Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

הקריסה של לבנון: האם חיזבאללה יאבד את אחיזתו בארץ הארזים?

המשבר הכלכלי החמור בתולדות לבנון, שמתעצם בעידן הקורונה, מעמיק את הפילוג הפנימי במדינה ומוציא את האזרחים לרחובות. חיזבאללה עשוי לשלם את המחיר
סיקור ממוקד

בתחילת חודש אוקטובר בשנה שעברה הודיעה חברת דירוג האשראי מודי’ס כי היא שוקלת הורדה של דירוג האשראי של לבנון, לאור מצבה הכלכלי החמור. מודי’ס הורידה מאז פעמיים את הדירוג עד ל־ca, השני הנמוך ביותר מתוך 21 מדרגות, שמשקף חדלות פירעון כמעט ודאית.

התחזית הזאת אכן התממשה ב־9 במרץ, כשלבנון לא יכלה לפרוע אג”ח בשווי 1.2 מיליארד דולר. הורדת האשראי, יתרות המט”ח המתדלדלות, והחוב הציבורי הענק, שהוערך במרץ האחרון בכמעט ל־170% מהתמ”ג (בהשוואה ל־130% ב־2012) החריפו את המצב.

ממשלת לבנון ביקשה להציג באוקטובר 2019 תוכנית תמריצים להתמודדות עם המשבר. היא כללה קיצוצים והעלאות מסים – עד שהכוונה להטיל מס על שימוש באפליקציות כגון וואטסאפ, הוציאה את הציבור לרחובות. ההפגנות הובילו להתפטרותו של ראש הממשלה סעד חרירי ולהחלפתו בחסן דיאב המקורב לחיזבאללה.

הציבור הלבנוני לא השלים עם כניסתו של דיאב לתפקידו. ההפגנות באוקטובר התקיימו תחת הכותרת “העם הלבנוני רואה בכל האליטה הפוליטית, על מפלגותיה השונות, כאחראית למשבר”. הלבנונים מחו על הנפוטיזם והשחיתות שמאפיינים את מדינתם, המחלקת את העוצמה לפי קווים עדתיים – וכך, לראשונה גם העזו לצאת בגלוי נגד החיזבאללה.

השמחה בשל התפטרות חרירי הוחלפה בזעם על ההשתלטות של חיזבאללה על השלטון. הארגון, שמהווה חלק מהממשלה מ־2008, נתפס כמי שבוזז את הקופה הציבורית באופן שיטתי, ולכן אחראי למצב הקשה.

דיאב הקים בינואר ממשלה טכנוקרטית לכאורה, אולם כל אחד מחבריה מייצג או נתמך על ידי אחת מהסיעות הפוליטיות הוותיקות במדינה שהיו המטרה הראשונה לחצי הביקורת.

מאז סיומה של מלחמת לבנון השנייה מצויה ארץ הארזים כל העת על הגבול הדק שבין ויכוחים פוליטיים חריפים, לבין התפרצות אלימה בין־עדתית

ראש הממשלה החדש לא הצליח למנוע את מצב חדלות הפירעון שהגיע במרץ, והכלכלה הלבנונית המשיכה לצלול. הלירה הלבנונית שכבר שני עשורים מוצמדת לדולר, עם שער קבוע של כ־1,500 לירות לבנוניות לדולר, מאבדת גובה במהירות, ובשוק השחור והרלוונטי יותר לאור המחסור הממשלתי במט”ח, היא נסחרת ב־4,000 לירות לדולר, נכון לכתיבת שורות אלו.

היחלשות המטבע המקומי היא קריטית לכלכלה ש־70% מהצריכה שלה מתבססת על ייבוא. התוצאה, כמובן, היא עליית מחירים, מחסור במוצרים רבים ופגיעה קשה ברמת החיים. הלבנונים כבר מכלים זעמם בבנקים ברחבי המדינה ודיכוי ההפגנות הופך לאלים.

