Forbes Israel Logo

המרוץ לצמרת: על המסלול של לילך אשר־טופילסקי עד ניהול בנק דיסקונט

לקו הגמר במרוץ לניהול בנק דיסקונט הגיעו שני מועמדים: אורי פז, המנכ"ל הנוכחי של בנק ירושלים, ולילך אשר־טופילסקי, מנהלת החטיבה הקמעונאית בבנק הפועלים. בין השניים עוברים קווי דמיון עסקיים רבים: שניהם למדו כלכלה ומינהל עסקים, שניהם עבדו בחברות ייעוץ בינלאומיות נחשבות ושניהם החלו את הקריירה הבנקאית שלהם בבנק הפועלים. ובכל זאת, וועדת האיתור של דיסקונט העדיפו לבחור באשר־טופילסקי, כי מבחינתם היא תצליח יותר בקידום האינטרסים הבנקאיים וסיכוייה להצליח גדולים יותר.

יו"ר דירקטוריון בנק דיסקונט, ד"ר יוסי בכר, הסביר את הבחירה אתמול: "ועדת האיתור ניהלה תהליך מסודר, אשר־טופילסקי מביאה ידע מקצועי רב וניסיון מוכח בניהול. בתפקידיה הקודמים היא ניהלה מגוון רחב של תחומים בעולם הבנקאות, ואני משוכנע שהיא תשתלב במהרה בקבוצת דיסקונט ותוביל אותה בנחישות ובהצלחה לשיאים חדשים".

אשר־טופילסקי (43) הצטרפה לבנק הפועלים בשנת 1998, ביוזמתו של יו"ר דירקטוריון הבנק לשעבר, שלמה נחמה. היא החלה לשמש כעוזרת האישית שלו והתקדמה במהרה. בשנת 2008 מונתה לאחראית לאסטרטגיה העסקית ולחברת הנהלה, וב־ 2009 מונתה לתפקידה הנוכחי, כמנהלת החטיבה הקמעונאית וכמשנה למנכ"ל.

בתפקידה זה הייתה אשר־טופילסקי אחראית לניהולם של 280 סניפי הבנק והובילה אסטרטגיה של טיפול ממוקד בלקוחות, תוך שילובם במערך הבנקאות הישירה והחדשנות הטכנולוגית. בתקופת כהונתה כמנהלת מערך הקמעונאות, שב בנק הפועלים לראש דירוג הבנקים הגדולים ביותר במדינה, על חשבון בנק לאומי.

אשר-טופילסקי | צילום: יח"צ

אשר־טופילסקי, שבמהלך כהונתה הצליחה להתגבר גם על בעיות בריאות אישיות, הוכיחה
בבנק הפועלים את יכולותיה לעמוד בלחצים ובאתגרים – ובכך הפכה לאחת משלושת בעלי
התפקידים החשובים ביותר בבנק. לשם הצלחתה היא קיבלה גיבוי ממנכ"ל הבנק, ציון קינן.
טרם נקבע מועד לכניסתה לתפקידה בבנק דיסקונט, ובנק ישראל עדיין לא נתן את אישורו
למינוי, אבל סביר להניח שהוא יינתן, ובעקבותיו יתבצעו בקרוב חילופי תפקידים בצמרת הניהול של בנק הפועלים. לא מן הנמנע כי שינויים יתבצעו גם בהנהלת בנק דיסקונט.

עוד לפני כניסתה לתפקיד המנכ"לית בבנק דיסקונט, כמחליפתו של ראובן שפיגל, ברור כבר
כעת כי ניצבים בפני אשר־טופילסקי אתגרים לא פשוטים ומורכבים. היא תצטרך להוביל את המגעים עם ועד העובדים בראשותו של ריקי בכר, לצורך חתימת הסכם קיבוצי חדש. במקביל, תצטרך לפתח מנועי צמיחה חדשים בתחומי הבנקאות, במיוחד בתחום הטכנולוגיה. אתגר חשוב לא פחות הוא השלמת מכירתו של בנק דיסקונט ניו יורק (כולו או חלקו) – עסקה שתשפר משמעותית את הונו העצמי של הבנק ותספק לו מקורות מימון חיוניים לצורך המשך הצמיחה. ואת כל אלה תצטרך המנכ"לית לבצע במקביל לרגולציה ההולכת ומחמירה של הפיקוח על הבנקים.

