הקרב על השליטה באי.די.בי: אז מי באמת דואג לנו?

יותר ויותר פעילים בשוק ההון ובמערכת הפיננסית מעריכים, שאיש העסקים נוחי דנקנר, הבעלים של אי.די.בי, חי (עסקית) על זמן שאול. העברת השליטה בקונצרן למחזיקי אגרות החוב היא לדידם רק שאלה של זמן. ההערכות אינן מושמעות רק מטעמי מיקוח ורצון לשדרוג מצבם של בעלי החוב כחלק מהסדר החוב המתגבש באי.די.בי.

מתחת לפני השטח ומעליו כבר מתנהלת פעילות מתקדמת. אתמול כונסה אסיפת מחזיקי אגרות אי.די.בי פיתוח, שאישרה את הרחבת הסמכויות של הנציגות. המטרה הסופית היא להדיח את דנקנר ולהעביר את אי.די.בי לשליטת בעלי החוב בראשות קרן יורק. האמנם זה מה שבאמת טוב לציבור מחזיקי אגרות אי.די.בי?

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

דנקנר ניסה בכל כוחו להימנע מהסדר חוב, אבל הסדר החוב באי.די.בי אחזקות נכפה עליו. כעת הוא נלחם קרב מאסף בניסיון להימנע מהסדר דומה בחברה-הבת, אי.די.בי פיתוח. ברקע נוספה האפשרות שלדוחות אי.די.בי פיתוח תוצמד הערה המזהירה את המשקיעים ממצבה.

קואליציה של מורדים

אז מי מנסה להוביל את הפיכת החצר? אלה אינם הבנקים. אלה גם לא מחזיקי אגרות אי.די.בי אחזקות, שהתספורת בדרכה אליהם. מדובר בג'רמי בלנק, מנהל קרן יורק, שקושש בשנה האחרונה אגרות אי.די.בי פיתוח במחירי זבל. הוא מריח חולשה ומנסה כעת להרוויח הרבה יותר על השקעתו.

הפנסיונרים או החוסכים מעניינים את בלנק כמו זהות האפיפיור הבא. בלנק רוצה להשביח את השקעתו לתועלת משקיעי הקרן שבניהולו. הוא נוהג כספקולנט המעוניין לזלול את דנקנר לארוחת הבוקר.

ניתן להבין את מניעיו אך אסור להתחבר אליהם. בעלי האגרות באי.די.בי אחזקות, המחזיקים בכלים משפטיים ממשים יותר כנגד דנקנר, צריכים לחשוב 10 פעמים לפני שיצטרפו לקואליציית המורדים. לבלנק הצטרף בית ההשקעות פסגות שבניהול חגי בדש. האחרון השיק בחודשים האחרונים על חשבון אי.די.בי קמפיין פרסומי לא רע. בדש הוכתר כ"מגן זכויות העמיתים".

לבעלי האגרות, המיוצגים באמצעות הראל, אקסלנס וקרן הפנסיה גלעד, אסור להתבלבל. אם הצעת ההסדר החלופי של בלנק תתקבל – התספורת באי.די.בי אחזקות תהפוך לקרחת: מחיקת החובות תגדל פי שלושה מ-25%-30% מהחובות לכ-80%. הסדר הנפל באלביט הדמיה, שבבעלות מוטי זיסר, שרקח בלנק, מרמז מה עלול להיות באידיבי. בכל מקרה גם הבנקים לא אמרו עדיין את המילה האחרונה.

זיסר. הסדר הנפל באלביט הדמיה שבבעלותו מרמז מה עלול להיות בא.ידי.בי | צילום: קוקו

קשה להימלט מהתחושה שחלק ממנהלי ההשקעות, שהפכו כוכבים לרגע, בוחרים להתנקם במי שעד היום כמעט ולא ספר אותם. הם לא יירגעו עד שיקברו אותו חי. המיליטנטיות שלהם היא טעות חמורה לא פחות מההפקרות שפקדה אותם כשרכשו בעבר אגרות קונצרניות בכל מחיר.

