת הצינור נאמדת בכ-600 מיליון דולר. את היקף ההתנגדות הציבורית והבירוקרטיה התכנונית הקשורה בפרויקט כזה אפשר רק לדמיין.

לאן מנווטת גוגל

רק רשע לא יפרגן ליזמי חברת ווייז ועובדיה, ששיווקו את האפליקציה המדהימה שפיתחו לענקית הרשת גוגל תמורת כ-1.1 מיליארד דולר. אפשר להתלונן על תכנון המס המוצלח שהשאיר בקופת האוצר המצומקת הכנסות בגובה של רק כ-60 מיליון דולר ממס. אפשר להגיד שכמו ברבות מהעסקות מסוג זה, 80% מהכסף כלל אינו מגיע לישראל אלא עובד בין חשבונות בנק בארה"ב, מפני שבעלי המניות העיקריים בסטארט אפ הישראלי הם בכלל קרנות זרות.

הבעיה המעניינת יותר היא מצבה של הרשת ומצבם של המשתמשים ברשת. לא צריך להיות טכנולוג גדול כדי להבין שאנו בעיצומה של מלחמת עולם בין מעצמות על חושינו. שלושת הנאבקים העיקריים על דקות הגלישה המתרבות והולכות שלנו הם גוגל, פייסבוק ואפל. כל אחת מהחברות מנסה ליצור מעטפת אקולוגית של תכנים ושימושים שתשאיר כל אחד מאיתנו מחובר אליה בכל דקה אפשרית.

לאן היא נוסעת? ווייז | צילום: רויטרס

מי שישלוט בזמן הגלישה המתארך והולך, ישלוט גם בהכנסות מפרסום, וממילא הנתח של הרשתות האלה הולך וגדל, גם יחסית לפרסום באינטרנט וגם לפרסום בכלל. אם שמעתם מישהו המתלונן על הקושי לגייס הכנסות מפרסום באינטרנט, הוא לא היה עובד של אחת החברות האלה. אך הענקים האלה נכשלים כל אימת שהם מנסים לפלוש לטריטוריה האחד של השני: מי זוכר את הכרזתה של פייסבוק לפני מספר שבועות על מנוע החיפוש שלה? כל ניסיונותיה של גוגל לפתח רשת חברתית שתאיים על פייסבוק עלו בתוהו. רק אפל נתקלה בתחרות של ממש עם פיתוח מערכת ההפעלה המתחרה לאייפון – האנדרואיד של גוגל.

אבל יש לענקים דרך נוספת להרחיב את הטריטוריה שלהם, שהיא למעשה זמן השימוש של הצרכנים ברשת: רכישת אפליקציות ושירותים מצליחים דוגמת ווייז, יוטיוב, אינסטגרם (שנרכשה על ידי פייסבוק) ואחרות. המשך התהליך עשוי להיות מיזוגים ורכישות עם חברות ענק באמת כמו יאהו! וטוויטר. רובנו מתקשים להבין מה רע בריכוזיות ברשת: ברוני האינטרנט הם שליטים נאורים שלפחות אחד מהם חרת על דגלו "לא לעשות רע". הם אינם מתיימרים להשפעה פוליטית ואינם מייצגים כביכול אינטרסים.

אבל יש להם עניין כלכלי חזק מאוד, והוא לא תמיד משרת את כולם: גוגל ופייסבוק כבר שולטות על פי ההערכה בכעשרה אחוזים משוק הפרסום בישראל ולמעלה ממחצית הפרסום באינטרנט. ההכנסות של גוגל בישראל אינן נשארות כאן אלא מוזרמות לחברה-בת אירית. לתופעות הכיבוש הכלכלי על ידי חברות הענק יש ביטויים רבים, הן מחסלות חברות ויזמות מקומית בארצות היעד, בצד יצירת עסקים חדשים הקשורים ותלויים בחברה הלאומית ה"כובשת". עסקת ווייז הגיעה אמנם אל היעד שסימנו הצדדים, עכשיו נשאר רק לברר לאן אנחנו ממשיכים לנסוע.