 

שיטת פוגל

את ספרו "התנור והחמאה" (הוצאת כתר) שיגר אהרון פוגל גם לשר האוצר יאיר לפיד. פוגל
מעריך, ולא בצניעות, שלאחר קריאת הספר סיכויי הצלחתו של השר בתפקיד יגדלו. ללפיד כדאי, אם כן, לגמוע את הספר במהירות האפשרית שכן הוא גם כולל את הנוסחה להורדת מחירי הדיור.

"כתיבת הספר זה לא משהו שבער בעצמותי", אומר פוגל, היו"ר היוצא של קבוצת הביטוח
מגדל. "העליתי על הכתב חוויות ואירועים שחוויתי במגזר הציבורי והפרטי. אנשים המליצו
לי לשלוח אותם להוצאת ספרים, ומי שהתלהבו היו דווקא עורכות שאינן כלכלניות, והן המליצו
לי לפרסם".

הוא חסר דאגה כלכלית, והתמלוגים לא הם שיסדרו אותו. בשבוע שעבר אישרו לו בעלי המניות במגדל מענק פרישה בסך 1.5 מיליון שקל למרות ההסתייגות. פוגל נשאר מצרך מבוקש גם לאחר פרישתו מענק הביטוח.

בטווח המיידי הוא ישתלב בשתי קרנות השקעה. האחת בשיתוף בית ההשקעות אבלגון,
האחרת היא קרן הפעילה בהשקעות במכשור רפואי שתבצע בקרוב גיוס נוסף. פוגל גם מוזכר על ידי מחזיקי איגרות אי.די.בי כמי שיעמוד בראש הקונצרן, אם וכאשר ייקרא לדגל. הוא אינו "סיביל סרבנט" (משרת הציבור) במובן הקלאסי של ההגדרה, למרות הקילומטרז' הרב שצבר בשירות הציבורי. אפשר לתייג אותו כמנהל שידע להתברג במקומות הנכונים, הכוללים את בנק לאומי, נס טכנולוגיות )יו"ר החברה( וקבוצת הביטוח מגדל, שאת תפקידו בה סיים לפני שבועיים בלבד.

המקף שבין השלטון להון – הגדרה ההולמת אותו. רבים מחבריו, כמו אלי יונס, איתן רף או
ויקטור מדינה עשו את כל הדרך מהשלטון להון וחלקם, כמוהו, גם את הדרך חזרה.
פוגל עדיין מוכן לעזוב הכל ולחזור לשירות הציבורי, אך רק לטובת תפקיד שר האוצר.
תובנותיו בסוגיות שעל סדר היום הציבורי, כמו "ריכוזיות", "שכר הבכירים", "טייקונים" או
"הסדרי חוב" הן מקוריות ומנוגדות לזרם המכונה על ידו פופוליזם זול. "המדיניות של היום מקדשת את עניין המספרים: גירעון, יחס חוב־תוצר, אחוזי אבטלה ועוד", הוא אומר. "הגירעון גורר את הצורך בהטלת מסים נוספים ורגולציה נוספת המדכאת את הרצון להשקיע ולעשות יותר".

דרכי הפעולה המומלצות על ידך בספר נוגדות לחלוטין את הדרך שבה אושר תקציב המדינה האחרון, ובעיקר בנוגע להעלאת מסים. "העלאת שיעורי המס גורמת למיתון ומגדילה את תכנוני המס וההעלמות. על כל שקל נוסף משלמים לפחות 60% . מערכת המס הנוכחית מדכאת פעילות, מעודדת דחיית תשלומים ומחייבת להעניק פטורים מיותרים לקבוצות לחץ שמגדילות את הפערים".

האם את כל זה שר האוצר לפיד אינו מבין? אני תמה. פוגל: "שר האוצר פעל על פי המלצות בנק ישראל, המקדשות את המספרים מבלי לרדת לעומק ולמשמעות התהליכים. הוא פעל משום שהפחידו אותו שאם לא ייעשו צעדים מדכאים, יהיה גרוע יותר. שר הנמצא בתחילת דרכו מתקשה לעמוד ולהתווכח עם חוות דעת אקדמיות ומלומדות כביכול. גם אנשי אגף התקציבים באוצר, שחושבים כל הזמן כיצד להגדיל את הצמיחה, לא התווכחו מספיק בגלל העצמת חשיבות המספרים".

