|
1. שלושה ימים חיכו בליכוד בדאגה לנפילת הפור בנוגע להמשך עתידו הפוליטי של השר הפורש, משה כחלון, ואז נשמו לרווחה: הוא לא יקים מפלגה חדשה. בליכוד בוודאי לא רצו שכחלון, שסקרים מחמיאים צפו למפלגה בראשותו 20 מנדטים, יתמודד מולם. עמדת הכוח של כחלון נגזרת מהקונצנזוס הגורף לפיו הוא "חברתי"; בכל הדיונים התקשורתיים המלומדים הנחת היסוד היא שהחברתיות שלו היא נכס אלקטורלי, ועל הנחת היסוד הזאת, איש לא מערער.
הקדנציה של משה כחלון בשירות ממשלת ישראל צריכה להפוך לקורס חובה באקדמיה. למעשה, היא יכולה לפרנס קורסים בשני מסלולים נפרדים: במסלול הניהולי אפשר ללמוד מהמקרה של כחלון איך פוליטיקאי יכול להפוך במהלך נחרץ אחד שוק ריכוזי שהציבור בו נעשק, לשוק פתוח ותחרותי שמציע שירותים בעלויות שוות לכל נפש. המציאות הפוליטית של השנים האחרונות לימדה אותנו לחשוב שהשרים והח"כים הם לא יותר ממריונטות של בעלי ההון. כחלון הוכיח שלא מדובר בגזירת גורל: ברצותו, שר יכול להיות זה שקובע את כללי המשחק. הכוח בידיו, הוא רק צריך להפעיל אותו.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
אבל עלילות כחלון בקריית הממשלה יכולות לפרנס גם מערך שיעורים בנושא אחר לגמרי: ההצלחה המסחררת בבניית תדמית, שהקשר בינה לבין המציאות רופף למדי. כחלון יוצא לאזרחות כשהוא נישא על גלי האהדה על תקן "השר החברתי של הליכוד". יש על שמו אפילו מטבע לשון שהוא מחמאה צרופה: "תהיו כחלונים". אבל האם לצ׳ק הזה יש באמת כיסוי?
כמו כל ישראלי שחשבון הסלולר שלו הצטמק היום לרבע ממה שהיה לפני שנתיים, אין לי מילה רעה לומר על המהפך שחולל כחלון בענף. רק שיש אצלנו בלבול מתמשך – שהמחאה החברתית תרמה לו לא מעט – בין מהפכה צרכנית לשינוי חברתי עמוק. תפיסה חברתית נוגעת לסדר העדיפויות התקציבי של הממשלה ולאיכות השירותים החיוניים שהיא מעניקה לציבור: בריאות, חינוך, דיור, תחבורה, רווחה. ובאמת, מה עם הרווחה? הרי משה כחלון היה שר – או למעשה חצי שר – גם במשרד הזה.
אחד בגובה העיניים, השני בגובה המצלמה. כחלון ונתניהו | צילום: מרק ישראל סלם
לכחלון יש את כל נתוני הפתיחה המתאימים כדי להתיישב על משבצת החברתי: המוצא העדתי הנכון, הרקע הסוציו־אקונומי, ואפילו ההופעה החיצונית שאינה מוקפדת עד הסוף. זה בלט במיוחד בהופעות המשותפות האחרונות שלו לצד ראש הממשלה נתניהו: זה עם שיער שמסורק בקפידה הצידה, כל שערה גזומה ויושבת במקומה, וזה עם רעמה מעט ארוכה מדי, זקוק לביקור אצל הספר; זה בחליפה ובעניבה שמשדרות ריחוק ורשמיות, וזה בחולצה עם צווארון פתוח שכולה נגישות ועממיות.
לכחלון יש אפילו את צורת הדיבור הנכונה, הלא פורמלית, שהופכת אותו לאחד מהעם. הוא מדבר בגובה העיניים; נתניהו מדבר בגובה המצלמה.
