Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

הסימנים בשטח וברשת: "המדינה האסלאמית" תעלם

רשויות הביטחון בערב הסעודית ממשיכות לחקור את הפיגוע בחודש שעבר ליד קברו של הנביא מוחמד בעיר הקדושה מדינה. המסגד נבנה על ידי מוחמד במאה השביעית, ושם גם נמצא קברו וקבריהם של שני הח'ליפים הראשונים, אבו בכר ועומר. אף ארגון לא נטל אחריות על הפיגוע, אך מרבית המומחים מייחסים אותו לדאע"ש, או מזהים אותו כפעולת טרור בהשראתו.

משפחתו של המפגע המתאבד, נאא'ר אל־בלוי, היא ממחוז אלוג'ה שליד טאבוק, לא הרחק מגבול ירדן וישראל. בטאבוק שוכן שדה התעופה הסעודי הקרוב ביותר לישראל. המפגע שירת בעבר במשמר הגבול הסעודי אך הודח. לאחר מכן עבד בחברת טלפון מקומית. אביו הוא גמלאי של משמר הגבול ואחיו, פאיז, גם הוא שוטר, שבעת הפיגוע עסק באבטחת מתפללים ליד מכה.

זו לא הפעם הראשונה, ומן הסתם לא האחרונה, שקנאים סעודים, בנים למשפחות שמעורות במוסדות המשטר, לעתים בעלות ייחוס ומקורבות לבית המלוכה, משתתפים בפיגועי טרור. גם אם בית המלוכה אינו מעודד מיליטנטיות דתית ואף מנסה להיאבק בה, הפונדמנטליזם האסלאמי – הווהאביזם – טבוע עמוק בחברה הסעודית, בהשראת בית סעוד.

הפיגוע באלמדינה, סעודיה | צילום: יוטיוב

"הווהאביה הוא זרם שקם בשלהי המאה ה־17 בחצי האי ערב ומשמש עד היום, הצהרתית, כמקור השראה מרכזי של הממלכה הסעודית", מדגיש חוקר האסלאם והקוראן ישראל שרנצל מאוניברסיטת תל אביב. לדבריו, "הווהאביה היה לאורך שנים גם מקור השראה לתנועות פונדמנטליסטיות־סלפיות רבות. הסעודים אירחו בארצם הוגים חשובים של האסלאם הפונדמנטליסטי (למשל מוחמד קוטב, אחיו של סייד קוטב – מקור הסמכות המרכזי של כלל התנועות הג'יהאדיסטיות, כולל אל־קאעידה ודאע"ש), אם כי ניסו לרסנם".

נקודות יסוד בווהאביה הן פוריטניות, דבקות מילולית בנאמר בקוראן והתנגדות לחידושים דתיים ובמיוחד לפולחן קברים, אפילו של קבר הנביא. תפיסות אלה מקובלות גם על דאע"ש. לפי שרנצל, "זה יכול להסביר את הניסיון לפגוע בקבר מוחמד".

חוקרי אסלאם מדברים על "פונדמנטליזם שחור" – זה של דאע"ש – ועל "פונדמנטליזם לבן" נוסח סעודיה. אך הם לא רואים הבדל רב ביניהם, בוודאי לא בביטויים הלכתיים־דתיים, לא ביחס לנשים, למודרנה ולתרבות המערבית בכלל. שניהם משתמשים בעריפת ראשים ובסקילה כאמצעי ענישה. יש כמובן הבדלים רבים בין שתי התופעות, ובעיקר באכזריות שאותה נוקט דאע"ש כלפי כל מי שמתנגד לדרכו, כולל, ואולי בעיקר, מוסלמים. אך ההבדל החשוב בין השניים הוא שערב הסעודית היא בת ברית של המערב, ודאע"ש אויבו.