ואולי גל הפרישות בשבועות האחרונים מצמרת האוצר מוסבר דווקא בריכוזיות של לפיד? "אין לי אינפורמציה אישית לגבי העזיבות. באגף התקציבים מקובל שכל בעל תפקיד עומד אחת לשלוש־ארבע שנים בפני פרשת דרכים: להמשיך באוצר או לא. בדרך כלל סגן הממונה עוזב לסקטור הפרטי, וזאת תופעה רצויה במיוחד אם לאחר מכן הוא חוזר לאוצר.

"שר האוצר, על פי השיטה הדמוקרטית, אחראי בלעדית ומקבל את ההחלטות על פי ראות עיניו. תפקידו להקשיב לחלופות בכל נושא, להפנים את ההשלכות לטווח הקצר והארוך – ולהחליט. הרבה פעמים טועים וחושבים שאגף התקציבים מנהל את המדינה, למרות שהאחריות היא של הממשלה. "כשהממשלה בורחת מהחלטות קשות נותרות החלופות, שהן בבחינת הרע במיעוטו, שהומלצו באגף התקציבים. רוב הרפורמות במשק התחילו ביוזמות פקידי האוצר, וזה אולי יוצר את הרושם ששר האוצר נכנע לפקידיו. זאת כמובן טעות".

בוא נדבר על מחירי הדיור. לפיד מקדם תוכנית לבניית 150 אלף דירות להשכרה. בספרך אתה חושף את הנוסחה הרצויה להורדת מחירי הדיור. אם זה כל כך פשוט, מדוע זה לא נעשה עד היום? "התוכנית לבניית 150 אלף דירות בשכירות מוזלת תגרור הפגנות ענק נגד הממשלה ולעליית מחירי הדיור, כי לעולם לא ניתן יהיה לספק את הביקוש. גם בשנות ה־ 70, כשהממשלה ניסתה לשווק דירות במתכונת הציבורית היו הפגנות ענק ורק שר השיכון דאז, דוד לוי, הפסיק באומץ את הבנייה הציבורית ועבר לשיטות אחרות. אני תומך בגיבוש קריטריונים לסיוע בדיור, אבל מעורבות ממשלתית ישירה תביא לתחרות בסקטור הפרטי ותגרום לקבלנים להפחית את התחלות הבנייה. היצע הדירות יקטן, והמחירים ימשיכו לעלות".

הבנתי מה לא לעשות, אבל מה כן צריך לעשות? "אין פתרון קסם. יש להפעיל במקביל שורת צעדים כמו הגדלה משמעותית של היצע הקרקעות לבנייה מעבר לתחזית הביקוש. הזוכה בקרקע יחויב לבנות בתוך ארבע שנים את מלוא אחוזי הבנייה, ואם לא – יחויב בקנס כבד מאוד. מכיוון שהרוכש יתקשה במימון הבנייה, הוא יבנה בקצב מהיר יותר מהמכירות בפועל. "הממשלה צריכה להפעיל מערכת ערבויות לבנקים ולגופי מימון שיספקו את ההלוואות למימון מלוא הבנייה לשש שנים. יש להסיר את החסמים וליצור מסלולים ירוקים לקבלנים שאינם מבקשים תוספת מעבר לאחוזים המאושרים".

אלה המכונים "טייקונים" סומנו כמקור התחלואה של המשק והמערכת העסקית. אתה מכיר את מרביתם. מה דעתך? "עד היום אני לא יודע מה זה 'טייקון', למעט העובדה שזה דבר שלילי. אני יכול לקבוע שמסע הרדיפה לא רק נגד 'הטייקונים' אלא נגד הסקטור העסקי, הכולל רגולציה מיותרת, פגע בחשק לעשות עסקים חדשים בארץ. אני לא נגד הרגולציה, אבל אצלנו היא חרגה מהפרופורציות.

"חוק הריכוזיות, חוק האכיפה המינהלית תיקון 20 המטפל בשכר הבכירים ועוד שורה של
חוקים פוגעים בציבור המשקיעים ובצמיחה, מבלי שהצליחו לפתור את הבעיות שברובן הן מדומות. "אפילו הגופים המוסדיים מעדיפים להשקיע את הכסף בחו"ל. אנחנו עומדים בפני סוג חדש של מיתון הנוצר מעודף הרגולציה, שער החליפין הנמוך והעלאת שיעור המס. המיתון החדש שמראה את הסימנים הראשונים (כמו גל הפיטורים בטבע, ECI ובתי הזיקוק – י"ש) יורגש במלואו בעוד שנתיים־שלוש. זה יוביל לעלייה באבטלה, יקשה על הצעירים ויפגע עוד יותר באוכלוסיות החלשות. הדבר מחייב לא רק שינוי טוטאלי במדיניות, אלא גם שינוי באווירה. המתקפה נגד הטייקונים נועדה לשפר את הרייטינג של חלק מאמצעי התקשורת".

