Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

הקדים את זמנו: על המעצב המנודה שהבין כבר בשנות ה-60 את כוחו האמיתי של העיצוב

ויקטור פפנק היה אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בתחום העיצוב בארה"ב במהלך שנות ה-60 וה-70. עם אמירות פרובוקטיביות על כך שהעיצוב התעשייתי הפך את הייצור ההמוני למכשיר רצח, מצא ...
ג'ונתון קטס

ויקטור פפנק היה אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בתחום העיצוב בארה”ב במהלך שנות ה-60 וה-70. עם אמירות פרובוקטיביות על כך שהעיצוב התעשייתי הפך את הייצור ההמוני למכשיר רצח, מצא עצמו המעצב המצליח בסופו של דבר מנודה מאיגוד המעצבים האמריקאי ומבתי ספר לעיצוב ברחבי העולם.

ארבעה עשורים מאוחר יותר, תפיסת עולמו של פפנק הפכה לדבר החם ביותר בתחום העיצוב התעשייתי וכעת הוא עומד במרכזה של תערוכה בבית הספר היוקרתי לעיצוב Parsons בניו יורק.

ספק אם מעצב כלשהו כיום יפקפק על קביעתו הנחרצת באותם ימים כי מפעלים “מזהמים את האוויר שאנחנו נושמים”, או על קביעתו שמוצרים חד פעמיים הופכים להררי אשפה שפוגעים בסביבה. למעשה מעצבים עדכניים כיום, משתמשים ברטוריקה שמזכירה את פפנק על מנת להציג את עבודותיהם כאלטרנטיבות סביבתיות לאותם מוצרים מזיקים נגדם יצא. באופן פרדוקסלי, אנשים שנתקלים כיום לראשונה בדבריו של פפנק, יכולים כמעט לחשוב שמדובר במיינסטרים.


פפנק. מפרובוקטור הזוי לטרנד הכי חם | צילום: מתוך ויקיפדיה

אך בעוד שעל ביקורתו אודות חוסר האחריות של העיצוב התעשייתי בזמנו, כבר אין ויכוח, רעיונותיו לגבי הפוטנציאל שבעיצוב לשינוי משמעותי בעולם, נותרו עדיין רדיקליים למדי. עיצוב בר קיימא יכול רק להפחית את הנזק שנגרם על ידי המוצר, אך פפנק התעקש על מוצרים שגם מועילים וחתר להפוך את העיצוב התעשייתי לכוח חיובי. “העיצוב הפך לכלי החזק ביותר באמצעותו אדם מעצב את החברה ואת עצמו”, הוא כתב. המעצב התעשייתי בעיניו היה דמות פוליטית, מנהיג דה פקטו.

רדיו מפח

פפנק לא הסתפק בפילוסופיה בלבד. כך למשל בשנות ה-60 השתמש בעיצוב על מנת לספק לכפריים מבודדים באינדונזיה מקור לחדשות על העולם הגדול. הוא הבין שבשל היותם אנאלפביתים, המדיום הנכון ביותר עבורם יהיה רדיו, אך גם הבין שמכשיר סטנדרטי לא יתאים מכיוון שאין בנמצא תשתית חשמל. וכך, הוא ותלמידו ג’ורג’ סיג’ר, פנו למקור אנרגיה מקומי – גללי בעלי חיים שנשרפו על מנת ליצור חום.


רדיו הפח שעיצב פפנק. צילום: מתוך ספרו Design For The Real World ובבעלות בית הספר פרסונס לעיצוב בניו יורק

החום שנוצר הספיק על מנת ליצור זרם בטרמוקפל (“צמד תרמי” בעברית) – מכשיר למדידת חום שיוצר מתח חשמלי כאשר הוא מזהה הבדלי טמפרטורה. על ידי צמצום הרדיו לכדי מערכת פשוטה של סליל, אטם אוזניים ועוד כמה רכיבים בסיסיים שנארזו בתוך פחית שימורים, הצמד התרמי סיפק מספיק חשמל על מנת שהמכשיר יוכל לקלוט שדרים מהסביבה. הרדיו גם תוכנן כך שניתן יהיה לבנות אותו ולתקן אותו באמצעות חומרים שנמצאו בידי הכפריים.

שקדנות מהסוג הזה נותרה נדירה מאוד גם כיום. הרטוריקה של פפנק אולי הפכה למקובלת ופופולרית, אך המסר שלו עדיין לא נקלט במלואו על ידי העולם, שממשיך להמעיט בכוחו של העיצוב לשנות.