הרג בחסות האו"ם: כך מתדלקת אונר"א את תעשיית הטרור ברצועה

לוחמי "מגלן" לא היו יכולים לצפות לתופת שהמתינה להם במרפאה שסומנה בשלט כחול כ"מרפאת אונר"א" בחאן יונס. לכאורה, מבנה רפואי שנבנה על ידי סוכנות רשמית של האו"ם, אשר כל תפקידה הוא לדאוג לפליטים הפלסטינים.

המבנה, להבדיל מסביבתו, שכן בגינה מטופחת, שעליו טיח וצבע נקי, נקי מחוטים או מסימנים אחרים המעידים על מטען. גם הכלב שהוכנס פנימה לרחרח אחר חומר נפץ לא הרגיש בסכנה. כאשר נכנסו החיילים למרפאה הופעל מרחוק מטען ענק שגרם לקריסת המבנה. שלושה לוחמים איבדו את חייהם, כ-15 נפצעו באורח קשה. התברר כי במרתף המרפאה נחפר פיר של מנהרה ובקירות המבנה הוסתרו 12 מטעני ענק במשקל 80 ק"ג כל אחד. הפיצוץ, בעוצמה של טונה חומר נפץ, העיף D-9 צה"לי שעמד בסמוך כאילו היה טרקטור צעצוע.

באותו יום הופיע דובר אונר"א ב"אל-ג'זירה" ובכה בשידור חי בגלל מה שכינה "הפגיעה בפלסטינים וילדיהם". את חיילי צה"ל הנפגעים הוא כמובן לא הזכיר. בעיניו, להם אין הורים, אחים או חברות הממתינים לשובם.

איך משמשת מרפאה שהוקמה על ידי אונר"א כמקום מסתור שבקירותיו מוטמנים מטענים רבי עוצמה? אונר"א הוא המעסיק השלישי בגודלו ברצועה אחרי הרשות הפלסטינית וחמאס, ומתברר שרוב עובדיו בעזה – יותר מ-10,000 איש – מקורבים לחמאס ולארגוני ג'יהאד. למעשה, קשה להתקבל לעבודה באונר"א ללא קשרים לארגונים האסלאמיים. 25 מתוך 27 הנציגים בוועד העובדים של אונר"א הם מהקואליציה האסלאמית הנשלטת בידי חמאס.

אונר"א אינו מנסה להכחיש או למנוע זאת. עוואד אל-קיק, מנהל בית ספר של אונר"א ברפיח, היה חבר פעיל בחוליית מרכיבי רקטות ונהרג בעת שישראל הפציצה את המחרטות שבהן פעלה. מעורבותו של אל־קיק בטרור נחשפה שנתיים לפני שחוסל כאשר היה יעד לסיכול ממוקד שלא צלח. אך לאונר"א זה לא שינה דבר. בתגובה לשאלה בנושא השיב אונר"א שהוא "אינו בודק את השיוך הפוליטי" של עובדיו. גם סעיד סיאם, מראשי הכוח המבצעי של חמאס, אשר עמד בראש ההשתלטות על הרצועה ב-2007 והיה שר הפנים הראשון של חמאס – עבד במשך 21 שנים במערך בתי הספר של אונר"א במקביל לחברותו בחמאס.

במהלך הלחימה גילה אונר"א שוב ושוב "בהפתעה" רקטות שהוטמנו בין כותלי בתי הספר שבאחריותו. אונר"א פעל נמרצות והורה לעובדיו "לעזוב את המקום" עד לפינוי האמל"ח בידי "המשטרה המקומית". גם במקרה זה הסביר דובר הארגון כי אין זה מתפקיד אונר"א לברר של מי הרקטות ומה עלה בגורלן – הרי הם רק "ארגון הומניטרי". בשם ההומניזם הזה אונר"א עושה עסקים בעזה, וראשיו אף הצהירו שהם עובדים עם בעלי מקצוע וסוחרים מקומיים כדי לתמרץ הכלכלה העזתית.

המשאית מרמאללה

לכל ארגון טרור, ובפרט לחמאס הפועל ב"אי כלכלי" המנותק משאר העולם, יש צורך במטבע חוץ בלתי ניתן לעקיבה ולפיקוח. או במילים אחרות: שטרות ירקרקים.

