| באוקטובר 2014 נערך בבייג׳ינג טקס החתימה להקמת הבנק להשקעות תשתית באסיה (AIIB), מוסד חדש בהובלת סין, שלקחה על עצמה את מרבית ההשקעה הראשונית הנאמדת בכ־50 מיליארד דולר. המוסד החדש עתיד ככל הנראה להיות המסגרת המרכזית באמצעותה תממן סין פרויקטי תשתית גדולים לאורכה של ״דרך המשי החדשה״, עליה הכריזה חודשים ספורים קודם לכן. אך ל-AIIB מטרה נוספת – להוות תחרות ישירה לפעילות הבנק העולמי וקרן המטבע באזור, כמו גם לפעילות הבנק האסיאתי לפיתוח (ADB) – מוסדות בהם מחזיקות ארה"ב ויפן בכ-30% משקל ההצבעה, לעומת פחות מ־6.5% לסינים.
לכאורה, מדובר בעוד מוסד מיני אלו שהסינים ואחרים משיקים בכל כמה חודשים בליווי הכרזות שהגיע הזמן להשתחרר מהתכתיבים האמריקנים. אלא שלבנק הזה הצטרפו בתוך חודשים ספורים שורה ארוכה של מדינות שהקפידו שלא להצטרף ליוזמות דומות לפני כן. מדינות כמו גרמניה, בריטניה, צרפת, איטליה, ספרד, הולנד, שוויץ, אוסטרליה וגם ישראל הזדרזו והביעו נכונות להצטרף למוסד החדש. הסיבה המרכזית להתפתחות הזו, שזכתה לביקורת רבה מצד האמריקנים, היא השאיפה לקחת חלק בפרויקטים האדירים שסין מתכננת לקדם באסיה.
הקמת הבנק היא הנדבך האחרון במדיניות החוץ החדשה שמקדם הנשיא שי ג׳ינפינג, שמבקש לתרגם את עוצמתה של סין לשדרוג מעמדה הכלכלי והפוליטי. ביולי האחרון, הובילה סין את חברות ה־ BRICS להקמת מוסדות מתחרים לבנק העולמי ולקרן המטבע הבינ"ל בהשקעה כוללת של 200 מיליארד דולר.
בנובמבר, חודש לאחר ההכרזה על הקמת הבנק האסיאתי, אירחה סין את ועידת APEC. במהלכה, הציע הנשיא הסיני לכונן אזור סחר חופשי בין כל חברות הארגון (FTAAC), כאלטרנטיבה למסגרת ה-TPP שארה״ב מנסה לקדם. ההשפעה המידית של המהלך, גם אם יעבור שינויים, הוא עיכוב כמעט ודאי של ההתקדמות בערוץ ה־TPP למגינת ליבם של האמריקנים.
במילים אחרות – אחרי שנים בהן סין הקפידה על "התעצמות שקטה" וחוסר רצון לערער את הסטטוס קוו, היא מרגישה מספיק חזקה כדי לדרוש יותר במסגרת המוסדות הקיימים, תוך שהיא פועלת (ספק מאיימת) לייצר אלטרנטיבה למערכת הכלכלית שמובילים האמריקנים מאז סוף מלחמת העולם השנייה.
נציגי המדינות החברות ב-AIIB בבייג'ינג | צילום: אתר בנק AIIB
השלכות אפשריות
מהמדיניות של בייג׳ינג כלפי מוסדות בינלאומיים עולה כי הסינים רואים במוסדות האלו כלי ראשון במעלה לקידום מדיניותם באסיה – בדרך אסרטיבית אם צריך – גם אם עדיין מתונה יותר בהשוואה להתנהלות האמריקנית בעניינים בעלי חשיבות בעיניהם.
