|
ברק אובמה הפך השבוע לנשיא האמריקאי הרביעי ברציפות שהורה על פעולה צבאית בעירק. הנשיא האחרון שלא הפציץ את עירק היה רונלד רייגן שפעל כבעל ברית דה פקטו של בגדד במלחמת איראן-עירק התוקפנית. אותה מלחמה אשר עודדה את סדאם חוסיין לפלוש לכווית,מה שהוביל להתפרצותה של מלחמת המפרץ הראשונה, שנים של סנקציות והפצצות תקופתיות, פלישת 2003 וכעת פלישתם של ארגון דאעש. אם הנשיא אובמה לא יחזור בו במהירות, הממשל שלו מסתכן בשקיעה במלחמה אינסופית ומיותרת נוספת שלה השלכות בלתי צפויות, אך ללא ספק שליליות.
עלייתם של דאעש בעירק הוא כישלון גיאופוליטי ואסון הומניטרי. עם זאת,על אף האיום הגדול של הארגון על המדינות באזור, הוא אינו מהווה איום על ארה"ב. בנוסף, לנשיא האמריקאי אין את הסמכות החוקית הנדרשת מהקונגרס על פי החוקה, על מנת לצאת למלחמה נוספת בעירק.
דגלם של ארגון דאעש | תמונה: ויקיפדיה
הפיתוי לפעול הוא חזק, אחרי הכל נוצרים ומיעוטים דתיים אחרים כבר עברו קטסטרופה כתוצאה ממדיניותה של ארה"ב. לפני הפלישה האמריקאית היו כמיליון נוצרים בעירק. אחרי שההתערבות האמריקאית קרעה את המדינה לגזרים והציתה סכסוך עדתי, יותר ממחצית מהנוצרים בעירק גורשו ורבים מהם ברחו לסוריה, שם הם שוב נמצאים תחת עננת הסכנה.
עירק הופכת אט אט למלכודת מוות. רבים נאלצים לברוח או להתמודד עם רדיפות דאעש. עשרות אלפים ברחו מהעיר סינג'אר לאחר שהמגנים הכורדים סולקו ורבים לכודים בשטח ההרים בנסיבות חמורות.
היעלמות הנוצרים מהמזרח התיכון היא טרגדיה היסטורית, תרבותית, ואישית המואצת על ידי וושינגטון המעודדת מלחמה שאינה מועילה. הממשל האמריקאי יכול לקלוט את הפליטים, להטיס אותם הרחק מעירק וכמו כן לספק סחורה בסיסית. אבל מבצע סיוע כזה לא צריך להפוך לתירוץ עבור אמריקה להפוך תוקפנית.
ביום חמישי נימק הנשיא אובמה את התקיפות האוויריות המוגבלות בעירק כ"הגנה על אזרחי אמריקה באזור" ו"במאמץ הומניטרי" למען אוכלוסיית היזידים הנרדפת על ידי ארגון דאעש. אך בפועל ידידיה ואויביה של ארה"ב, כאחד, עלולים להחמיץ את ההבחנה שבין סיוע נקודתי לפעולה נרחבת, בייחוד לאור דבריו האחרונים של אובמה – "הממשל מעניק סיוע דחוף לכוחות הממשלה העיראקיים ולכורדים על מנת שיוכלו להילחם טוב יותר בדאעש".
אכן ההתקפה הראשונה הייתה נרחבת באופן שמעורר חשד, לא הכוחות התוקפים את הסגל האמריקאי במקום הותקפו אלא דווקא הכוחות הכורדים שהגנו על העיר. בסיבוב השני של ההתקפות פגעו האמריקאים בשיירה של דאעש ובסוללת מרגמה של הארגון. נכון לעכשיו אובמה הבטיח תקיפות נוספות אם דאעש ינסו להמשיך להתקדם. אותו הרציונל יצדיק גם את שליחת חיל האוויר האמריקאי לעירק על מנת לעצור את פלישתם של דאעש לבגדד.
נשיא ארה"ב עמד על כך ש"ארה"ב לא תיגרר למלחמה נוספת בעירק" וקבע כי "אין פתרון צבאי אמריקאי למשבר". למרות זאת, הנשיא כינה שוב ושוב את דאעש כארגון טרור ויצר הצדקה לפעולה רחבה יותר בהמשך. גורמים בפנטגון מתייחס לדאעש כ"אויב" ובראיון של אובמה לניו יורק טיימס הוא הציע את נכונותו לחבור לממשלה העיראקית כדי להדוף את דאעש.
אך אבטחת כורדיסטן וחיזוק הממשלה בבגדד דורשת יותר מכמה פצצות. ואפילו תקיפה אווירת נרחבת יותר הוכיחה את עצמה כבעלת יעילות מוגבלת בזמן הסכסוך בלוב. אובמה הבטיח כי החיילים האמריקאים לא ישובו להילחם בעירק, אבל אין הכוח האווירי יצליח לבדו לדכא את ההתקוממות על הרקע הדתי נגד הרשויות המושחתות, חסרי היכולת העיראקיות. מעבר לכך, כל מעורבות צבאית מעמידה את המהימנות האמריקאית בסכנה.
נראה כי התקיפות האמריקאיות לאורך שנים יצרו יותר אויבים מאשר הרגו אותם. מלחמת 13 השנים בטרור אמנם הכחידה את ארגון אל קאעידה אך הולידה מספר רב של פלגים לאומיים אחרים. עד עכשיו ארגון דאעש בקש להפוך לממשלת דה פקטו ולא לפעול כארגון טרור. כל עוד הארגון הולך בדרך זו ותכלית קיומו אינה דומה לזו האנטי אמריקאית של אל קאעידה, אסור לוושינגטון להפוך לוחמנית, שכן השאיפות הבינלאומיות של דאעש עלולות להשתנות.