עם כל ההבנה לתחושות הנקם ולשיקולי האגו של המוסדיים, אני כחוסך בקרן פנסיה או בקופת גמל מעוניין בהתנהלות עניינית שתמזער את הנזק שלי ולא בפעולת תג מחיר.
חברי הנציגויות חייבים לשקול מה טוב לעמיתים במונחי תשואה ארוכת טווח ולא במונחי תקציבי פרסום ויחסי ציבור. השאלה היא פשוטה: עם מי הסיכוי הגבוה ביותר לקבל את הערך הגבוה עבור החזר ההשקעה? זה לא יקרה עם בלנק במידה ויהפוך לבעלים של אי.די.בי.

נזכיר שבהסדר האג"ח עם יוסי מימן, בעל השליטה באמפל, הוכח כישלונה של קונספציית ההשתלטות על חברות שבעליהן ביקשו הסדר חוב. נציגות האג"ח הודיעה ש"לא תוותר" ותילחם עד הגרוש האחרון. מימן התייאש – וויתר על אמפל. 

מאז הולכת החברה מדחי אל דחי. יהיה זה הישג מצוין אם המוסדיים, שהשקיעו באגרות 900 מיליון שקל, יקבלו חזרה מחצית מהשקעתם. יהיה גם מעניין לבדוק מדוע מוטי זיסר, בעל השליטה באלביט הדמיה, מתנדב כיום לוותר כל כך מהר על שליטתו במסגרת הסדר החוב.

טעויות עסקיות

הנהלת אי.די.בי עשתה בשלוש השנים האחרונות טעויות עסקיות לא זניחות. נכון שהיא מחזיקה בצרור של נסיבות מקלות המסבירים את קשייה: שינויים קיצוניים בסביבה העסקית כמו המשבר בגוש היורו, המחאה החברתית, הרגולציה והתייבשות הבורסה בת"א.

אבל הפספוס של מכירת כלל ביטוח לקרן פרמירה היתה טעות קריטית ללא קשר למצב השווקים. השלמת העסקה הייתה מעמידה את אי.די.בי במקום שונה לחלוטין, מצב נזילותה היה משתפר, והמוסדיים היו ממשיכים לרכוש את אגרות הקונצרן כאילו אין מחר.

לנוחי דנקנר גם אסור היה להתקרב להשקעה בעיתון מעריב (אכסנייתי הקודמת למען הגילוי הנאות). מעריב לא היה אמור להיות חלק מקו העסקים של אי.די.בי. חברת הבת דיסקונט השקעות, שבאמצעותה בוצעה ההשקעה, נאלצה לבזבז משאבים מיותרים על העיתון. היום ברור שדנקנר אינו מבין בעיתונות.

ההשקעה המוטעית בעיתון רק העצימה את המתקפה התקשורתית חסרת התקדים כנגד הקונצרן בכלל ודנקנר בפרט. דנקנר הפך באחת מיקיר האומה לטייקון חסר מצפון. גם הרפתקת רכישת קרקע הקזינו בלאס וגאס במשותף עם יצחק תשובה וההשקעה החוזרת בקרדיט סוויס (לאחר סיבוב ההשקעה הראשון המוצלח) – היו טעויות. 

ועסקה בעייתית נוספת: למרות שעסקת בעלי העניין בישראייר (רכישתה על ידי כלל תיירות) אושרה באסיפה ברוב גדול, אסור היה ליזום אותה. דנקנר הלך כאן צעד אחד רחוק מידי.
אבל למרות כל אלה, המקטרגים והמקטרים מוזמנים לבחון את חצי הכוס המלאה. המלינים כיום על ההפסדים בקרדיט סוויס שכחו שבסיבוב ההשקעה הראשון הרוויחה אי.די.בי על השקעתה בבנק השוויצרי יותר מ-3 מיליארד שקל.