וזו האירוניה. גם אם בית המלוכה לא היה מעורב ישירות, הרי שגורמים רבי השפעה בסעודיה מימנו את אל־קאעידה, שהוקם על ידי אוסמה בן לאדן, בן למשפחה סעודית מכובדת ואמידה. אותם גורמים, בהם אולי אפילו שירותי המודיעין של סעודיה, מימנו וסיפקו נשק לארגון "המדינה האסלאמית", שהוקם בעיראק לאחר שפרש מאל־קאעידה. הסעודים ראו בו מחסום בפני ההשפעה של איראן, שפעלה באמצעות המיליציות השיעיות על עיראק. בסופו של דבר, המפלצת הדאע"שית, כמו זו של אל־קאעידה, קמה על יוצריה הסעודיים.

אם אכן המפגע מקבר הנביא מוחמד קיבל השראה מהרשתות החברתיות, הרי הוא ממשיך בכך תופעה שהחלה בגל הטרור שלאחר אירועי 11 בספטמבר 2001, ודעכה ב־2009. אז היו מקרים שבהם בנים למשפחות מכובדות בסעודיה, כולל של קצינים בכירים במשטר, גויסו ברשתות החברתיות או חיקו פיגועים שראו או שמעו עליהם. אז זה היה בשליחות או בהשראת אל־קאעידה. כיום זה בשליחות או בהשראת אבו בכר אל־בגדדי, "הח'ליף" של "המדינה האסלאמית".

בהערת שוליים ראוי להזכיר כי הדבר מעיד על כך שתאי היסוד של החברה המסורתית בסעודיה – החמולה והשבט – מאבדים שליטה ומתקשים להתמודד עם ההשפעה של הרשתות החברתיות והתקשורת לסוגיה.

בנוסף לפיגוע במדינה, בערב הסעודית היו עוד שני פיגועים בחודש שעבר. אחד ליד הקונסוליה האמריקאית בג'דה והשני ליד מסגד בעיר קטף. אלה הצטרפו לפיגועים קשים יותר שזעזעו בשבועות האחרונים ערים מרכזיות במדינות מוסלמיות. הקשה מכולם היה בבגדד, כשמשאית תופת התפוצצה ברובע שיעי וקטלה 290 בני אדם. דאע"ש הודיע בכלי התקשורת שלו כי אנשיו ביצעו את פעולת ההתאבדות. קדמה לה מתקפת טרור במסעדה ברובע אמיד בדאקה בירת בנגלדש, שבה נהרגו 29 בני אדם, מרביתם מערביים. יומיים קודם לכן, בנמל התעופה אטאטורק באיסטנבול, נרצחו 42 איש על ידי שלושה טרוריסטים של דאע"ש.

כל הפיגועים האלה הפכו את חודש הרמדאן, החג הקדוש ביותר למוסלמים, לרמדאן דמים חסר תקדים. לומר כי לדאע"ש – בעיניַ הנאצים החדשים של ימינו – אין אלוהים, צריך להיות מובן לכל בן אנוש.

השפל הגדול

אך חודש הדמים הוא רק ביטוי למצוקה ההולכת וגוברת של דאע"ש, שהולך ונכתש בשדות הקטל של סוריה ועיראק. במלאת שנתיים להכרזה על הקמת הח'ליפות, זו הולכת ומצטמצמת ומאבדת עוד ועוד שטחים. בחודשים האחרונים איבד "המדינה האסלאמית" כ־30% מהשטח שהיה בשליטתו בשיא התפשטותו לפני כשנה וחצי, שגם כך רובו עדיין מדבר.

צבא עיראק והמיליציות השיעיות, בהכוונת משמרות המהפכה של איראן ובתיאום הדוק עם צבא ארה"ב, כבשו את העיר פלוג'ה, לאחר שחודשים קודם לכן נכבשו תכרית ורמדי. היעד הבא הוא מוסול. לפני כחודשיים שוחררה בפעולה משולבת של הכורדים וחיל האוויר האמריקאי סינג'אר ובנותיה, מקום ריכוזו של המיעוט היזידי, שנשותיו היו לשפחות מין, ומטבע עובר לסוחר לגיוס צעירים מוסלמים תאבי מין מרחבי העולם.

