|
לפני 15 שנה פגשתי בקולומביה ביזנס סקול את דון האמבריק, ככל הנראה המומחה מספר אחת בעולם בשדה המחקר של מנכ״לים, צוותי ניהול בכירים ומועצות מנהלים. התמזל מזלי להיות סטודנט שלו לדוקטורט. אחד הנושאים אותם בחן האמבריק לעומק במהלך הקריירה שלו היה כמה נזק יכולים לגרום מנכ״לים נרקיסיסטיים לחברות שלהם. הוא גילה שהרבה מאוד נזק – בחלק מהמקרים, עד כדי פשיטת רגל. האמבריק מסביר במחקריו כי חוקרים ארגוניים עשויים לתפוס נרקיסיזם ניהולי כדבר הנלווה לתפקוד הארגוני, "שמרגיז את אלו הנאלצים לסבול אותו ומשמש כר פורה להלצות על מנכ״לים השקועים בעצמם, אולם לא הרבה יותר מכך״. אך הוא טוען כי לנרקיסיזם בשדרה הניהולית יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת בהרבה – מאסטרטגיות גרנדיוזיות ועד השפעה על איוש תפקידים.
1. הבולטות (גודל) של תמונת המנכ״ל בדוח השנתי. 2. הבולטות (מספר האזכורים) של המנכ״ל בהודעות החברה לעיתונות. 3. המנכ״ל משתמש בכינויי גוף ראשון יחיד בתעתיקים של הערות ציבוריות המיועדים לבעלי המניות. 4. הפער בין השכר של המנכ״ל (משכורת, בונוסים, הכנסות דחויות, מענקי מניות ואופציות למניות) לעומת המנהל בעל השכר הגבוה הבא בתור אחריו. המחקר הראה כי מנכ״לים נרקיסיסטיים הוציאו יותר על פרסום במונחים של שיעור מהמכירות, הוציאו יותר על מו״פ כשיעור מהמכירות, יצרו עלויות גבוהות יותר (במונחים של הוצאות מכר, הנהלה וכלליות כשיעור מהמכירות) ולקחו יותר חובות. מנכ״לים נרקיסיסטיים גם נטו לבצע רכישות רבות יותר ולשלם פרמיות גבוהות בהרבה על החברות שהם רכשו; החברות שלהם הציגו תוצאות קיצוניות יותר – לפעמים הצלחה מסחררת ולפעמים ביצועים איומים. החוקרים גם מצאו כי קיים קשר בין מנכ״לים נרקיסיסטיים לבין תנודתיות רבה בביצועי החברות – במשך כמה שנים הביצועים טובים מאוד, אבל אחר כך יבואו לרוב כמה שנים של ביצועים גרועים ביותר. במחקר חדש יותר שיצא באחרונה, מתקדמים המחברים צעד נוסף כדי לבחון כיצד מנכ״לים נרקיסיסטיים מגיבים להצלחות ולמעידות שלהם. אלו היו התוצאות: מנכ״לים שמפגינים רמת נרקיסיזם גבוהה, מגיבים פחות למדידות אובייקטיביות עדכניות של הביצועים שלהם; הנרקיסיסטיים ימשיכו לבצע רכישות רבות בפרמיות גבוהות, אפילו כשהחברה שלהם אינה מראה ביצועים טובים, בעוד שהמנכ״לים הפחות נרקיסיסטיים ינקטו בגישה שמרנית יותר נוכח תוצאות גרועות מהזמן האחרון. התגובה של מנכ״לים נרקיסיסטיים פחות הייתה נמוכה בהרבה לשבח חברתי. במילים אחרות, הוא לא גרם להם להרגיש בטוחים מספיק כדי לצאת לחגיגת רכישות של חברות. ג'ובס למד מכישלון
היה נרקיסיסט, אבל במידה. ג'ובס | צילום: רויטרס אבל בלי קשר, בואו נבחן את התנהלותו על פי האופן שבו נרקיסיזם נמדד במחקרים הללו: ג׳ובס תמיד אהב לערוך את הכרזות המוצרים הגדולות, אבל הוא לא התעקש להופיע בכל הודעה לעיתונות. אם חוזרים ל־2009 – או בוחרים כל שנה אחרת – רואים את פיל שילר, רון ג׳ונסון ואדי קיו מופיעים בהודעות לעיתונות. לג׳ובס היו דעות מוצקות והוא מעולם לא התבייש לחלוק אותן, אבל הוא לא השתמש הרבה במילה ״אני״ כשדיבר בפומבי. השימוש ב״אנחנו״ היה גבוה לאין שיעור כשהתייחס לאפל. רגליים על הקרקע
העניין הוא שבעוד אופטימיות היא בריאה. יהירות – לא. ביטחון עצמי הוא בריא. מגלומניה – לא. להאמין שאתה יכול לעשות עבודה מצוינת כמנכ״ל זה בריא. לחשוב שאתה יודע טוב יותר מאחרים – זה לא. צריך ביטחון ואמונה כדי להצליח כמנכ״ל או בחיים, אבל מה שהמחקרים הללו מראים בצורה ברורה – אם להקצין את הדברים – זה שנרקיסיזם הורג חברות ומחסל קריירות של מנכ״לים. מאפייני האישיות של הנרקיסיסט: האם המנכ״ל שלכם עונה להגדרה של האמבריק? 1. נצלנות/זכאות: אני עומד על כך שאקבל את הכבוד המגיע לי * הכותב הוא מייסד חברת איירונפייר קפיטל. הוא היה מושקע באפל בזמן הכתיבה. |
||||||
