הממשלה מצפצפת על החוק – הילדים משלמים את המחיר

עינת ובעלה הם שליחים גאים של המדינה, עובדים בשגרירות ישראל בהנוי. וייטנאם נשמעת כמו יעד אקזוטי לשליחות דיפלומטית, אבל עבור מי שמטפל בשני ילדים קטנים הריגוש של העולם השלישי עלול להתחלף במהירות בדאגה. ואכן, בחורף האחרון לקה אחד מילדיהם של בני הזוג בדלקת ריאות קשה. תוך כדי המסע במסדרונות הרפואה המקומית, התברר לעינת ולבעלה שהם לא לבד: רבים מהילדים בבירת וייטנאם סובלים ממחלות קשות בדרכי הנשימה. השילוב בין לחות גבוהה לזיהום אוויר מאסיבי גובה מחיר כבד.

קו ישר, מספרת עינת, מחבר בין מצב הריאות של ילדי הנוי לתהליכים הכלכליים שהמדינה עוברת: לפני שני עשורים עדיין נעו ברחובות באופניים ועל גבי בעלי חיים. הכלכלה היתה נחשלת אבל האוויר נקי. היום העיר מלאה מכוניות ותהליך התיעוש המואץ איכלס אותה במפעלים פולטי רעלים. 

ילדי הדיפלומטים והעשירים ישנים בחדר עם מטהרי אוויר שעולים כ-1,000 דולר האחד. הילדים האחרים נושמים את האוויר בלי פילטרים, ורבים מהם הופכים לנטל על מערכת הבריאות הענייה. אלה הם פניה האפלים של הקידמה.

ישראל היא לא וייטנאם, רחוק מזה, אבל הקשר בין איכות האוויר שאנחנו נושמים, רמת התחלואה והעומס הכלכלי הנופל על כתפי מערכת הבריאות קיים גם אצלנו. הפחתת זיהום האוויר היא אינטרס לאומי. החדשות הטובות הן, שעוד בכנסת הקודמת עבר חוק שאמור לקדם בדיוק את האינטרס הזה: חוק אוויר נקי הוא אחד החוקים החשובים והמורכבים בספר החוקים הישראלי, שיישום מלא שלו אמור לשפר משמעותית את איכות האוויר בישראל, לקרב אותנו אל הסטנדרטים של המדינות המפותחות ולהרחיק אותנו מווייטנאם. החדשות הרעות: הממשלה לא מקיימת את החוק.

על פי החוק, עד תחילת 2012 היתה אמורה הממשלה לאשר תוכנית לאומית רב שנתית לצמצום זיהום האוויר. לקראת סוף 2011 סיימו במשרד להגנת הסביבה להכין את התוכנית והעבירו אותה לעיון משרדי הממשלה האחרים. מאז היא תקועה בוויכוחים על תקציב. עלות התוכנית המקורית עמדה על כ-750 מיליון שקל עד סוף העשור; כשיצאה מהאוצר נותר ממנה בערך שליש – כ-250 מיליון שקל. גלעד ארדן בלע את הצפרדע, ותכנן להגיש את התוכנית המכווצת לאישור הממשלה, אלא שאז התברר שעדיין יש מחלוקת מהותית: בעוד ארדן היה משוכנע שהתוכנית כולה תמומן מקופת האוצר, באוצר מוכנים לשלם רק מחצית. את המחצית השנייה, אומרים במשרד של שטייניץ, יתכבד ארדן ויגייס ממשרדו וממשרדי הממשלה האחרים. בינתיים הצדדים מתבצרים בעמדתם, הדדליין לאישור התוכנית חלף מזמן, והחוק הופך לצחוק. אזרח שמצפצף על החוק עלול למצוא את עצמו במעצר; מה יקרה לממשלה?

ב"אדם, טבע ודין" לא פנו למשטרה, אבל עתרו לבג"ץ, והשופטים אכן הורו למדינה, אם לנקוט לשון לא עדינה, להזיז את ישבנה. כל עוד הממשלה מתמהמהת, לא רק החוק נרמס – אלא גם האוויר ממשיך להזדהם: פרוייקט הגריטה, למשל, שבמסגרתו מכוניות מיושנות ומזהמות בנות עשרים ויותר נגרסות (והנהג מקבל מהמדינה 3,000 שקל), תקוע. התקציב נגמר. בעלי מכוניות רבים ממתינים לרגע שבו יגיע התקציב החדש והם יוכלו להיפטר מהטרנטה המעשנת שלהם. זה יקרה כשהממשלה תחליט לכבד את החוק, ועד אז, ועל אף כל ההבדלים, בכבישים שלנו עדיין מתגלגלים לא מעט אגזוזים שפולטים עשן בסגנון ווייטנאמי.

[email protected]