במזרח סוריה כבש צבא אסד, בסיוע לוחמי חיזבאללה ומטרייה אווירית של רוסיה, את העיר תדמור (פלמירה). דאע"ש איבד גם מאחזים בצפון סוריה ובמערבה. העיר ראקה, שעליה הכריז דאע"ש כבירת הח'ליפות וסביבותיה, נמצאת בטווח תותחים של צבא סוריה ושל הכוחות הכורדים שמתקדמים מערבה. חילות האוויר של הקואליציה הבינלאומית בראשות ארה"ב תוקפים את מעוזי דאע"ש בעיר וסביבותיה, ואליהם מצטרף מעת לעת גם חיל האוויר הרוסי.

DoD graphic ,תוצאות התקפות ארצות הברית בבארות הנפט, 2014 | צילום: ויקיפדיה

אגב, בהקשר זה ראוי לציין כי מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, רמז לאחרונה כי ישראל מסייעת ככל שידה משגת לקואליציה הבינלאומית. קדמו לו גם קצינים בכירים אחרים. אפשר רק להעריך כי הסיוע מתבסס על היכולות של המודיעין הישראלי בכיסוי שלו את סוריה בפרט והמזרח התיכון בכלל.

בנוסף לפעילות האווירית יש גם פעילות חשאית על הקרקע של כוחות מיוחדים של צבאות ארה"ב, בריטניה, קנדה וצרפת. תפקידם לאסוף מודיעין, לאתר ולסמן מטרות לתקיפה וגם – וזה כבר קרה בעבר – לחסל או לשבות מפקדים בכירים של דאע"ש.

אגב, לפי הערכות, הדיווחים שצצו לאחרונה על חיסולו של אל־בגדדי היו שגויים – ולא בפעם הראשונה. לעומת זאת השבוע אישר "המדינה האסלאמית" כי אחד ממפקדיו הבכירים, אבו עומר אל־שישני ("הצ'צ'ני", ששירת בעבר כסמל בצבא גיאורגיה), נהרג בקרבות ליד מוסול. הפנטגון, שדיווח על מותו כבר בחודש מרץ, הגדיר אותו כ"שר המלחמה" של דאע"ש, וזו בלי ספק מכה קשה לארגון.

לפי גורמי מודיעין מערביים שמסתמכים על דיווחים שמגיעים מראקה, המורל בקרב מפקדי "המדינה האסלאמית" ירוד. רבים מהם נמלטו או עברו בהוראת מועצת המלחמה של דאע"ש למקומות מסתור בעיראק, מתוך הערכה כי במוקדם או במאוחר בירתם תיכבש. מפקדים וחיילים עורקים משורותיו או נשבים.

השבוע דיווח "מייל און סאנדיי" הבריטי על מהנדס, קצין לשעבר בצי הסוחר ממוצא כווייתי, שנתפס בגבול סוריה־עיראק. עלי אלוסיימי, בן 28, למד שלוש שנים בקולג' ימי יוקרתי באנגליה, שירת בצי הסוחר וב־2014 הצטרף לדאע"ש והועסק במשרד שאחראי על הפקת הנפט מהבארות שנכבשו בסוריה ובעיראק. הוא סיפק לחוקריו משירות הביטחון הבריטי, ובאמצעותו גם ל־CIA, מידע רב על מבנה המשטר הדאע"שי ועל שיטות ההברחה של הנפט. למרבה האבסורד, על פי המידע (שמאושש גם מדיווחים קודמים) אפילו משטר אסד – בשל מצוקת האנרגיה שלו וגם בגלל המחירים הנמוכים – לא מהסס לרכוש נפט מדאע"ש.

