הקשר בין המתעמלת האולימפית ההודית הראשונה למהפך במדינה

לכן, ההתלהבות שהודו הביאה למשחקים בריו הייתה אחרת. שלא כמו רוסיה, סין או מדינות קטנות אך מומחיות כמו רומניה – עם עשורים של מתעמלים שמביאים מדליות זהב – להודו אין היסטוריה של כוח אולימפי בולט. עבור מדינה בגודל שלה, אין ספק שיש כאן משהו חריג. או כפי שהעיתון טיימס אוף אינדיה כתב לאחרונה, "זו עובדה ידועה ומצערת שלהודו, האוכלוסייה השנייה בגודלה בעולם, יש את ההישגים האולימפיים הגרועים ביותר במונחים של מדליה לאדם. ב-30 השנה האחרונות, להודו היתה מדליית זהב אחת…". מדליסט הזהב הבודד, שרפשוטר אבהינאב בינדרה, זכה במדליה בבייג'ינג בתחרות ירי אוויר ל-10 מטר של גברים.

אך כעת נראה שהודו מתמקדת בהשגת יותר מדלות מאשר ה-6 בהן זכתה במשחקי לונדון 2012. מאז אותה שנה, משרד הספורט ההודי הקדיש יותר מימון ותשומת לב כדי לתמוך באתלטים המבטיחים ביותר של המדינה, דרך אימון, סיוע פיננסי ומתקני אימון משודרגים יותר, והיא אפילו ייבאה מאמנים זרים. השנה הודו שלחה את המשלחת הגדולה שלה אי פעם, 118 ספורטאים, כדי להתחרות בריו.

מאמצי הודו להעלות את הנראות שלה בתחרות, לא כל כך נשאו פירות עד כה. בעוד שהיא יכולה להתרברב בדומיננטיות הגלובלית שלה בקריקט, הספורט הזה לא נכלל במשחקים האולימפיים. ובסוגי הספורט בהם אתלטים הודים התחרו – כמו קשתות, בוקסינג, התאבקות, ירי, בדמינטון, הוקי שדה וטניס זוגות – הם עדיין לא הצליחו להשיג מדליה בריו.

דיפה קרמאקאר. התנאים הקשים בהם התאמנה לא עצרו אותה בדרך לריו | צילום: יוטיוב

ועדיין, סיפורה של ספורטאית הודית אחד בולט במיוחד. מדובר בדיפה קרמאקאר, שהגיעה ממדינת טריפורה הקטנה, כל הדרך לריו. בת ה-23 היא המתעמלת הראשונה בהודו שקיבלה קריטריון לאולימפיאדה, והאזרחית ההודית הראשונה מאז טוקיו 1964 שנמצאת בספורט הזה. טריפורה היא בין החלקים המתפתחים ביותר של המדינה (התמ"ג שלה לנפש דומה לסומליה או קמבודיה), ולכן עלייתה של קרמאקאר למצוינות מרשימה עוד יותר.

בראיון לביביסי שצולם אחרי שהיא קיבלה את הקריטריון לריו באפריל, קרמאקאר מתארת טיפוח צנוע, אימוני התעמלות ללא ציוד מתאים ובבגדים שהשאילה. היא הולכת במה שנראה כאולם ההתעמלות של ילדותה, עם גג מתכת מקופל שנראה יותר כמו צריף גדול מאשר מקום לאימון ספורטאית ברמה עולמית. קרמאקאר מתארת שיטפונות באולם בזמן עונת המונסונים, עכברושים וג'וקים. למרות המשוכות האלה, היא הפכה לכוכבת התעמלות, וזכתה למדליית ארד בקפיצה במשחקי חבר העמים הבריטיים בגלזגו ב-2014. בחצי הגמר היא הגיעה לגמר האולימפי במקום השמיני.

הסוד של קרמאקאר לתחרות גלובלית מונח בסיכון אותו היא לוקחת כדי לבצע את קפיצת המוט הקשה בעולם, הנקראת פרודונובה. היא גם נקראת "קפיצת המוות" בשל הקושי שלה. על ידי התכווננות לקפיצה הקשה ביותר, היא יכולה לקבל ניקוד גבוה אפילו אם הביצוע הכולל שלה פגום במעט. זה מה שהיא עשתה בגמר, אותו סיימה במקום הרביעי.

סיפור חלומותיה של קרמאקאר והנחישות שלה משקף את השאיפות ההודיות כיום. קרמאקאר אולי החלה את דרכה ממקום שאותו "אפילו חצי מהאנשים בהודו לא מכירים" (במילותיה שלה) – אבל זה לא עצר אותה בלהציב לעצמה שאיפות גדולות. היא המשיכה להתאמן ולהתאמן עד שהיא הגיעה לרמות עולמיות.

לפני כעשור, העיתונאי שקהאר גופטה הכריז על עלייתה של הודו החדשה, אשר ההישגים שלה נכבשו לא על ידי "מעגל סגור של מוסדות העלית" אלא על ידי "הודים איתנים כסלע, שהגיעו מערים קטנות, גדלו בצניעות אבל יש להם אמביציות". קרמאקאר בהחלט מייצגת את הודו החדשה הזו.