בדרך לונצואלה

דיאב מצדו מטיל את האשמה על נגיד הבנק הלבנוני ריאד סלאמה, שפועל לדבריו בחוסר שקיפות ואף שיקר לציבור והסתיר ממנו את עומק המשבר. בכך חוזר האירוע לקווים העדתיים.

תפקיד נגיד הבנק ניתן מאז ומעולם לנוצרי מרוני, בהתאם לחלוקת התפקידים המסורתית. אולם סלאמה הוא מוסד בלבנון. הוא משמש כנגיד הבנק מאז 1993 וזוכה להערכה רבה בחוגים בינלאומיים. הוא נחשב בלבנון כמי שפיקד על חילוצה הכלכלי של המדינה ממלחמת האזרחים הקשה שהסתיימה ב־1990, שמר על היציבות הכלכלית אחרי מלחמת לבנון השנייה והמשבר הפנימי ב־2008, שלאחריו גם המשבר הפיננסי העולמי.

סלאמה נבחר כל שש שנים לכהונה חדשה והקדנציה שלו אמורה להימשך עד 2023, כשניתן להדיחו רק על רקע ביצוע פשעים כלכליים או מצב בריאותי שלא מאפשר המשך כהונה.

בעוד חיזבאללה חותר לכיוון הזה, מולו ניצבים מנהיגי העדות האחרים. ראש הממשלה הסוני לשעבר סעד חרירי, מגונן על סלאמה. כך גם הפטריארך בשארה אל ראי, מנהיגם הדתי של הנוצרים המרונים, שהזהיר מפני ניסיון לפטר את סלאמה ורמז שהאחראים למשבר הכלכלי רק מנסים להפוך אותו לשעיר לעזאזל.

ריאד סלאמה. כמעט 30 שנה בתפקיד | צילום: Tachfine Oumlil

הדמות המפתיעה בוויכוח הוא יו”ר הפרלמנט השיעי נביה ברי, שארגונו “אמל” נמצא כיום בברית פוליטי עם החיזבאללה. ברי הביע בעבר ביקורת נגד סלאמה, אבל הוא מזהיר מפני ההשלכות של פיטוריו בתקופה שבה לבנון זקוקה לתמיכה בינלאומית כדי לפתור את משבר החוב שבלעדיו לא ניתן יהיה לחזק את המטבע והכלכלה. סלאמה, כנגיד מוערך בזירה הפיננסית העולמית, נתפס כיחיד שיכול להוביל מהלכי חילוץ כאלה.

אבל שעון החול מתרוקן במהירות. אפילו הקורונה אינה מרתיעה את הצעירים הלבנונים מלשטוף את הרחובות ולהתעמת עם כוחות הביטחון. ייתכן שתורמת לכך העובדה שבלבנון נרשמו פחות מאלף נבדקים ו־24 מתים מתחילת המגיפה.

לפי ההערכות מצויים כעת יותר מ־40% מהאוכלוסייה מתחת לקו העוני. גם התקווה שמדינות אחרות יסייעו בחילוצה של לבנון בעידן שבו מחיר הנפט קרס והקורונה המשתוללת מכניסה את העולם למשבר חמור ביותר, היא תקוות שווא. לבנון נמצאת כעת בדרך להיות ונצואלה, ההבדל הוא שפועלים בה יותר מכוח אחד מרכזי וחזק, ומתקרב היום שהכוחות הללו יתנגשו.

מהלומות הדדיות

החיזבאללה עצמו מגיע למאבק הפנימי בלבנון כשהוא מצוי במשבר. הוא איבד חלק מהכנסותיו מאיראן, נשחק במשך שנים בשל המעורבות במלחמת האזרחים בסוריה ובמדינות אחרות, וסובל מדימוי רע, כשמוטלת עליו האחריות למשבר. אפילו בקרב השיעים גוברת הביקורת על החיזבאללה.

ולצד ההאשמה בשחיתות ובגרירת לבנון להרפתקאות צבאיות, חיזבאללה מואשם גם בייבוא הקורונה ללבנון מאיראן.