אלה, המתייפחים על ההשקעה הכושלת של אי.די.בי בלאס וגאס, מתעלמים מההערכות שבשבועות הקרובים תבצע נכסים ובניין אקזיט ברווח של מאות מיליוני שקלים בגין ההשקעה בבנין הנהלת HSBC בניו-יורק. 

בניין HSBC. בקרוב – אקזיט של מאות מיליוני שקלים בגין ההשקעה | צילום: רויטרס

ההשקעה במכתשים אגן (בשיתוף הסינים) עוד תהפוך ליהלום שבכתר שבנכסי הקונצרן. המוסדיים, המקטרים על חלוקת הדיווידנדים האגרסיבית באי.די.בי פיתוח, שוכחים שמכספי החלוקה נהנו גם בעלי המניות נוספים (עוד לפני שהחברה הפכה לפרטית).

בעלי החוב, ובראשם מנכ"ל פסגות חגי בדש, יכולים היו להתריע בזמן אמת על החלוקה, ואולי למנוע אותה – אבל כולם שתקו. קל מאוד להתריע ולהזהיר מפני דברים שכבר התרחשו. 

כישלונות המוסדיים, שהצטרפו בזמן אמת לרכבת ההשקעות של אי.די.בי, שוללים מהם את הזכות להתייצב בעמדת המטיפים. הם אינם רשאים לומר היום להנהלת הקונצרן, "טעיתם, רדו מהקטר ותנו לנו לשים נהג אחר" – כל עוד הם אינם דורשים זאת מעצמם. אחריותם לכישלון אינה פחותה מזו של אי.די.בי עצמה. הם מרשים לעצמם לנהוג אחרת רק כי משהו בסיסי השתבש בשנתיים-שלוש האחרונות בכללי המשחק העסקיים בישראל.

כל הרע התנקז לאי.די.בי, שהפכה לפירמידת הרשע, והוכתרה כאחראית לתחלואות שוק ההון הישראלי לדורותיו.

קבוצת אי.די.בי גייסה מקופות הגמל וקרנות הפנסיה אגרות חוב בהיקף של כ-6 מיליארד שקל מבלי שהצמידה אקדח לרקתו של שום גוף מוסדי. גם חגי בדש לא התנזר מההשקעה באגרות אי.די.בי בתפקידו כמנהל קופות הגמל של פסגות.

שם המשחק: הישרדות

בשנתיים האחרונות התפתחה תובנה מסוכנת אחרת השוללת את הלגיטימציה של קבלת אשראי לצורכי השקעה. חברת השקעות תמעל על פי גישה זו בתפקידה אם תממן את הרכישה "במינוף" ולא בהונה העצמי. מנהלי חברות שנהגו כך כבר זכו לכינוי "שודדי הקופה הציבורית". תופעה מדאיגה אחרת שוללת מחברת השקעות את לגיטימיות ההשקעה בחברות שירותים שאינן מקוטלגות כ"יצרניות ערך" כמו בנקים, רשתות שיווק, חברות סלולר, וחברות ביטוח.

אז מדוע אם כן רבים מכתירים את ג'רמי בלנק כגאון, למרות ההשקעה הספקולטיבית באגרות אי.די.בי? איזה ערך בדיוק מייצרת קרן יורק בהשקעה זו? בלנק בצד של "הטובים" רק משום רצונו להדיח את דנקנר.

עד היום מקובל היה לחשוב שתפקידה של חברת השקעות (לפחות בעיני בעלי המניות שלה) הוא לקיחת סיכונים והשבחת התשואה. כיום ההישרדות הפכה לשם המשחק.

השבוע שאלתי את אחד ממקורבי דנקנר מדוע שלא ישליך את אי.די.בי לעזאזל, יוותר על השליטה ושהמוסדיים ישברו את הראש. מה הייתה התשובה? השם הטוב. כן, למרות הכול השם הטוב עדיין חשוב לדנקנר.

דנקנר. צילום: תומריקו