הסדר העולמי משתנה: איך הפכו טורקיה ורוסיה מאויבות לשותפות

בפגישה שקיים היום עם מפלגת השלטון בטורקיה, אמר ראש הממשלה רג'יב טאיפ ארדואן כי ראש ממשלת סוריה בשאר אסד יצר "מדינת טרור". "השלטון בסוריה הפך להיות כזה של טרור", ציין. ציטוט כזה מצד ראש הממשלה בעבר היה עלול ליצור משבר מדיני בין טורקיה לבת בריתה החדשה רוסיה, אשר תומכת בשלטון הסורי. לא היום.

התהליכים הכלכליים והגלובליים משנים את העולם, מפוררים את מערכות היחסים המסורתית, ומציבים בפנינו מערכת חדשה. מאמר שמתפרסם ב"וושינגטון טיימס" מנתח את התחממות היחסים בין רוסיה לטורקיה כדוגמא טובה לכיוון אליו צועד העולם.

בעבר הלא רחוק, ניהלו רוסיה וטורקיה מערכת יחסים קרה ומרוחקת. השתיים היו חברות בבריתות שונות שהתחרו אחת בשנייה ובקושי ניהלו קשרים כלכליים. גם אם לא היו יריבות מוחלטות, אפשר להגיד ששתי המדינות לא היו רחוקות מכך.

ועדיין, במיוחד בעשור האחרון, כשהכלכלות שלהן צומחות וגדלות, וככל שהן היו מעורבות יותר במסחר הגלובלי, טורקיה ורוסיה למדו למזער את ההבדלים בניהן. במקום להתמקד בחילוקי הדעות, הן התמקדו בתועלת המשותפת שהמסחר ביניהן יכול להניב.

פוטין וארדואן. צילום: רויטרס

בכל תהליך ההתחממות בין השתיים, רוסיה וטורקיה לא הפכו ולא בשום דרך שהיא לבעלות ברית. לא תהיה זו הגזמה לטעון כי רוסיה וטורקיה מחזיקות בעמדות שונות מאוד ביחס לקונפליקט סביב חבל הארץ נגורנו קראבך שנמצא במחלוקת, וסביב הדרך הראויה לסיים אותו. שתי המדינות לא מסכימות באופן בולט על ההתנהלות עם סוריה, אך הן נחושות לא לתת לשום דבר להרוס את היחסים הביליטראלים בניהן.

לאמריקה יש בעיה להבין את זה. ארצות הברית נוטה לחלק את הרשימה באופן דיכוטומי – או אויב או בעל ברית. או חברה באופן מלא או אחת שעושה בעיות, אין באמצע. הגישה הבינארית הזו של יחסי החוץ כבר לא מתאימה לאופן שבו העולם עובד היום. במיוחד בקרב השווקים המתפתחים, מדינות ה-BRICS וכלכלות צומחות אחרות, כבר פשוט לא חושבות על הזירה הבינלאומית במונחים של שחור ולבן.

הנוף הבינלאומי היום דינמי יותר, כך שמנקודת מבטה של טורקיה זה הגיוני מחד להגיד לרוסיה שהיא תסייע לה לבנות את מערכת צינורות הגז, ומאידך להגיד לה שהיא לא מוכנה לעמוד לצד רוסיה ולתמוך באסד. וכך גם מנקודת מבטה של רוסיה זה הגיוני מצד אחד לבנות תחנת כוח גרעינית ומצד שני להגיד "לא, לא נחשוב לרגע על שינוי היחסים עם ארמניה".

צריך להכיר בדיפולומטיה החדשה ובהתמקדות חסרת הרחמים שלה רק על השורה התחתונה. היחסים בין טורקיה לרוסיה מתבססים על היקף היחסים הכלכליים ונעדרים כמעט כל ניחוח אידיאולוגי. יותר מכך, היחסים בין השתיים השתפרו בתקופה בה טורקיה הפכה להיות יותר דמוקרטית ופתוחה ואילו רוסיה הפכה להיות אוטוריטרית וסגורה. היחסים בין שתי המדינות נשענים על מאפיינים כלכליים דומים ולא על כאלה פוליטיים.

ארצות הברית יכולה לשגשג בעולם רעיוני שכזה, אבל קודם היא חייבת להתאים עצמה למדיניות שונה מזו הנוכחית, מדיניות זריזה יותר, סבלנית יותר וכזו הנותנת דגש שונה לניואנסים. הרצאות אודות הדמוקרטיה והנחיצות בקהילה בינלאומית אף פעם לא היו מועילות יותר מדי, אך בעולם מונחה כלכלה כמו היום, בו טורקיה ורוסיה משתפות פעולה, הן לא מיותרות יותר מתמיד. הפריחה ביחסים בין טורקיה לרוסיה היא דוגמא מצויינת לשינוי הקיצוני ביחסים הבינלאומים.