2. אבל חברתיות לא יכולה להיגמר בסגנון. היא צריכה להתבטא גם במעשים. זה לא שהקדנציה של כחלון במשרד הרווחה הייתה ריקה מתוכן. היא תיזכר לטובה בזכות יציאתו נגד הבדיקות המשפילות שעורכים נציגי הביטוח הלאומי לקשישים, כדי לקבוע את זכאותם לסיעוד, ובזכות העובדה שהצליח להגדיל תקציבים לטובת כמה מהאוכלוסיות שהמשרד מטפל בהן.
אבל בתמונה הכוללת – גם משום שכיהן במשרד הרווחה פחות משנתיים – קשה לומר שכחלון הטביע את חותמו על התחום. גורמים מקצועיים בתחום מציינים שרוב הרפורמות שהתחילו בתקופתו של קודמו, יצחק הרצוג, עדיין מדשדשות, העובדים הסוציאליים נאנקים תחת הנטל ומקבלים תמורה מעליבה, ובאופן כללי ישראל רחוקה מלהיות מדינת רווחה כמו שבנימין נתניהו רחוק מדב חנין.
שר חברתי באמת היה מסרב לקחת את משרד הרווחה בחצי משרה. כחלון | צילום: מגד גזני, באדיבות וואלה!
משה כחלון אולי לא אשם במצבם הירוד של שירותי הרווחה בישראל, אבל קשה לומר שהוא השכיל לנצל את הרוח הגבית של המחאה החברתית כדי לחולל בהם מהפכה. כשר תקשורת "חברתי", אלפי מתנדבי ויוצרי הטלוויזיה הקהילתית ברחבי הארץ ציפו שהוא ידאג שהתקציב הזעום (כ-3 מיליון שקל) שמאפשר את פעילותם יוזרם כמובטח. בינתיים, זה לא קרה. וחוץ מזה, הנה שני דברים ששר חברתי באמת לא היה עושה:
1. שר חברתי היה מסרב לקחת על עצמו את משרד הרווחה בחצי משרה. שר חברתי היה אומר לראש הממשלה: "לא תודה, אני מוכן לעזוב את התקשורת לטובת הרווחה, אבל לא גם וגם. לא ייתכן שבממשלה שבה יש כל כך הרבה שרים עם תיקים לענייני לא כלום, משרד הרווחה יהיה שווה רק חצי תיק". שר חברתי גם היה תובע מראש הממשלה להעביר את כל אותם תקציבים שנשפכים על משרדי השום דבר לטובת מערך הרווחה המדולדל.
2. שר חברתי לא היה מרעיף במעמד פרישתו גשם של שבחים על ראשו של ראש הממשלה בפרט, ועל המדיניות החברתית של הליכוד בכלל. כחלון לא הפסיק לדבר באחרונה על הרגישות החברתית המפורסמת של הליכוד ושל ממשלת נתניהו.
אז אחת משתיים: או שהוא משקר ביודעין כדי לא לשרוף גשרים – זה בטח לא הופך אותו לחברתי; או שהוא באמת מאמין במה שהוא אומר, ואז, איך לומר, חברתי הוא לא.
כחלון הרי יודע את העובדות: ישראל מתמודדת על מדליית הזהב של המדינות המפותחות בפערים בין עשירים לעניים; הנתח של הקצבאות בתוצר הלאומי, ההשקעה הציבורית בבריאות ואיכות מערכת החינוך והתחבורה הציבורית שקועים עמוק בתחתית מדינות ה-OECD; ואלפי זכאים מיואשים לדיור ציבורי ממתינים בתור שלעולם לא ייגמר, משום שהממשלה מצמצמת בנחישות את מאגר הדירות במקום להגדיל אותו. הלקסיקון של משה כחלון הוא כנראה היחיד בעולם שבו כל אלה מבטאים רגישות חברתית.
[email protected]
טורים קודמים של הכותב:
המציג בפרסומת אינו בהכרח דובר אמת
חברת החשמל גוזלת את הכסף שלכם – ומבזבזת על מקורבים
התיירות הרפואית תעלה לנו בבריאות
|
