המקרה של אירלנד: האם יימצא האיזון בין הבנקים לבין המדינה?

נראה כי אירלנד מציגה את המקרה המעניין ביותר ממגוון הבעיות הכלכליות איתו מתמודד גוש היורו. המדינה משמשת כחלון הראווה הגדול של היבשת ביחסים המורכבים בין הבנקים לבין המדינות הריבוניות.

השבוע האחרון הוביל להתפתחות מעניינת בסיכוייה של אירלנד לשרוד. אחרי ועידה משעממת שלא הניבה הכרזות מיוחדות, גברת מרקל סיפקה קצת אקשן עם התבטאות לאחר הוועידה שאותה רבים פירשו כשלילת עזרה וסיוע לאירלנד עם החובות הבנקאים שלה.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

הקנצרלית טענה כי אין להשתמש במנגנון היציבות החדש בשביל לנסות ולחלץ בנקים שכבר נפלו. מצד שני אם זה באמת הסיפור אז מדוע עד כה קיבלה אירלנד סיוע בסך 64 מיליארד יורו שכבר הגיעו לבנקים שלה?

מרקל וקני | צילום: רויטרס

לנוכח ההאשמות שאירלנד היא חיית המחמד של אירופה, ההתבטאות מסוג זה של מרקל הביאה להרבה חריקות שיניים בקרב התקשורת האירית והפוליטיקאים המקומיים. ממשלת אירלנד מיהרה להוציא הודעה משותפת שלו ושל מרקל כפי שמצוטטת כאן:

"אנדה קנדי והקנצרלית אנגלה מרקל שוחחו היום אחר הצהריים אודות הנסיבות המיוחדות מאחורי משבר הבנקאות של אירלנד והחוב הריבוני. כמו כן דנו השניים על התוכנית האירית לחזור לפעילות מלאה בשווקים. בהתייחס לכך, השניים אישררו את ההתחייבות מה-29 ליוני, התחייבות של גוש היורו לבחון את המצב של הסקטור הפיננסי, במטרה נוספת לשיפור והתאמת התכנית".

אפשר לטעון כי הצהרה כזו בה מופיע הנוסח "לבחון את המצב" אינה חזקה ומחייבת דיה, אך דובר הממשל הגרמני, סטפן סיברט, אמר כי ההצרה מחזקת את ההתחייבות עליה הסכימו מנהיגי אירופה ביוני.

אז איפה עכשיו אירלנד? רבים בשווקים הפיננסים מאמינים כי הבעיה של אירלנד נפתרה וכי תשואות האג"ח ידו לרמות סבירות, פחות מאלו של ספרד, איטליה, פורטוגל והשותופות האחרות. אירלנד כבר מוכרת אג"ח ארוך טווח למגזר העיסקי. משקיעים אלו יכולים לקבל חיזוק נוסף מתוכניתו של הבנק המרכזי באירופה שעשוי לרכוש בעתיד אגחים של המדינה ולהוביל את קו האשראי של המדינה תחת מנגנון החילוץ.

אם נחבר את ההצהרה של קני ומרקל ואת העובדה כי אגחים של אירלנד כבר נמכרים בשוק הפרטי, נראה כי ברירת המחדל במקרה האירי היא יציאה של המדינה ממספר תוכנית של האיחוד האירופי וקרן המטבע. הגרעון התקציבי נותר עצום, כ-8% מהתמ"ג, והחוב הציבורי מורה על עייפות ממדיניות הצנע.

ראשית, ראשית, ישנן שאלות אמיתיות על קיים החוב לטווח הארוך. המשק לא צומח ונטל החוב גדל ל-120 אחוזים מהתמ"ג. השרידים הענקים התקציביים בשיעור של 8 אחוזים מהתמ"ג ודיון ציבורי הגדלה ניכר סימנים של עייפות צנע.

שנית, אין זה ברור כלל שעסקה על החוב הבנקאי של אירלנד תהפוך את החוב לבר קיימא. ממשלת אירלנד נשארה לכודה בין השאיפה להציג חזרה לחיים ולקבל גישה מלאה לשוק פרטי לבין להודות בבעיות ובכך לזכות בהקלת חוב. כיום, כשהתשואות נמוכות והמדינה חזרה לשוק, השותפים האירופיים לא ממהרים להכנס איתה לעסקאות.

לבסוף, גם אם ברור לכולם כי חייבים להגיע להסכמה על חוב הבנקים של אירלנד ישנם מתחים קשים בין הגופים השונים באיחוד האירופי באשר לאופן בו צריכה להעשות כזאת עסקה. למרות ציפיות גבוהות, מחיקת חובות בקנה מידה גדול או רכישות של הבנקים האיריים אינן צעדים סבירים.

ישנם מספר צעדים שהבנק המרכזי באירופה יכול לעשות, אך הוא יעדיף שהמימון יבוא מה-ESM, מנגנון היציבות האירופי. מנגנון שבכדי להפעיל אותו נדרש אישור מדיני משרי האוצר של אירופה. ובגלל שרוב השרים אינם להוטים להודיע לבוחרים בארצותיהם כי הם אלו שמימנו את ההצלה של הבנקים האיראיים, הניסיון נכשל ביוני האחרון.

כך או כך, אירלנד עכשיו נמצאת בנקודה קריטית – אם הקפאון של הכלכלה יימשך, הוא יוריד איתו מטה את השווקים, ואז המגמה החיובית וההערכות כי אירלנד יכולה לצאת מהמשבר, ייעלמו כלא היו.