| אם יש בכם עויינות כלפי ארה"ב, ואתם לא אוהדים את הרעיון של שליטה מערבית המבוססת על ערכים הומניים שהתפתחו דרך הנאורות, אז בוודאי תחשבו כי יולי היה חודש נהדר מהבחינה הזו.
מאוקראינה ועד המזרח התיכון, ראינו את ארה"ב מבצעת הסכמים משמעותיים שהם לא חיוניים, במקרה הטוב, ומנוגדים לאינטרסים שלה, במקרה הרע. אף לאום לא הרוויח יותר מהמהלכים האלו מאשר רוסיה, אשר מביעה את התרעמותה על האימפריאליזם האמריקאי. ואף אדם לא היה עיוור יותר בצעדיו מאשר הנשיא ברק אובמה.
המורשת של אובמה במזרח התיכון
לפני שבועיים, באופן נואש לגייס בעלי ברית מהאזור נגד דאעש, דיפלומטים מערביים הצליחו לשכנע לבסוף את טורקיה להצטרף למאבק. הצעד הראשון של המדינה? העמדה לדין של אזרחיה הכורדים. זה לא היה צריך להפתיע אף אחד, מאחר ולטורקיה מאבק אתני ארוך שנים כנגד הכורדים, אך המנצחים היו לבסוף דאעש ורוסיה. הארגון הטרוריסטי ישתמש בכל מה שהוא ישיג, בזמן שרוסיה יכולה מצידה להפיק תועלת מהאלימות דרך החמרת התנאים של המיעוטים הדתיים והאתניים באזור.
במזרח התיכון הגיע אובמה לשיא הקריירה שלו בחודש שעבר: ההסכם עם איראן. אי אפשר להכחיש כי איראן תהיה חלק מהמורשת של אובמה, אבל ייתכן וזה לא יקרה בדרך בה רוב האנשים חושבים.
בין אם האיראנים ימלאו את חלקם בעסקה או לא, הנזק האמיתי כבר נעשה: פוטין וצוות מדיניות החוץ שלו עזבו את ההסכם מחוזקים יותר. לא משנה מה יקרה בין אמריקה ואיראן, הרוסים תמיד ישמחו להשפעה נוספת באיזור.
ניצח בסוריה, באיראן וכנראה שגם בטורקיה. ולדימיר פוטין | צילום: ויקיפדיה
לדיפלומטיה יש גבולות
דיפלומטיה היא לא תכלית כשלעצמה. היא תמיד עדיפה על פני קונפליקט צבאי, אך היא עובדת רק בין שני צדדים שעוסקים במשא ומתן שבסיסו הוא אמונה בטוב. חלק מהבעיה עם הדיפלומטיה שארה"ב מובילה בימים אלו היא שהאמינות האמריקאית ניזוקה ב-20 השנה האחרונות דרך פעולות מנוגדות, מלאות בצביעות ולרוב בעלות אינטרס אישי בלבד. אירופה עשתה זאת במשך מאות שנים לפני שאמריקה הסתערה גם היא. בעולם מושלם, אמריקה ואירופה יכלו לתקן את מעשי העבר שלהן תוך עשור או שניים של התמודדות ישירה וכנה. למרבה הצער, אין להן יותר את המקום לעשות זאת.
אירופה ואמריקה יכולות להודות על כך לפוטין – או לעצמן, משום שהרשו לנשיא הרוסי להערים עליהן בכל פינה. זכייה בניצחונות דיפלומטיים מסעירים והבסת אובמה הפכו לדבר האהוב על פוטין. הוא עשה זאת בסוריה ב-2013 עם הנשק הכימי; הוא עשה זאת עם ההסכם האיראני; ואם יש לו את המקום לגרום למשהו לקרות בטורקיה, הוא בוודאי יתמוך בכך גם שם.
הניצחונות האלו הם חשובים: הם משחקים לידי האג'נדה האנטי-אמריקאית הפופוליסטית באזור, ומתאימים היטב לחזון של שהפרופגנדה של פוטין מקדמת. הם גם מאפשרים לניצחונות מוסריים לקבל עדיפות במקומות בהם רוסיה חלשה מדי מכדי להשיג שוויון.
אבל המסר של פוטין במגרש הביתי הוא זה שהכי חשוב, למרות כל ההישגים בחוץ. תוצאות היד החזקה בה הוא משתמש נראות באוקראינה – אשר מובילה אותנו לקטסטרופה השלילית (והגדולה ביותר) ביחסים הבינלאומיים של ארה"ב ביולי.
פוטין תמרן בהצלחה מנהיגים מערביים
המערב לחץ לאחרונה על אוקראינה לכבד את חלקה בהסכמי מינסק, על ידי החזרת חיילים משטחי מפתח אסטרטגיים ממזרח למריאופול. זוהי עיר פרו-אירופאית, השלישית בגודלה מבחינת הכנסה והיא בעלת תשתית תעשייתית קריטית למדינה. אוקראינה אף הייתה צריכה להקצות טריטוריות נפרדות כשטחים סמי-אוטונומיים לשלוש שנים, במה שסלל את הדרך לסיפוח, מלחמה מתמשכת או משהו גרוע יותר. אלו הן טריטוריות אשר רוסיה מימנה, חימשה ונאבקה למען הגנתן דרך חיילים רוסים, טנקים רוסים וארטילריה רוסית. אין דבר אשר פוטין יאהב יותר מאשר ביסוסה של נוכחות צבאית מלאה בשטחים האלו.
בדלנים המגובים על ידי רוסיה, הפרו את הסכם הפסקת האש במינסק עוד לפני שהדיו התייבש, והשתמשו בו כהזדמנות לאזור כוחות לפני תקיפה מחודשת על אוקראינה בכמה אזורים רגישים. להוט לקבל את תמיכת פוטין בהסכם עם איראן, וכדי להיראות קשוח מול שגשוג הגרעין, הנשיא אובמה היה פייסני כלפי פוטין בדיוק במקום בו מלחמת גרעין היא הכי סבירה.
במקום להקשות על רוסיה, בחירות המערב מעצימות אותה בצורה מסוכנת | צילום: thinkstock
לרוסיה יש פצצות אטום – מספיק כדי להרוס את כל החיים על פני האדמה תוך כמה פעמים – והפוטנציאל לאסון אם פוטין יוכל להמשיך את ההרפתקאות הבלתי צפויות והפזיזות שלו תחת האף של חברות נאט"ו, הוא לא רק גבוה אלא אפוקליפטי. עדיין, המדיה והפוליטיקאים שתומכים באובמה, יעדיפו את ההסכם האיראני או שביתה בתימן מאשר לבחור בהחלטות קשות שתומכות באומה האירופאית הרוסית, שהיא אויב אמיתי ופעיל.
כל המהלכים האלו משחקים ישירות לידי פוטין
אמריקה ואירופה מבצעות בחירות אשר מעצימות את פוטין ורוסיה. במקום לבודד את פוטין משום שהוא מתנהג כמו רודן מהמאה ה-19 אשר משווע להרחבה טריטוריאלית (יותר מאשר צמיחה כלכלית או תרבותית, מטרת השליטה במדינות המתפתחות ביותר זוכה כעת לאימוץ נרחב), האירועים של יולי מאותתים כי הפעולות של פוטין הן בסדר לחלוטין מבחינת פקידי ממשל אובמה. אם העולם יסתחרר לקונפליקט נרחב נוסף – שיכלול את המדינות החזקות בעולם שיש להן כלי נשק גרעיניים – לאף אחד לא יהיה אכפת ממורשת של מישהו. לא יהיה מי שיישאר כדי להעריך אותה.
|