ככל שהארגון מאבד שליטה על המתרחש בתוך לבנון, כך עליו להשקיע משאבים רבים יותר בתעמולה – החיזבאללה מפציץ את הרשתות השונות בתמונות של אנשיו מסייעים למאבק בקורונה, ולשמירה על הביטחון.

וכאילו שלא היה די בכך מבחינת חיזבאללה, הגיעה ההודעה של ממשלת גרמניה שרואה בו ארגון טרור, בעוד כוחות הביטחון שלה מתחילים לבצע פשיטות על תשתיות החיזבאללה במדינה. ההודעה הגרמנית אף דרמטית בהקשר הרחב יותר, כי היא פוגעת יחסים בין איראן וגרמניה. האחרונה היתה ממובילות הקו הפייסני בהסכם הגרעין.

אך במקביל, החיזבאללה מגביר גם את משלוחי הנשק ואת ההתעצמות שלו מול ישראל. ישראל מצדה מפעילה כלי טייס בלתי מאוישים כדי למנוע את הגעתן של שיירות נשק לתוך לבנון, תוך שהיא גם פועלת לדחוק את איראן מסוריה.

מאז סיום מלחמת לבנון השנייה מצויה ארץ הארזים על הגבול הדק שבין ויכוחים פוליטיים חריפים, לבין התפרצות אלימה בין־עדתית. ברקע תמיד היו מדינות שתיווכו ותמכו כלכלית. הפעם התנאים שונים

סיכול של משלוח כזה התרחש באמצע אפריל, כשנחשף צילום של פיצוץ ג’יפ מהאוויר, לא לפני שיושביו הספיקו לצאת ולהציל את המשלוח. חיזבאללה הגיב כמה ימים אחר כך בגזירת הגדר.

הפגיעה בג’יפ, שנראתה כמעט מבוימת בשל הנינוחות שבה יצאו המחבלים מהרכב ואף הוציאו ממנו ציוד, היתה שלב נוסף במלחמה החשאית שמנהלת ישראל נגד החיזבאללה, שכוללת חיסולים של בכירי הארגון ופעולות נוספות.

לפי הפרסומים היה זה המוסד שעמד מאחורי המידע שהוביל לשינוי המדיניות הגרמנית מול חיזבאללה. היתה זו הצלחה שנייה לאחר הצלחתו של המוסד לחשוף את פעילות החיזבאללה בבריטניה, שהובילה להוצאתו אל מחוץ לחוק בממלכה בינואר האחרון. בכך ספגה התשתית חיזבאללה באירופה מכה אנושה.

עם ביסוסו של משטר אסד על פני כ־64% משטחי סוריה ההיסטורית וביסוס משטרו, החלו בחיזבאללה להפנות כוחות לטובת בניית אופציה מלחמתית נגד ישראל בגולן הסורי.

ישראל הגיבה, בין היתר, בסדרה של חיסולים של מי שמעורב בפרויקט. ביולי 2019 חוסל מדרום לדמשק משהור זידאן, שהיה מעורב בבניית תשתיות טרור בגולן. ב־25 באוגוסט התרסקו שני רחפנים בשכונת הדאחיה וזוהו כישראלים. לא ידוע מה היתה מטרת גיחתם. חיסול נוסף התרחש בסוף פברואר, אז החיזבאללה ניסה להסתיר את זהותו של המחוסל משום שהתחייב בעבר להגיב לפעולות ישראליות. בכך הוא חשף את חולשתו. עוד שני חיסולים של אנשי חיזבאללה לא יוחסו לישראל, וייתכן שיש עוד מי שפועל בלבנון נגד אנשי הארגון.

בין לבין התחוללו לא מעט אירועים סמוך לגבול שבהם מעורב החיזבאללה, בהוראת איראן. האיראנים מעוניינים ביכולת לאיים על ישראל, בין היתר כדי להוריד ממנה לחץ בסוריה, אולם הדבר מסבך את החיזבאללה.

חיתוך הגדר בשלושה מקומות מוכיח, שטכנית, יכול הארגון לשלוח אנשים לתוך ישראל, אך יותר מכך, שהחיזבאללה אינו מעוניין בעימות עם ישראל, אם כי עשוי בהחלט להיגרר אליו בשל הלחצים.