הסדרי החוב נמצאים בעיצומם ואפילו הוקמה ועדה בראשות מנכ"לית האוצר, יעל אנדורן. האם גופי השקעה כמו קופות גמל ופנסיה צריכים ללכת עד הסוף כנגד בעל החוב, והאם הרגולטור צריך להתערב? "היום מתברר ש'כוחות השוק' עושים את שלהם, ואין מקום למעורבות רגולטורית בהסדרים. הסדרי החוב הם חלק בלתי נפרד ממדיניות האשראי של הבנקים והגופים המוסדיים. המוסדיים מעניקים אשראי כדי להגדיל את התשואה ב־ 3% ־ 4% בסביבת ריבית אפסית. גם אם הסדר החוב יהיה כרוך באובדן תשואה של 0.5% ־ 1% , ההשקעה עדיין משתלמת לחוסך.

"עקרון ההסדר צריך להיות מבוסס על הזרמת הון בעלים, ואם זה לא יקרה – לקחת ממנו את
החברה. אסור בכל מקרה לפגוע בכלל החשוב ביותר בעסקים, והוא החברה בע"מ. גם אם בעל השליטה מחליט שלא להזרים כסף נוסף, הוא אינו ראוי לגנאי".

 

מהלך המנוגד לטבע

לפיד לא היה צריך להמתין הרבה לשיחת הטלפון ממנכ"ל טבע, ג'רמי לוין, שבה הסביר האחרון את משמעות פיטורי העובדים להתייעלות החברה. הפיטורים האפשריים, המכונים "מהלך התייעלות", נחשפו לראשונה לפני שנה על ידי הנהלת טבע בשיחות עם אנליסטים. החיסכון בגין ההתייעלות הוא כשני מיליארד דולר. נוסף לצעדים כמו מכירת נדל"ן וצמצום ברכש, דובר על פיטורי 10% מכוח העבודה, המסתכם ב־ 5,000 עובדים, 750 מתוכם בישראל. החיסכון בגין הפיטורים נאמד ב־ 250 מיליון דולר.

ג'רמי לוין | צילום: פרקר יאנג

איקה אברבנל, סמנכ"ל משאבי האנוש בחברה, טוען שהתגובה לפיטורים הייתה צפויה, אבל מדובר בצעד מחויב המציאות. "פקיעת תוקפו של הפטנט של תרופת הקופקסון (תרופת הדגל של טבע לטיפול בטרשת נפוצה – י"ש), שחיקת מחירי התרופות וההסכמים הקיבוציים המופרזים חייבו את הפעלת התוכנית", אומר אברבנל ל"סופהשבוע".

למרות דבריו אני מתקשה להאמין שעוצמת התגובה הציבורית הוערכה כראוי. העיתוי האומלל שיחק לידם של הפופוליסטים: מבקר המדינה פרסם השבוע את הדוח השנתי המבקר את הטיפול בסוגיות "הרווחים הכלואים". הכנסת התחילה השבוע את מושב החורף, ועניין הפיטורים נפל לידיה כפרי בשל בידי חובבי הכותרות. מנכ"ל ההסתדרות, עופר עיני,החושש מתיוגו כחביב המעסיקים, חייב היה להיכנסבעובי הקורה. הוא נפגש עם הנהלת טבע, והואמתאם את צעדיו עם לפיד עצמו.

האם זה לגיטימי מצד הנהלת טבע להתייעל?בהחלט כן, ועובדה שהמשקיעים בבורסה קיבלו
את המהלך במחיאות כפיים. זו גם חובתה שלהנהלה המשלמת את מחיר הטעויות העסקיות. אבל כשמדובר בפיטורי מאות עובדים ישראלים בחברהשממשיכה להרוויח מיליארדים – אל תהיה חכם, תהיה צודק. מניית טבע היא "מניית העם", והאקמולפותר את בעיות כאבי הראש של עם ישראל.

הנהלת טבע לא למדה את לקחי הטעות הקשה שנעשתה בבנק הפועלים לפני עשור, כשהמנכ"ל דאז אלי יונס ביקש לפטר 900 עובדים. קשה להימלט מההערכה שאופי הניהול האמריקאי (של המנכ"ל ג'רמי לוין ויו"ר הדירקטוריון פיליפ פרוסט -י"ש) גרם לכך שהאצבע על הדק הפיטורים הייתה קלה מדי.