אך לאחרונה מתחולל שינוי בתחום זה. רווחי הנפט, שהיו מקור ההכנסה העיקרי של הארגון, הולכים ונשחקים. זה נובע מהתגברות ההפצצות של מטוסי הקואליציה על בארות הנפט ומתקני ההפקה, מהגברת הפיקוח נגד הברחות ומהשינוי במדיניותה של טורקיה.

טורקיה של ארדואן הייתה בפועל אחת מנותנות החסות של דאע"ש. היא אפשרה לפעיליו להסתנן משטחה לסוריה. ארגון הביון שלה, MIT, סיפק או סייע לארגון באספקת נשק והיה מעורב בהקמת נתיבי ההברחה ובפיקוח על אנשי הקשר והמתווכים שרכשו את הנפט. מדיניות זו נבעה מהעוינות הטורקית לכורדים ומהרצון להחלישם בכל מקום – בטורקיה, בעיראק ובסוריה. דאע"ש היה כלי בידי משטרו של ארדואן לקידום האינטרסים שלו. כמו במקרה הסעודי, זו הייתה מדיניות קצרת ראות. על כך נאמר, שמי שהולך לישון בבית מלון מפוקפק שלא יתפלא אם הוא קם בבוקר עם פשפשים.

כעת, מסיבות רבות, טורקיה שינתה את גישתה וחדלה או לפחות צמצמה את קשריה עם דאע"ש. תשובת ארגון "המדינה האסלאמית" היא פיגועים על אדמת טורקיה.

המצב הכלכלי של דאע"ש בכי רע. עד כדי כך שהוא מפרסם בגלוי מודעות המציעות למכירה שפחות מין (רובן יזידיות או נוצריות). המשכורות לפעילים אינן משולמות. עוד יותר מכך קשה מצבה של האוכלוסייה שחיה בשטחי שליטתו ונאנקת תחת עולו. דאע"ש מגלה כי קשה לנהל במאה ה־21 מדינה שצריכה לספק שירותים מינימליים לאוכלוסייה, גם אם היא בדגם של המאה השביעית לספירה.

אימה ואמונה

התבוסות בשדה הקרב והצטמקות אפיקיו הכלכליים מתורגמות גם לצמצום ה"אפיל", כוח המשיכה של דאע"ש, בקרב צעירים מוסלמים ברחבי העולם. הארגון מתקשה לגייס מתנדבים חדשים, ויותר ויותר מלוחמיו הזרים נוטשים אותו וחוזרים למולדתם.

התוצאה היא שדאע"ש נחלש גם ברשתות החברתיות, מכלי העבודה היעילים ביותר שלו. מספר האתרים שלו או כאלה המזוהים עם רעיונותיו פחת. לפי מקורות מודיעין מערביים, מספר הגולשים בהם ירד משמעותית – לפחות בכ־40%. את הדעיכה אפשר לייחס בחלקה לתקיפות סייבר נגד אתרי דאע"ש על ידי ארגוני ביון ובראש ובראשונה של ארה"ב, להקמת אתרים חלופיים, אך גם לירידה בעניין שהארגון מעורר.

מה שתורם עוד להיחלשות דאע"ש הוא תפיסת המציאות המעוותת שלו. תפיסה משיחית שמזכירה את התנועות האפוקליפטיות הנוצריות שקמו בימי הביניים. מנהיגי דאע"ש רואים עצמם כיחידים בעולם שמבינים ומסוגלים לפענח את קיומה של "תוכנית אלוהית". לפיכך, "קיומה של תוכנית אלוהית שרק הם מסוגלים לפענח מייתרת את הניתוחים הצבאיים המקובלים ובשל כך הם פותחים חזיתות לוחמה בלתי אפשריות", כתב לאחרונה ד"ר נמרוד הורביץ, מזרחן מאוניברסיטת באר שבע. במילים אחרות, האמונה הדתית הבלתי מתפשרת והאכזרית של דאע"ש היא מקור לעוצמתו, אך גם לחולשתו.

