המלחמה השחורה: כך שינתה נפילת מחירי הנפט את העולם

במאי 2012 פרסמה קרן המטבע הבינלאומית, מהארגונים הכלכליים החשובים בעולם, מחקר כלכלי מקיף וחדשני אשר התהדר ביכולתו לחזות את ההתפתחויות העתידיות בשוק הנפט. כותבי מחקר זה הציעו מודל מהפכני ומשוכלל, המשקלל פרמטרים אשר לא נכללו בכל הפרדיגמות הקודמות, ואמור לחזות בצורה מדויקת יותר את השינויים בתפוקה ובמחיר הנפט העולמי, בכל אחת מהשנים הבאות בטווח הקצר־בינוני.

המחקר המיוחד שפורסם באמצע שנת 2012 קבע, כי תוך פחות מעשור יזנק מחירו הריאלי של הנפט בעשרות אחוזים, וכי בשנת 2020 יעמוד מחירו על לא פחות מ־180 דולר לחבית. בשנת 2015, טענו המחברים, יעמוד מחיר הנפט על כ־120 דולר לחבית ובשנת 2016 יטפס לכ־130 דולר. אגב, תרחיש הקיצון של המודל (הפסימי ביותר, יש להדגיש) צפה מחיר של כ־90 דולר "בלבד" ב־2015, כ־100 דולר ב־2016 וקצת יותר מ־120 דולר ב־2020.

קריסתו של מודל החיזוי היתה טוטאלית, כמעט כמו מחיר הנפט שאותו ניסה לחזות. בדיעבד כשלו מחבריו אפילו בתחזיות לטווח הקצר ביותר. אז מה השתבש במודל (בחוכמה של ראייה לאחור)? הם פספסו את פיתוחן המואץ של טכנולוגיות מתקדמות בתחום הקידוחים בארה"ב, והפיכתה של האחרונה מיבואנית נזקקת למעצמת נפט עצמאית ולמפיקת הנפט הגדולה בעולם. הם לא צפו את תגובת הנגד של מדינות אופ"ק, אשר הגבירו את תפוקתן לשיא והציפו את השוק הרווי ממילא במיליארדי חביות נפט, במטרה לרסק את מחירו (ועל הדרך גם את תעשיית פצלי השמן האמריקאית). הם לא חזו את החתימה על הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, אשר שחרר את לפיתת החנק שנכרכה סביב צווארה והתיר למדינה האיסלאמיסטית, המחזיקה כעשירית מעתודות הנפט בעולם, לשוב ולסחור במטבע הכמעט יחיד שיש לה, ובכך להגביר יותר את עודפי ההיצע והייצור. הם גם לא שקללו את השפעות ההאטה החריפה בצמיחה של סין, יבואנית הנפט הגדולה בעולם, והריסון החד בביקושים מצדה, כמו גם את מצבה השברירי של אירופה – אשר דיכאו עוד יותר את הביקוש העולמי לנפט, הנמוך ממילא. כל אלו תרמו את חלקם, אם מצד ההיצע ואם מצד הביקוש, לשחיקת ערכו של הזהב השחור עד דק ולנפילתו לרמות של שפל.

מתפללים לגרוע מכל

בהשוואה לנתונים בפועל, קל לראות עד כמה פספס מודל החיזוי שהציעה קרן המטבע ועד כמה השתנתה התעשייה (והעולם כולו) בפרק זמן כה קצר. הקריסה במחיר הנפט החלה במחצית השנייה של 2014, ותוך חודשים ספורים הוא איבד יותר ממחצית מערכו. מחירה הממוצע של חבית עמד ב־2015 על כ־52 דולר בלבד ־ כ־70 דולר פחות ממחיר היעד וכמעט חצי ממחירה על־פי התחזית הפסימית של מודל הדו"ח. 2016 היתה גרועה אף יותר, ונכון להיום, כאשר שלושה רבעונים כבר מאחורינו, עומד מחיר הנפט הממוצע על כ־41 דולר לחבית – נמוך ב־21% ממחירו אשתקד ורחוק מאוד ממחיר היעד שקבע מודל החיזוי.

בסיכום 2017, קבע מתווה המודל, יגיע מחיר חבית נפט לכ־140 דולר, ועל־פי תרחיש הקיצון השלילי, יעמוד מחירו על כ־105 דולר לחבית. במילים אחרות, במציאות הנוכחית סביר כי יצואניות הנפט מתפללות להתממשותו של התרחיש הפסימי שהגו כותבי הדו"ח, לפני קצת יותר מארבע שנים.

בשנת 2015 לבדה, נחתכו ההכנסות מיצוא נפט של החברות OPEC בכמעט בחצי | צילום: פוטוליה

על פי ה־EIA, סוכנות האנרגיה האמריקאית, בכל יום מופקות קרוב לשני מיליון חביות נפט שעומדות יתומות ללא ביקוש. העולם טובע בנפט, ומי שעומדות עם היד על "השיבר", הן יצרניות הנפט הגדולות ובראשן ארה״ב, סעודיה, רוסיה ואיראן. הן ה"אשמות המיידיות", כל אחת מסיבותיה היא, בהצפת השווקים ובפריצתה של התגרה הנוכחית. זוהי מלחמה לא אלימה (לכאורה), שבה הצדדים נאבקים על חלקם בשוק האנרגיה העולמי ותוך כדי התגוששות מרסקים את מחיר הנפט לרצפה, ולעיתים קרובות מותירים אחריהם אדמה חרוכה ונזק משני רב.

