|
השבוע בוועדת הכספים היה תור אינסופי של דורשי פיצויים: העסקים הגדולים והעסקים הקטנים, החקלאים והתעשיינים, המלונאים, רשתות השיווק, קבלנים ויצואנים. כמה זה יעלה לנו? בסוף כולנו נשלם, אבל תקציב המדינה יכסה רק חלק קטן מאוד מהנזקים הכלכליים. נזקים מפגיעת רקטות מכוסים על ידי קרן מס רכוש, ימי עבודה לשכירים ימומנו קצת מקופת המדינה והרבה מכספי המעסיקים, המלונאים יקבלו פיצוי מיוחד כלשהו שבמקרה הטוב יציל אותם מקריסה, ועסקים קטנים בטווח 40 ק"מ מגבול הרצועה, המהווים פחות מ־5% מכלל העסקים במדינה, יקבלו במקרה הטוב פיצוי חלקי. כסף קטן.
כשיש מפסידים יש בדרך כלל מרוויחים. מי ירוויח מהמלחמה? זה לא משחק סכום אפס, המשק כולו מפסיד מיליארדי שקלים. אבל אם אתם במקצוע הנכון, אין מקום לדאגה: תביעות הפיצויים יספקו תעסוקה להמון עורכי דין, כלכלנים ורואי חשבון. רבים מהם כבר החלו לשווק במרץ את מרכולתם לנפגעים. כמה מפרקליטי הצמרת כבר מתעניינים בהרכבי ועדות החקירה שיקומו, כמקובל במלחמות ישראל.
בשנים האחרונות גורמות מלחמות גם לתנופה בתעשיות ההייטק והביטחון. אחרי המלחמה הצבא תמיד רוכש עוד מהמערכות שהוכיחו את עצמן, כמו מערכות הגנה אקטיביות לטנקים ומערכות אחרות שהצורך בהן התעורר בעקבות לקחי המלחמה. למשל, רובוטים לסריקה ותנועה בשטחים מסוכנים, אמצעי זיהוי וחיישנים לאיתור מנהרות ול"ראייה" מבעד לקירות.
האם אחרי המלחמה יטילו מסים חדשים כדי לממן את עלות הלחימה והנזקים? כל פקיד באוצר יודע שמסים מטילים כשאפשר, לאו דווקא כשצריך, והמדד העיקרי הוא מצבו הפוליטי של השר. לדוגמה: ב־2012 אמרו פקידי האוצר שחייבים להעלות מסים כדי לסגור גירעון ענק בתקציב. אבל זו הייתה שנת בחירות, ושר האוצר הודיע שאין כל צורך בהעלאה. לאחר הבחירות התחלף שטייניץ בלפיד, שלא הכיר את המערכת, ולפניו השתרעה קדנציה שלמה. קל היה לשכנע אותו להעלות מסים, וכך זכינו לח"י אחוזי מע"מ ולעודפים עצומים בגביית מסים.
כלומר: המסים הועלו שלא לצורך?
הצורך לא קובע. מה שחשוב הוא שפקידי האוצר עשו את הדבר הנכון והעלו את המסים כשאפשר.
ומה יקרה אחרי המלחמה?
העלאת המסים, גם אם היא מתבקשת, תצטרך להידחות. המשק זקוק לכסף כדי להניע מחדש את הגלגלים, והלחץ על הפוליטיקאים גדול מדי.
בלחץ? נתניהו ולפיד | צילום: רויטרס
המלחמה עלתה 15 מיליארד שקל. איך יממנו אותה?
זוהי הערכה שנופחה לצורך הדיון הציבורי, ומרבית הסכומים שהיא כוללת אינם דורשים תשובה מיידית בתקציב הקרוב. פרישת התשלומים, הגדלה לא מסוכנת של הגירעון וקיצוצים לא גדולים יכולים לכסות על הפערים. הפיצויים על הנזקים הישירים והנזקים בטווח 40 הקילומטרים מהגבול ממומנים מקרן הפיצויים של מס רכוש. חלק מהעלויות הצבאיות אינן מצריכות הגדלה אוטומטית של התקציב. את השאר, כשלושה מיליארד שקל, ניתן יהיה לספוג בתקציב הרגיל. זו תהיה הזדמנות לקיצוץ כמה סעיפים שממילא אנחנו לא משתגעים עליהם.