אצל מנכ"ל טבע המיתולוגי, אלי הורביץ, זה לא היה קורה. לא בכדי נלחם הורביץ לשמור כל העת על אופיה הישראלי של החברה. לא לשווא נלחם בנו חיים הורביץ, המשמש כחבר הדירקטוריון, למנות מנכ"ל ישראלי במקום שלמה ינאי הפורש. הורביץ ניסה להסביר השבוע שההתקפות נגד טבע בנושא הטבות המס היו אחד מהתמריצים לתוכנית ההתייעלות. אבל נראה שבתוך תוכו גם הבן מבין שאצל אביו תוכנית פיטורים לא הייתה עוברת.


בג"ץ ועתיד משק הגז

בית המשפט העליון יקבל ביום ראשון החלטה שתשפיע על עתיד משק הגז והאנרגיה. תשעה שופטים יחליטו אם לקבל את העתירות המבקשות להורות לממשלה לאשר בכנסת את ההחלטה המתירה לייצא 40% מכמות הגז שהתגלתה מול חופי ישראל.

הממשלה טוענת שהיא הריבון ובסמכותה להחליט. ח"כים כמו שלי יחימוביץ', פרופ' אבישי
ברוורמן והארגונים הירוקים טוענים שהכנסת היא המוסמכת לכך. מעבר לריב הסמכויות הפורמלי, שורשי המאבק עמוקים הרבה יותר. באופוזיציה ובארגונים הירוקים טוענים שהגז שייך לאזרחים וייצואו הלא מבוקר יפגע בעתיד המשק. עמדה זו נגועה באינטרסים פוליטיים, שכן מפלגת העבודה במתכונת הנוכחית היא מייצגת האווירה האנטי עסקית/טייקונית שנולדה בעקבות המחאה החברתית.

הממשלה כבר החליטה כאמור להתיר ייצוא גז של 40% מהכמות המוכחת שהתגלתה ב"תמר" וב"לוויתן". מהי כמות זאת? כ־ 900 BCM (מיליארד מ"ק גז) לטענת חברות הגז או 600 BCM ואף למטה מכך לטענת העותרים. נזכיר שהממשלה כבר קיצצה בכמות שהותרה לייצוא על פי המלצות "ועדת צמח" שבדקה את הסוגיה לעומק. במקור ההמלצה עמדה על 53% .

מעבר לפן הפוליטי יש להחלטת בג"ץ השפעות כלכליות מרחיקות לכת. העברת החלטת הממשלה לכנסת תעניק דיווידנדים יקרים לאופוזיציה, אך תעכב את הליכי האישור בחודשים ארוכים. גם אם בסופו של דבר תאושר ההחלטה בכנסת, יפגע העיכוב בפיתוח מאגר "לוויתן" בהכנסות המדינה.

להערכת חברות הקידוח, כל חודש עיכוב בהפקת הגז משמעותו אובדן הכנסות לקופת האוצר של כמיליארד שקל. בשבועות האחרונים התנהלו מגעים עם גופים מסחריים מטורקיה המעוניינים בייבוא גז מישראל בכמות של כשמונה מיליארד מ"ק לשנה.

עיכוב ייצוא הגז עלול לעודד את הטורקים לחפש מקורות אנרגיה אחרים. בנוסף, עלול העיכוב לסכל סופית את החלטת חברת האנרגיה האוסטרלית וודסייד לרכוש 30% ממאגר "לוויתן".
על פי "ועדת צמח", שבחנה את השפעת תגליות הגז, סך הכנסות המדינה מהתגליות נאמדות ב־ 126.1 מיליארד דולר. 72 מיליארד דולר מתוכם מיועדים ל"קרן העושר", שנועדה למנוע את בזבוז הכספים ולפגוע אנושות במשק.

שופטי בג"ץ יקבלו את החלטתם משיקולים משפטיים, שבראשם חלוקת הסמכויות בעניין ייצוא הגז בין הממשלה לכנסת. קשה יהיה להתעלם מחוות דעתו של עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שהמליץ לקבל את אישור הכנסת. עם זאת קשה להניח ששופטי בג"ץ יתעלמו מהמשמעות הכלכלית יוצאת הדופן (לכאן או לכאן) של החלטתם.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.