הדולרים אינם נחוצים לחמאס לפעילותו בתוך עזה. שם הוא מצליח, בעזרת הטלת מסים שונים, לשים ידיו על מאות מיליוני שקלים. אומנם עלות האמל"ח משולמת (מחוץ לעזה) ליצרני הנשק ולסוחרים בעזרת כספים המוזרמים מאיראן ומקטאר, אך לחמאס יש צורך במזומנים כדי לשלם למבריחים המגיעים עם הסחורה לגבול עזה.

זו בדיוק הסיבה לכך שמאז ומתמיד סירבה ישראל לבקשות הרשות והבנקים הפלסטיניים להכניס לעזה דולרים במזומן. היטיב להסביר זאת ג', יועץ משפטי במועצה לביטחון לאומי, המצוטט באחד ממסמכי וויקיליקס כמי שהיה אחראי לניסוח התקנות למניעת העברת המזומנים לעזה: "שטרות של מזומנים, ובפרט דולרים, מזינים את כלכלת ההברחות ותורמים ליכולות של חמאס".

ישראל לא שעתה להפצרות הממשל האמריקאי, ואמרה "לא" גם לנציג הקוורטט טוני בלייר, אשר דרש לא פעם כי תעביר דולרים בגלל בעיות נזילות בבנקים בעזה. בדוחק, הסכימה ישראל ללחצי הממשל האמריקאי, אשר נעזר גם בסטנלי פישר ובאישורו של אהוד ברק, להכניס מדי פעם משאיות של שקלים להגברת הנזילות בבנקים, אך כל בקשה להעברת דולרים סורבה בתוקף. פרט לאונר"א.

הריסות בית הספר אונר"א | צילום: רויטרס

אונר"א המציא שיטה ששום גורם ישראלי לא הצליח לעמוד מולה. כארגון הומניטרי, טוען אונר"א כי היקף המשכורות המשולמות על ידו בעזה הוא 13.5 מיליון דולר בחודש. זהו כמובן סכום מוגזם שמתקרב לכלל תקציבו החודשי של הארגון בעזה (תקציב שכולל בעיקר אספקת מזון וסחורה הומניטרית המגיעה דרך ישראל ואינה מיוצרת בעזה). מעבר לכך, בכל חודש טוען הארגון כי "אין מספיק מזומנים" בבנקים, וכי עליו להעביר משאית עמוסה בשטרות מסניף בנק פלסטין ברמאללה לסניף בנק פלסטין בעזה.

בצורה זו הכניס אונר"א לעזה מאז מבצע "עופרת יצוקה" סכום עתק של 890 מיליון דולר במזומן. כמובן שהכסף הזה אינו מסתובב במערכת העזתית אלא נפל, בין היתר, לידי מנגנון ההברחות של חמאס.

על ישראל להודיע מיידית לאונר"א כי לא תתיר יותר שום הכנסת מזומנים לעזה המאפשרים לחמאס לשלם על עסקאות שהארגון מעדיף להסתירן. מערכת הבנקים של הרצועה אינה מפוקחת כראוי וגם ממנה זולגים כספים לחמאס – אך אין להקל על המלאכה באמצעות הכנסת מזומן דולרי. לאונר"א מספר אפשרויות לשלם לאנשיו בעזה: הוא יכול לבצע העברות בנקאיות ולמשוך שקלים ממערכת הבנקים העזתית, או לחלק לעובדיו כרטיסי דביט. קיימות אפשרויות נוספות כמו חלוקת משכורות בתלושי מזון של הארגון. בנוסף, על ישראל לחקור את עצמה: כיצד קרה שבמשך למעלה מחמש שנים הרשינו לאונר"א להונות אותנו ולהכניס עוד ועוד דולרים לעזה – כמעט מיליארד דולר.

מאונר"א נמסר בתגובה: "בסוף כל חודש אנחנו מעבירים 13.5 מיליון דולר מבנק פלסטין ברמאללה לבנק פלסטין בעזה. כל הכסף מיועד למשכורות אנשי הצוותים של אונר"א. הנוהל מתקיים כבר שנים. הוא נעשה בשקיפות ובידיעה, באישור ובשיתוף פעולה מלא של הרשויות הישראליות. בנק פלסטין מקובל על הרשויות הישראליות כגוף הראוי לבצע באמצעותו את הפעילות הזאת. הדבר לא העלה עד כה בעיות לגבי הנייטרליות שלנו או תלונות על שימוש לרעה בכספים".

הכתבה במעריב השבוע