לוחמי דאע"ש | צילום: יוטיוב

במאמר מאלף שפרסם ב"פורום לחשיבה אזורית", כתב הורביץ: "לאחר שיובס הארגון בשדה הקרב, הוא ייזכר כאחד מתרגילי ההונאה המוצלחים בהיסטוריה". כותרת המאמר היא: "אימה ואמונה: העוצמה והחולשה של דאע"ש". להערכתו, "דאע"ש מצליח לבנות לעצמו דימוי של ארגון רב עוצמה בשל יכולתו לעורר חרדה בלב אויביו ואוהדיו", ומאז הקמתו לפני כשלוש שנים "הוא מקרין עוצמה שהיא הרבה מעבר לכוחו האמיתי".

ד"ר הורביץ משרטט במאמרו את דיוקנו של דאע"ש כארגון שמפסיד בשדה הקרב אך עדיין מצליח לשמר את ניצחונו בתודעה. הוא עושה זאת בזכות "אשליית הכוח", שאותה יצר בעזרת שימוש יעיל, מניפולטיבי ומרשים מאוד מבחינה חזותית במדיה הדיגיטלית, שמסייעת לו להעצים עוד יותר את האלימות המתועדת שלו. בכך אומנם הצליח דאע"ש למשוך אליו צעירים מוסלמים כועסים שמבקשים לתעל את זעמם, או כאלה שמחפשים הרפתקאות וריגושים וטעם לחייהם, אך לפי הורביץ, התנהלות זו "מובילה אותו בו בזמן להתנהלות אובדנית בשל להיטותו לפתוח חזיתות צבאיות בלתי אפשריות". וכך הנטייה של דאע"ש ליטול קרדיט על פיגועים שלא יזם היא "ניסיון להציל את תדמיתו על ידי תרגילי הונאה, בעוד הוא נכשל בקרב האמיתי והקובע – הקרב במזרח התיכון".

וכך, רעיון "המדינה האסלאמית" קורס בהדרגה. זהו החזון ושברו. זו רק שאלה של זמן עד שדאע"ש ייעלם כישות מדינית ויחזור לנקודת ההתחלה, למה שהיה בעבר: ארגון טרור, כמו אל־קאעידה, ורעיון המהווה מקור השראה וחיקוי.

נפילת דאע"ש הייתה יכולה להתרחש חודשים קצרים לאחר נסיקתו המטאורית, כשלוחמיו הבליחו כמו שטן מן המכונה באבק המדבריות של עיראק וסוריה. אפשר היה לחסוך את מותם של עשרות אלפים ואולי יותר, אם המערב, ובמיוחד אובמה, היו מפגינים נחישות רבה יותר ושולחים חיילים – "מגפיים על הקרקע" – להילחם בו. אך המערב לא רצה לשלם את המחיר.

אפשר היה להביסו אם המדינות הערביות והמוסלמיות היו באמת ובתמים מתגייסות למאמץ הבינלאומי. אך גם הן גררו רגליים. מדינות אלה אפילו לא ניסו לארגן ועידה של כל חכמי ההלכה המוסלמים החשובים בעולם – לדוגמה במסגרת ארגון המדינות המוסלמיות – ולהוציא פסקי הלכה נגד דאע"ש. זה לא קרה אפילו לאחר התקפת הטרור על קברו של הנביא מוחמד, שאומנם זכתה לגינויים של מנהיגי מדינות מוסלמיות ומורי הלכה, אך אין להם את אותו אפקט שיכול היה להיות לוועידה. עדיין לא מאוחר לקרוא לוועידה כזו. "אנשי דת מוסלמים חייבים לחשוף את כשליו הרעיוניים של דאע"ש", מדגיש ד"ר הורביץ.

לאתר מעריב

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן