הציפור היקרה בעולם: כך מעכבת ציפור אחת את הקמת טחנות הרוח

כמה שווה ציפור בסכנת הכחדה? עשרות מיליונים, ואם מדובר בנשר, יזנק המחיר למאות מיליונים. לפחות במקרה של הבז האדום זו אינה הערכה מופרכת של שמאי שיכור, אלא מחיר שכבר שולם על ידי אזרחי ישראל.

בשבוע שעבר נקבע תג מחיר לסיכוי להצלת הבז האדום – עוף נודד שזכה בשנים האחרונות ליחסי ציבור טובים – 28 מיליון שקל לשנה. במונחים כלכליים של היוון תזרים מזומנים אפשר לדבר על תג מחיר של 560 מיליון שקל – כלומר כ־20 מיליון שקל על כל בז אדום שנצפה בישראל בשנתיים האחרונות. קשה לטעון שלא מדובר במחיר הוגן. הבזים תורמים לאיזון האקולוגי ומשמידים מכרסמים בשדה. אומנם ציפור בסכנת הכחדה אינה יכולה לאכול מכרסמים בכמות משמעותית, אבל היא יכולה לפחות לשמש דוגמה לציפורים אחרות ולסייע בחינוך לשמירת ערכי טבע.

הבז האדום. שווה 20 מיליון שקל | צילום: shutterstock

את תג המחיר על הבז האדום גבתה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של מחוז הצפון מהחברה הציבורית אנרג'יקס, שביקשה להקים ליד קיבוץ עין השופט בצפון חווה של טורבינות רוח לייצור חשמל. על פי התוכנית אמורות היו לקום בשטח המיועד תשע טורבינות בגובה של 180 מטרים. כל טורבינה כוללת שלושה להבים גדולים המסתובבים במהירות עצומה ועשויים לחסל בקלות רבה כל ציפור שתיקלע לטווח הלהבים. מדובר בבעיה ידועה. באירופה, שם מייצרות אלפי טורבינות חלק ניכר מצריכת החשמל, נקטלות מדי שנה אלפי ציפורים על ידי להבי הטורבינות. חובבי הגנת הסביבה נתונים בדילמה: מצד אחד, מייצרות הטורבינות אנרגיה נקייה לחלוטין, המחליפה את החשמל המיוצר ממקורות מזהמים או מסוכנים כמו פחם, גז או אנרגיה אטומית. מצד שני, הן מסכנות את חייהם של אלפי ציפורים ומינים נכחדים של בעלי כנף.

מי שטרם פגש אישית בבז האדום, יכול להתחבר בקלות לנשרים הנכחדים ברמת הגולן. אוכלוסיית הנשרים בדרום הרמה כללה פעם מאות פרטים. מרביתם הוכחדו עוד בטרם עידן טורבינות הרוח, בעיקר כתוצאה מפיזור פגרים מורעלים. הפגרים נועדו לפגוע בזאבים אבל הם קוטלים את הנשרים הניזונים מהם.

מלבד בית לנשרים, נחשבת רמת הגולן גם לאתר מבטיח להקמת טחנות רוח. על פי התוכניות המתגלגלות זה שנים רבות, יקומו ברמה מאות טורבינות היכולות לספק בימים טובים חלק ניכר מצריכת החשמל של צפון הארץ. אחד הפרויקטים האלה, פרויקט אר"ן, מתוכנן על ידי חברת אנרג'יקס. על פי התוכנית מתכוונת החברה להשקיע בו מיליארד שקל ולהפיק בתמורה חשמל בשווי של 150 מיליון שקל בשנה. חברת אנלייט שבשליטת שאול אלוביץ' מבקשת להקים ב"עמק הבכא" בגולן פרויקט בהיקף דומה הכולל 41 טורבינות רוח.

המתנגדים החזקים ביותר לפרויקטים האלה היו אנשי משרד הביטחון, שחששו שהטורבינות יפגעו בפעילות הצבאית באזור. לאחר שהיזמים ניצחו את צה"ל (או לפחות הגיעו איתו להסדר מניח את הדעת) הם ניצבים בפני האיום החזק מכולם – הנשר הנכחד.

מול אנשי החברה להגנת הטבע, שהציגו נתונים מפחידים על קטילת נשרים ברחבי אירופה, מתכוונים היזמים להפעיל נשק לא קונבנציונלי. "בקרוב נציג מערכת הכוללת רדאר ואמצעי איכון המבוססים על איתור לווייני", אומר גלעד יעבץ, מנכ"ל אנלייט. "זו מערכת שכבר נוסתה ברחבי העולם, כולל במצרים, והצליחה למנוע כליל את תמותת הנשרים כתוצאה מפגיעה בטורבינות רוח: כל נשר מסומן על ידי החברה להגנת הטבע ומצויד במכשיר איכון לווייני ומשדר. כך ניתן לאתר כל נשר הנכנס לטווח פגיעה בטורבינה. הצפר, מפעיל המערכת, לוחץ על כפתור, ובתוך 30 שניות נעצרת הטורבינה, עד ליציאת הנשר מטווח הסכנה".

המערכת, קרוב לוודאי, תפתור את בעיית הנשר, שהוא הסלב הכי גדול בקהילת העופות הנכחדים. אבל לא את הצרות של הבזים האדומים שאינם מסומנים במכשירי איכון, שלא לדבר על סתם ציפורים חסרות ייחוס.

התנגדויות של חובבי טבע ותושבי האזורים שבהם אמורות טורבינות הרוח לקום ולספק חשמל נקי, הן הגורם העיקרי המעכב היום את פיתוח הענף, שהפך באירופה למקור העיקרי לאספקת אנרגיה נקייה, שאינה מזהמת. אין פלא לכן שמרבית הפעילות של היזמים הישראלים בענף הצומח נעשית בחו"ל.

לא מחובר

שר האנרגיה יובל שטייניץ חתם השבוע על מזכר הבנות בינלאומי חשוב, שאמור להניח את התשתית להנחת צינור ליצוא גז ישראלי לאירופה. עמו חתמו על המזכר נציגי המדינות שהצינור אמור לעבור במימיהן: קפריסין, יוון ואיטליה, אבל האירוע הבינלאומי לא זכה לסיקור המתבקש בתקשורת.

תקציר העלילה: במי הים התיכון יש כנראה המון גז טבעי, אבל שוויו נמוך בהרבה מההערכות הוורודות של משרד האנרגיה. עד כה לא נמצאו קונים ליצוא הגז, למעט שני חוזי יצוא קטנים יחסית שנחתמו עם ירדן. לכן שמח השר שטייניץ להזדמנות לקדם את יצוא הגז לאירופה – שוק רחוק, אבל גדול וידידותי מהשווקים הקרובים והעוינים במצרים ובטורקיה. הבעיה היא שעל פי כל ההערכות, אין כדאיות כלכלית בהנחת הצינור: העלויות הגבוהות, הנאמדות ביותר משישה מיליארד יורו, ייקרו מאוד את הגז הישראלי לעומת מחירי הגז שרוכשת אירופה ממקורות אחרים, בעיקר מרוסיה.

מה שהוצנע בפרסומים הוא שהיזמים בונים בעיקר על סבסוד המיזם על ידי האיחוד האירופי. לאיחוד האירופי יש עניין בגיוון אספקת האנרגיה ליבשת, ולכן, מקווים היזמים, הוא יסכים לסבסד את המיזם או את מחיר הגז במיליארדי יורו. ואכן, נציב האנרגיה של האיחוד, מיגל אריאס קנייטה, נכח בטקס ההכרזה על המיזם שהתקיים לפני חצי שנה בתל אביב. אבל קנייטה לא נכח בטקס החתימה על המזכר השבוע, ולא צירף את חתימתו לחתימותיהם של השר שטייניץ ועמיתיו.

הפרויקט כולו מקודם על ידי חברה יוונית בשם IGI Poseidon, העוסקת בתשתיות להולכת גז. במקביל מקדמת פוסידון הנחת צינור ימי האמור להוביל גז שמקורו באיראן ובקזחסטן מבולגריה ליוון. מחצית המניות של פוסידון מוחזקות על ידי חברת האנרגיה האיטלקית אדיסון. אדיסון שקלה בעבר לרכוש מאגרי גז בישראל או להשקיע בחיפושי גז במימי ישראל. בשני המקרים החליטה שלא לבצע את ההשקעות, העשויות להניב פירות נאים – אם רק יונח יום אחד צינור הגז לאירופה.

לאתר מעריב