סכנה גדולה יותר עורבת לאמריקה אם זו תתערב במאבק העדתי המסובך בעירק. הבעת'סטים לשעבר והשבטים הסונים, שחלקם חברו לכוחות אמריקאים בעבר נגד אויב משותף – אל קאעידה, כרתו ברית רופפת עם דאעש נגד השיעים. וושינגטון אינה זקוקה למיליון עיראקים סונים כאויבים.
בנוסף אין זה קל או פשוט לפתור את הסכסוך באזור על ידי התערבות במקום אחד בלבד בעירק. דאעש מאיימים על הנוצרים, הקורדים והיזידים. האיום הנרחב יחד עם תעוזת הלחימה של הארגון והאמצעים הרבים שצבר דאעש כתוצאה ממלחמת האזרחים הסורית המתמשכת יסכנו רבות את אמריקה אם תבחר להתערב בלחימה, וכנראה שלא תוחל להגביל את הפעולה הצבאית לחלק קטן בלבד בשדה הקרב הרב לאומי.
אובמה וראש ממשלת עירק, מליכי | תמונה: ויקיפדיה
על וושינגטון להדגיש כי ההתקוממות האסלאמית הסונית היא בעיה שנוצרה בבגדד ושייכת לה. ארה"ב השקיעה רבות בצבא העירקי, שהפך לכלי עדתי של ראש הממשלה, נורי אל מליכי. השלטון הבלתי יעיל שלו עודד את השבטים הסונים והבעת'סטים לצאת למסע אל עבר המאה ה-7 יחד עם דאעש וזאת כדי להדיח את המדכאים השיעים. יש צורך לפצל את הקואליציה בין קיצוניות דתית ועדתיות יומיומית.
איום אזורי
על הממשל האמריקאי לרדת מבעיית דאעש ולתת למדינות השכנות לטפל בה. על מדינות המזרח התיכון להיות מודעות לסכנה שהקיצונים האסלאמיים מהווים על היציבות באזור. המשטרים הסונים צריכים לעזור לשלול את הלגיטימיות של דאעש. הסונים עשויים להיות יעילים יותר בהפחתת הלגיטימיות של דאעש במיוחד עבור אלו שכרתו ברית עם הקיצונים מסיבות טקטיות בלבד.
באופן ישיר יותר, העמים שנמצאים ברשימת האויבים של דאעש צריכים לספק סיוע צבאי לכורדים ולשלטון המרכזי בעיראק ולהתערב באופן ישיר. ישראל יכולה לפעול באופן לא רשמי ולהסוות את מאמציה במידת האפשר. התערבות של איראן עלולה להיות בעייתית יותר, אך לטהראן אינטרס מרכזי במניעת כיבוש עירק על ידי דאעש. לירדן יש חיל אוויר מקצועי ותמריץ לעצור את הקבוצה האסלאמית לפני שהיא מגיעה גם לגבולותיה.
אנקרה התמקדה עד כה בהדחת הממשל הסורי, אך קריסה של קורדיסטן עלולה להוביל לזרימה של פליטים לאזורים הכורדים בטורקיה. בהתחשב ביחסים המשופרים של ממשלת ארדואן עם הכורדים, הן בטורקיה והן בעירק, אנקרה יכולה להציע סיוע צבאי לכורדיסטן.
בעוד דאעש היא בעיה קריטית בטווח הקצר, היא עשויה להיות בעיה בעלת תיקון עצמי בטווח הארוך. זה דבר אחד לפלוש למרחב שלא מוגן כהלכה ודבר אחר לגמרי לבסס שליטה ולשלוט דה פקטו. כבר דווחו עימותים בין לוחמי דאעש וסונים המעוניינים לחיות בהתאם למאה ה-21. שיתוף פעולה פוליטי משותף בבגדד, התנהגות אחראית יותר מצד מדינות כמו ערב הסעודית, המאפשרות את פעולת הארגון ומעורבות צבאית מצד מדינות מאוימות כמו ירדן וטורקיה עשויים ליצור קואליציה מכרעת נגד דאעש.
וושינגטון העבירה עשרות שנים בניסיון לנהל את המזרח התיכון. אך כמעט כל תוכנית אמריקאית החטיאה את המטרה או התפוצצה לממשל האמריקאי בפרצוף. כנראה שהמהלך הגרוע ביותר היה בעירק – דאעש לא היה מתקיים אילולא הפלישה המוטעית של בוש לעירק. בכל זאת, כל עוד לא הפכה וושינגטון את הסכסוך לשלה, נראה כי ההשפעה עלייה הייתה מועטה. מתברר כי למעצמה יש יתרון אחד לפחות – הצרות של מדינות אחרות לא משפיעות עליה לרוב.
ישנם עדיין רצונות הומניטריים אמריקאיים לעזור בעירק ובסביבה. למרבה הצער, האפשרויות היום הן מוגבלות ובמקום לקפוץ לעוד מלחמה מיותרת, וושינגטון צריכה לקחת צעד אחורה, למתן את השאיפות שלה ולהשאיר את האחריות לשחקנים האזוריים, להן יש יותר מה להפסיד מהסכסוך ולכן גם יכולת גדולה יותר לפתור את הבעיה.
|
