Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

המלחמה האישית שלהם: יקי ודמני על הפקודה שמילא ולא עוזבת אותו

יקי ודמני \ מלחמת יום הכיפורים"אני לוקח אותך 40 שנה אחורה", מתחיל יקי ודמני, מנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה, את הסיפור על הרגע המשמעותי שלו במלחמה. "מלחמת יום כיפור, אני בן ...
תומר ורון

יקי ודמני \ מלחמת יום הכיפורים

“אני לוקח אותך 40 שנה אחורה”, מתחיל יקי ודמני, מנכ”ל אלקטרה מוצרי צריכה, את הסיפור על הרגע המשמעותי שלו במלחמה. “מלחמת יום כיפור, אני בן 21 בשירות חובה. הייתי מ”פ בחיל שריון – הייתי מפקד על הפלוגה, מהראשונות שהגיעו לקו התעלה בלילה של ה-6 באוקטובר. פלוגה “כ” (כוכב) בחטיבה 460″, הוא נזכר.

ודמני ממעט להתראיין, אך כשזה נוגע לנושא הזה הוא עושה זאת לדבריו מתוך הרצון להנציח את אלה שהשאיר במעוז ומתוך הצדעה לאלה שניצלו. “פיקדתי על פלוגת קורס מפקדי טנקים, שעמדו ממש לפני סיום הקורס, כך שהתמזל מזלי והיו לי החיילים הכי טובים שאפשר לבקש שיעמדו לצדך במלחמה”.

כתבות נוספות בפרויקט:

יום טוב סמיה על עלי הגפן שהיו מנצחים בכל תחרות של מאסטר שף

עמית מרידור על המג”ד שלא הצליח להציל

“הגענו לגזרה הצפונית וקיבלנו פקודה להתפצל. עמיר יפה ז”ל, המג”ד, אחד האנשים הכי אמיצים שיצא לי להכיר, פנה דרומה יחד עם ארז בנימני ז”ל. המשימה שאני קיבלתי הייתה להיכנס למעוזי מילאנו בעיר קנטרה. כאן למעשה התחיל סיפור לחימה שמהר מאוד הפכה לקרב של טנקים בודדים מול רבים לאחר שהמצרים ארבו לנו בכל פינה. מכח שיריון מסודר ומאורגן הפכנו ליחידה של טנקים בודדים שמנסים בכל כוחנו רק להישאר בקשר, להמשיך להילחם ולחלץ את הפצועים”.

“מלחמת יום כיפור הולכת איתי יום יום”. יקי ודמני | צילום: יח”צ

“הלחימה נמשכה עד אור הבוקר. ספגנו אבידות קשות שם. דרך הלחימה של המצרים בשלב הזה הייתה לטפס על הטנק ולזרוק רימון דרך הצריח. וכך טיפס חיל מצרי על הטנק שלי וזרק רימון, נפצעתי בעורף מרסיסים ובשארית כוחותיי, אני מתנצל על הפואטיקה, אך ממש כך זה היה, לקחתי אקדח שהיה לידי ויריתי בו”.

“כשהתאוששתי המשכתי להוביל את הכוח לעבר מעוזי מילאנו. היה חושך מוחלט והתאחדנו עם מג”ד של גדוד 9, יום טוב תמיר, שחולץ על ידי ועזר לי להמשיך עד שהצלחנו לחדור למוצב מילאנו. החיילים שלנו שהיו שם עלו על הטנקים מתוך ההנחה שנחלץ אותם, אך אז קיבלתי הוראה, כחלק מדוקטרינה לא ברורה – אפילו מטופשת – שלא לפנות את המעוזים. נאלצתי להשאיר שם את החיילים. חלק מהחיילים הללו הצליחו לחזור, אך אחרים נפלו בשבי לאחר מכן וחלקם נהרגו”.

“זו הנקודה הכי משמעותית בוויכוח שתמיד מתנהל – האם היה צריך לבצע את ההוראה. כמ”פ צעיר שמקבל הוראות מקצינים בכירים שיושבים על המפה, וכשמולם נפרשת התמונה המלאה, כנראה שזו פקודה שהייתי צריך למלא, עם כל הצער שמלווה אותי עד היום על אלו שלא הצלחתי להוציא משם”.

“הוא היה כמו אח בשבילי”. ודמני במרכז ובנימיני משמאל

“ארז בנימני שירד דרומה בתחילת הלחימה, באותה נקודה בה התפצלנו, נהרג באותו הלילה. הוא היה כמו אח בשבילי”, מספר ודמני גם על החבר שאיבד. “על שמו קרוי הבן שלי, שנולד 19 שנה לאחר מכן והיום הוא קצין בצה”ל וחלק מ’חורשה של 12 ארזים'”, כפי שודמני מכנה אותם – “12 בנים של חברים ליחידה וחברים למשפחה שקראו לבנם ארז”.

ודמני מרבה היום להרצות על המלחמה הזו, ועל הרגע האישי שלו בפני אנשי שריון ומתעכב איתם תמיד על רוח המפקד, על המציאות בה נלחמו מעטים מול רבים בכדי לבלום את התקיפות המצריות. “אני תמיד מבהיר לחיילים ולמפקדים שאסור לזלזל בצד השני. אף פעם. ובאלף אלפי הבדלות זה גם שיעור שלקחתי לעולם העסקי, אני נותן את כל הקרדיט למתחרים שלי. נזכר איך שנייה לפני המלחמה עוד סיידנו חביות למטרות אימון ודקה אחר כך המלחמה פרצה. זה מעבר הזוי ובלתי נתפס. ב-0 אינפורציה ובלי שום הכנה מוקדמת אתה נדרש לדהור ולהסתער”.

“יום יום אני הולך עם מלחמת יום כיפור, הרסיס שפגע בי בעורף נמצא איתי והמפה הקרועה של האזור נמצאת על במגירה בשולחן שלי – מזכירה לי שתמיד צריך להיות מוכן, תמיד צריך להיות הכי טובים”.

ודמני במהלך השירות הצבאי