למעשה, הסטטוס קוו שבמסגרתו ישראל מבצעת סיכולים ממוקדים באנשי הארגון ותוקפת פרויקטים בתחום הטילים המדויקים ושיירות נשק בכלל, בעוד שהחיזבאללה נזהר מלהגיב בחריפות, לא יוכל להתקיים לאורך זמן.

החיזבאללה יהיה חייב לקבל החלטה – האם לעצור את הפעילות נגד ישראל בגולן, או ללכת להסלמה. מבחינת הציבור בלבנון התשובה ברורה – הלבנונים מעוניינים לעסוק בבעיותיהם הפנימיות ולא לגרור את ישראל למלחמה שבה בעיקר הלבנונים יפסידו. החיזבאללה מצדו חושש לאבד את ההצדקה המוסרית לקיומו, קרי מי שלוחם לבדו בישראל ומגן על לבנון.

האם תסריט מלחמת האזרחים חוזר?

מאז סיומה של מלחמת לבנון השנייה מצויה ארץ הארזים כל העת על הגבול הדק שבין ויכוחים פוליטיים חריפים, לבין התפרצות אלימה בין־עדתית.

הסכסוך הפנימי במדינה כבר הביא לכך שבמשך שנתיים לא היה נשיא ושאר המערכות התקשו לתפקד לא אחת. ב־2008 עם הניסיון לפגוע במערכות הקשר של החיזבאללה, הראה נסראללה כי הוא מוכן להילחם במלחמת אזרחים חדשה אם לא יניחו לו לשמר את יכולותיו הצבאיות.

נסראללה. לחצים מכל עבר | צילום: Ali Khamenei

בכך עוצבה המערכת הלבנונית לפי שני כללים בהקשר של הארגון השיעי. האחד הוא שהחיזבאללה לא יגרור יותר את ישראל למלחמה בשל הנזק שנגרם ב־2006. הכלל השני הוא שהחיזבאללה יכול לשמר את היכולות שלו ואף להיות שותף בממשלה.

היו מקרים רבים שבהם נראה היה שהאיזון העדין עומד להיות מופר, אבל ברקע תמיד היו מדינות שתיווכו ותמכו כלכלית. הפעם התנאים שונים – לבנון מתמודדת לבד עם משבר כלכלי וחמור מקודמיו. הפטרוניות השונות, כמו סעודיה ואיראן, נאבקות בעצמן במצב כלכלי קשה, כשהפחד מהחיזבאללה מצד אזרחי לבנון מתחיל להיעלם. העובדה שגם ארגון “אמל” אינו מתייצב אוטומטית לצדו של החיזבאללה מראה שמעמד הארגון, אפילו בקרב העדה השיעית, אינו איתן כשהיה.

לפני שנה בדיוק ב־25 באפריל 2019 נערך ראיון בערוץ RT הרוסי עם מנהיג הדרוזים בלבנון וואליד ג’ומבלאט. ג’ומבלאט, שנחשב כמי שמזהה ראשון תהליכים פוליטיים בלבנון ביקר את המדיניות של החיזבאללה ובעיקר את רצון הארגון לקבל מישראל את הר דב (חוות שבעא) שמהווה תירוץ כדי להמשיך לתקוף את ישראל. הוא קרא לארגון להתמקד בענייני לבנון.

הביקורת הגוברת כלפי חיזבאללה על רקע היחלשותו והאיום במלחמה עם ישראל מגבירים את ההערכה שלבנון עומדת בפני תסריט של מלחמת אזרחים.

האירועים בלבנון יהיו חייבים להביא לשינוי עמוק בכל המערכת העדתית הארכאית. העשירים והחזקים יבקשו לברוח מהמדינה, שיעור הנוצרים יקטן, הפלסטינים יבקשו להפוך לחלק מהמשחק הפוליטי, וכמו תמיד, יהיו מדינות שיבחשו. כמו סוריה שהתפצלה דה פקטו למספר ישויות, לבנון עצמה מצויה בסכנת פירוק.