אילו השפעות עשויות להיות לעניין הסיני הגובר במוסדות כאלה? ראשית, בעולם בו המחיצות בין פוליטיקה לכלכלה כמעט ולא קיימות, כל מהלך שמחזק עמדה כלכלית משפיע גם פוליטית. המהלכים הסיניים בהקשר זה הם תגובה הולמת למדיניות ה־"Pivot to Asia" (הציר האסיאתי), עליה הכריז אובמה ב־2010 ומבטאת את הבחישה האמריקנית באסיה. התפתחות זו, שהובילה כאמור להצטרפות של מדינות אירופה, וגם של ישראל, לבנק הפיתוח החדש באסיה, תגרור אחריה שינוי במדיניות האמריקנית באזור.
מעבר לכך, מרבית הפרשנים מאמינים כי במוקדם או במאוחר ארה"ב מחפשת לבסס ברית הגנה צבאית בין הדמוקרטיות במזרח אסיה, כנגד ההתעצמות הסינית – מעין "ברית נאט"ו" חדשה. אלא שדי ברור כי ביום שתוקם ברית כזו, תחפש סין להקים "ברית ורשה" מתחרה והצדדים יתחפרו בעמדותיהם לתקופה ארוכה.
עבור הסינים, המסגרת המתבקשת למהלך כזה, במקרה הצורך, הוא הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO) בו חברה כבר רוסיה, והודו ופקיסטן בדרכן להצטרף. מהלך אמריקני מאיים עשוי לזרז שדרוג של ה־SCO לברית צבאית. ואולי זו הסיבה שהאמריקנים לא יוצאים עדיין למהלך משלהם באזור. מהלך כזה יאלץ את הודו לבחור צד, ועשוי לערער את היציבות באסיה.
לבסוף, הסינים כמו האמריקאים לפניהם, מקבלים בברכה הזדמנויות לקשור קשרים אזוריים דרך מסגרות אינטגרציה קיימות: בדרום מזרח אסיה, במפרץ הפרסי, באפריקה ובאמריקה הלטינית משתמשים הסינים במסגרות האזוריות כפלטפורמה לביסוס אמינות וסגירת עסקאות עם המקומיים.
בכחול, תכלת וצהוב – מדינות שהצטרפו או עתידות להצטרף כחברות מקימות. באדום – המדינות שאינן נכללות במסגרת הבנק | צילום: אתר בנק AIIB
מבט לעתיד
בסיכומו של דבר, אנו נמצאים בפני שלב חדש בו הסינים מגבירים את האסרטיביות שלהם – הם לא יקבלו הפרות של הסטטוס־קוו באזורם, לא יתפשרו על האזורים השנויים במחלוקת בסביבתם (דוגמת האיים בים סין הדרומי וים סין המזרחי) וגם לא יקבלו פגיעה בבנות בריתן או יסכימו עם ייצוג החסר במוסדות הכלכליים העולמיים.
ומה האמריקנים יכולים לעשות? אולי רק לדחות את הקץ. מומחים מדברים כבר על ברית אנטי־סינית שהאמריקנים יובילו באסיה ביום שסין תתעצם כל כך עד שהדבר יידרש כדי לאזן את המערכת האזורית. אלא שמדובר בביצה ובתרנגולת, וברור כי מהלך אמריקני כזה יזרז הקצנה במדיניות הסינית באזור. במקום זאת, עם התנהלות נכונה, האמריקנים יכולים להבטיח כי נקודת ההתנגשות הזו תתרחש רק בעוד מספר עשורים.
בכל משוואה שהיא, הסכמה אמריקנית להגדיל את הייצוג הסיני במוסדות הבינלאומיים "המערביים" דוגמת הבנק העולמי תעלה פחות מערעור היציבות במזרח אסיה כתוצאה משינוי בהתנהלות הסינית. התעקשות אמריקנית על הדרך הנוכחית תעצים את התסכול הסיני ותזרז פניה שלהם לקידום מערכת מוסדות מתחרה לזו שהאמריקנים מובילים מאז אמצע המאה שעברה. ממהלך כזה כבר לא תהיה דרך חזרה והעימות בין המעצמות יהיה כמעט בלתי נמנע.
|