למשל?
תוכנית אפס אחוז מע"מ. כל בר דעת מלבד שר האוצר מבין שמדובר ברעיון עוועים, אבל לפיד הרגיש שהוא מחויב למהלך וכבר הגיע לנקודת האל חזור. המלחמה והמקלות שתוקעים בגלגליו יריביו הפוליטיים יספקו לו תירוץ נוח לרדת מהעץ. זו ההזדמנות לשכוח ממיליארד השקלים שהובטחו למערכת הבריאות, ולקבור קבורת חמור את דוח ועדת אלאלוף למלחמה בעוני.
תוכנית המע"מ הייתה אמורה להיות ההישג היחיד של לפיד בכל כהונתו.
הנזק הפוליטי מיישום התוכנית על השלכותיה ההרסניות יהיה חמור בהרבה מהנזק שייגרם ללפיד מהוויתור עליה. אפשר יהיה להציע לו חלופות מצוינות. למשל, הפחתת שיעור המע"מ בחזרה ל־17%.
אתם מדברים כאן על הטבה של כמעט חמישה מיליארד שקל, בעוד אנחנו מדברים על החור בקופה.
אף אחד לא הולך לחלק כאן מתנות. העלאת המע"מ ממילא הייתה מיותרת, ואת הסכומים שיחסרו אפשר לקחת ממקומות אחרים. באוצר יגידו, "אנחנו לא מעלים מסים, חלילה, רק עושים רפורמות ומבטלים פטורים". פוליטיקאים מתים על רפורמות, והבוחרים נוטים לתמוך בהן עד שהם מבינים את משמעותן. זוכרים את "רפורמת המיסוי הירוק", שבסופה איש לא הבין מדוע עלו מחירי המכוניות והאוצר עשה קופה יפה?
אותו דבר, אבל בגדול: זו ההזדמנות לחסל את הפטור ממע"מ על פירות וירקות והנחת המע"מ באילת, זו ההזדמנות להזיז קצת את דרגות המס כדי להרחיב את מעגל הנישומים ולהעלות קצת מסים על עשירים ועניים. צריך לבדוק גם אם אפשר לסגור עם הבוס החדש של ההסתדרות, אבי ניסנקורן, עסקה לביטול הטבות המס על קרנות ההשתלמות, ועל הדרך לדחות תוספת שכר קטנה של אחוז אחד למגזר הציבורי. מי כבר מרגיש בשינוי של אחוז אחד בברוטו?
ומה עם תקציב הביטחון? דיברו על בזבוזים, על הפנסיות המנופחות שהמדינה שוב אינה יכולה לעמוד בהן, בזה אפשר לקצץ בלי שום קשר למלחמה.
אנחנו לא יודעים עדיין מי ניצח בעזה, אבל בקרב על התקציב נחל צה"ל ניצחון מוחץ, פוצץ כל מנהרה ויירט כל רקטה. כבר לפני המלחמה איבדנו כמעט כל תקווה להתייעלות במערכת הביטחון. ספר התקציב של 2015 יהיה תמונת הניצחון האמיתית של מבצע "צוק איתן". אצל היועץ הכספי ראם עמינח כבר מדליפים הערכות מופרעות של עלות המלחמה, וזה ייגמר בתוספת של כמה מיליארדים שיתחלקו בין כיסוי עלויות להתעצמות. כמו שאומרים הזקנים, מההלוויה הזאת נחת כבר לא תהיה לנו.
הדיל של כיל
קשה לדעת מי צודק במאבק האיתנים בין המדינה לחברת כימיקלים לישראל (כיל) על חלוקת הרווחים מאוצרות הטבע של ים המלח. ייתכן מאוד ששני הצדדים צודקים.
קיצור הפרקים הקודמים: פקידי האוצר החליטו שכיל, בעלת הזיכיון להפקת מחצבים מים המלח, מפרישה מעט מדי מרווחיה העצומים למדינה – הבעלים של אוצרות הטבע. לכן הוקמה ועדה בעלת שם ארוך במיוחד, "הוועדה לבחינת המדיניות לגבי חלק המדינה המתקבל בעד השימוש של גורמים פרטיים במשאבי טבע לאומיים", ובלשון פשוטה – הוועדה להעלאת חלקה של המדינה בקופה שעושה כיל מים המלח.