ללא אופ"ק

רובן המוחלט של יצרניות הנפט הגדולות תלויות באופן נואש בהכנסות ממכירת הנוזל השחור, והשחיקה הקטלנית במחירו מרוקנת במהירות את קופותיהן וסוחפת אותן לסחרור מסוכן. הדו"ח השנתי שפרסם לאחרונה ארגון אופ"ק ־ ארגון יצואניות הנפט, המחזיקות כ־75% מעתודות הנפט בעולם והאחראיות על כ־50% מיצוא הנפט העולמי ־ מציג תמונה עגומה וקודרת במיוחד על המדינות, וחושף עד כמה עמוקה התהום שאליה נפלו.

בשנת 2015 לבדה, כך לפי נתוני הדו"ח, נחתכו ההכנסות מיצוא נפט של החברות בארגון כמעט בחצי, ונפלו לרמתן הנמוכה ביותר ב־10 השנים האחרונות. אפילו ב־2009, שנת משבר האשראי העולמי, שכבר נכנס לדפי ההיסטוריה כאחד המשברים החמורים בתולדות הכלכלה המודרנית (ואולי אף החמור ביותר), לא נרשמו הכנסות כה דלילות. עוד לפני כן היה המצב רחוק משלמות: ההאטה בפעילות הכלכלית העולמית והירידה המתמשכת בביקושים נגסו בהכנסות מנפט בשנים האחרונות, אשר נפלו בחדות בשנה האחרונה לשפל של עשור, ובכך סיכמו שנה שלישית רצופה של התכווצות ־ רצף הירידות הארוך ביותר זה 30 שנה.

ואם חשבתם שבכך הגיעו מדינות הקרטל לתחתית הבאר, חשבו שנית. לאחרונה, נוכח המשך צלילת מחירי הנפט והאנרגיה, עדכנה סוכנות האנרגיה האמריקאית את הערכותיה, והיא צופה שעד סוף השנה הנוכחית יספגו מדינות אופ"ק ירידה נוספת של כ־15% בהיקף ההכנסות, ובכך יקבעו שפל חדש נוסף.

כיום, לאחר שנתיים של ״לחימה״, הרבה פחות חשוב מי באמת היה הראשון לאחוז בגפרור שהדליק את התבערה או מהו ה״קאזוס בלי״ האמיתי שהצית את מלחמת הנפט הנוכחית. מה שחשוב ומשמעותי הרבה יותר היא העובדה כי מלחמה גלובלית אמיתית מתחוללת כיום, היא משפיעה ישירות על מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם, ובמדינות מסוימות תוצאותיה הרסניות במיוחד. זו אולי אינה מלחמה קונבנציונאלית, שבה הצדדים תוקפים אחד את השני בכדורי רובה או בטילים משוכללים, אך זוהי ללא ספק מלחמה שגובה מחיר ־ ותג המחיר אינו נקוב תמיד רק בדולרים. מלחמת הנפט, על השלכותיה הקטלניות בחלק מהמדינות, כבר עולה בחיי אדם ממש.

התחזית: התחזיות יטעו

ומה צופן העתיד לשוק האנרגיה העולמי? אלו המעזים להתנבא, במיוחד נוכח לקחי העבר, מציגים גישה פרגמטית הרבה יותר. סוכנות האנרגיה האמריקאית העריכה לאחרונה כי עודפי הנפט שהצטברו בשווקים כל כך עצומים, עד שרק בשנת 2020 "ייספגו" על ידי הביקושים וייפגשו ברמות מחירים של 77 דולר לחבית. עד כמה התחזית הזו מדויקת ניתן ללמוד מאותה תחזית שפורסמה על ידי הסוכנות לפני שנה בדיוק וצפתה כי כבר ב־2016 יתאוששו מחירי הנפט עד ל־80 דולר לחבית (כאשר בפועל מחירה נכון לספטמבר עומד על פחות מ־50 דולר). בבנק העולמי פסימיים הרבה יותר, וצופים כי מחיר הנפט הריאלי ימשיך לדשדש בשנים הקרובות, עד שיתייצב ברמה של כ־57 דולר לחבית בסוף העשור הנוכחי.

כך או כך, גם אם התחזיות הללו לא יתממשו, ושוב נמצא את עצמנו מנתחים ומתרצים לאחור תהליכים "בלתי צפויים" (או "גורמים לא ידועים, שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים עליהם", כמאמר ראמספלד), נוכל לפחות לחזור אל משפטו האלמותי של עזרא סלומון, ולהתנחם בכך שגם אם התחזיות הכלכליות שוב פספסו, לפחות התחזיות האסטרולוגיות נראות כעת קצת יותר אמינות.