צילום: רויטרס
הרווח השנתי של חברת הענק, המפיקה אשלג, ברום ופוספטים, הגיע בשנים טובות למיליארד דולר. בראש הוועדה הועמד הכלכלן פרופ' איתן ששינסקי, שכבר הראה לחברות חיפושי הגז והנפט שהן יכולות לשלם למדינה הרבה יותר תמורת המשאבים שהן מפיקות.
במאי סיפק ששינסקי את הסחורה: דוח ארוך ומפורט המתחיל בקביעה שים המלח הוא המקום הנמוך ביותר בעולם גם מבחינת חלקה של המדינה ברווחים המופקים ממנו, יחסית למדינות אחרות. בהמשך המליצה הוועדה להטיל על כיל מס חדש על רווחים חריגים שהיא מפיקה לדעת ששינסקי מהפקת האוצרות הלאומיים. בסיכום הדוח צוין כי חלקה של המדינה אמור לזנק מכשליש מהכנסותיה של כיל ל־46%־57% מההכנסות. מבחינת קופת המדינה מדובר בתוספת של כחצי מיליארד שקל בשנה.
ההמלצות נראו שקולות והוגנות: שיטת הגבייה מבטיחה לכיל, כמעט בכל מקרה, רווחיות הוגנת ותשואה של 11% על נכסיה.אבל המסמכים והמצגות שהגישה כיל השבוע קרעו לגזרים כמעט כל קביעה מהותית והמלצה של הוועדה: כיל טענה שהתחשיבים שעליהם התבססה הוועדה מוטעים, ולכן גם מסקנותיה. הנזק לחברה גדול מכפי שהציגה לוועדה ומאידך, הסכומים שמקווה המדינה לגבות בעקבות השינויים אינם כה גדולים. יו"ר החברה ניר גלעד והמנכ"ל סטפן בורגס הודו שגם כאשר יוטלו התמלוגים הנוספים תמשיך כיל להיות רווחית, אולם התשואה על השקעותיה תפחת.
בעידן הכלכלה הגלובלית זהו איום משמעותי. ענף האשלג, שבו תלויה החברה, סובל מעודף גדול של ייצור וירידת מחירים. המנהלים רמזו על אפשרות שלכיל יהיה מוטב להפסיק או לצמצם את הייצור בישראל. "העולם ישמח אם ישראל לא תייצא אשלג", הם אמרו לוועדה.
פיתוחה של כיל ושרידותה מותנים בהשקעות של מאות מיליוני שקלים שעליה לבצע מדי שנה. אם כיל תחליט שמוטב לה להשקיע במפעלי אשלג בספרד, בקנדה, באתיופיה או באנגליה, כיל עלולה להידרדר בייצור וברווחיות, ועמה יירדו לטמיון חלק גדול מהמסים והתמלוגים שגובה ממנה המדינה. עוד בטרם הגיעו לשטוח את טיעוניהם, הודיעו מנהלי כיל שהם מקפיאים תוכנית השקעות בסך שני מיליארד דולר, עד שיתברר שיעור המס החדש על החברה.
אפשר היה להניח מראש שמנהלי כיל ינסו להלך אימים על הוועדה ועל המדינה. חצי מיליארד שקל מונחים על הכף והרבה בונוסים למנהלים, ששכר העתק שלהם תלוי ברווחיות. הם חייבים להעלות כל טיעון אפשרי כדי למנוע את העלאת דמי התמלוגים, ומוטב שינפחו ויגזימו בתיאור הנזק הלאומי שייגרם מהגידול בתמלוגים.
אבל אם יש ממש בטיעוניהם, והמדינה תחליט בכל זאת להעלות את התמלוגים על פי הנוסחה שמציע ששינסקי, עשוי הנזק למדינה, ולאלפי העובדים התלויים לפרנסתם בכיל, להיות כבד ביותר. הכנסות המדינה, בעקבות הגדלת המיסוי על כיל, יתחילו לזרום רק בעוד שנתיים, עם כניסת התיקון לפועל. הנזק מהפחתת ההשקעות עלול להשפיע הרבה קודם לכן.
|
