Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

השד העדתי: האם ישראל תומכת במי שנלחמים בדרוזים בסוריה?

מעת לעת מתעורר איש ציבור ישראלי־דרוזי זה או אחר וקורא געוואלד. הוא זועם ומתריע על הסכנה האורבת למיעוט הדרוזי בסוריה, ומנסה להשפיע על צה"ל ועל קובעי המדיניות. אך פעם ...
יוסי מלמן, סופהשבוע
מעת לעת מתעורר איש ציבור ישראלי־דרוזי זה או אחר וקורא געוואלד. הוא זועם ומתריע על הסכנה האורבת למיעוט הדרוזי בסוריה, ומנסה להשפיע על צה”ל ועל קובעי המדיניות. אך פעם אחר פעם מתברר כי לא כצעקתה. בלי לפקפק בדאגתו הכנה של המיעוט הדרוזי בישראל לאחיו מעבר לגבול, מאחורי חלק מהקריאות מסתתרת גם פוליטיקה פנים־עדתית.

בפעם האחרונה זה קרה לפני כשלושה שבועות. ח”כ אכרם חסון (כולנו) האשים בדף הפייסבוק שלו את הממשלה, שסיעתו חברה בה, ואת שר הביטחון אביגדור ליברמן, בכך שישראל מסייעת לארגון הטרור ג’בהת א־ נוסרה (חזית הסיוע לעם הסורי), שלאחרונה שינה את שמו ל”ג’בהת פתח א־שם” (חזית הניצחון של סוריה).

חסון הטיח את האשמותיו על רקע קרבות קשים שהתחוללו בגולן הסורי ליד הכפר חאדר, שבמורדות החרמון, בין ארגוני המורדים למיליציות דרוזיות שתומכות במשטר אסד. חאדר מונה כ־14 אלף תושבים, רובם ממוצא דרוזי. חסון כתב: “קיבלנו מידע מכל החזיתות ומאנשים אחראים בתוך היישוב שג’בהת א־נוסרה פועל הפעם בגיבוי ישראלי חסר תקדים, בכך שלוחמי הארגון מתמקמים במקומות שבהם צה”ל תקף לפני כן עמדות של הצבא הסורי”.

אלה האשמות חריפות ואולי אף חסרות תקדים. זו אומנם לא הייתה הפעם הראשונה שבה נטען כי ישראל מקיימת קשרים שונים עם ג’בהת א־נוסרה, וגם בעבר הטענות היו חמורות דיין משתי סיבות. האחת, באוקטובר 2015 הכריז שר הביטחון הקודם יעלון על ג’בהת א־נוסרה כעל “התארגנות בלתי מותרת”.

הסיבה השנייה היא שבשל טענות שלפיהן ישראל מטפלת בפצועים של א־נוסרה, ביצע המון דרוזי ממג’דל שמס לינץ’ בעת שאמבולנס של צה”ל הסיע פצועים סורים לבית החולים בצפת. הפורעים הרגו סורי אחד ופצעו באורח קשה את השני, שני חיילי צה”ל נפצעו באורח קל. בעקבות התקרית נעצרו כמה חשודים, ושניים מהם, גבר ואישה, עומדים לדין. מאז גם שינה צה”ל את סדרי העברת הפצועים מסוריה לבתי החולים בישראל. אך דבריו של חסון היו הפעם הראשונה שבה גורם בעל תפקיד בישראל, ועוד חבר כנסת מהקואליציה, טען שצה”ל מסייע באופן ישיר ופעיל לארגון הטרור.

למעשה, האמת הפוכה. רק בזכות צה”ל, לא רק שהמורדים לא מצליחים לכבוש את חאדר, הם אף אינם מנסים. הקרבות האחרונים באזור הכפר פרצו בעקבות מתקפות של צבא אסד והמיליציות הדרוזיות נגד ארגוני המורדים הפועלים בקרבת מקום. כלומר, אפשר לומר שלמעשה הדרוזים ותומכי אסד “הם שהתחילו”.

זה זמן רב שצה”ל טורח להעביר מסרים תקיפים וברורים לארגוני המורדים כי אסור להם להתעסק עם הדרוזים בחאדר. עד כמה שניתן להבין מתמונת המצב המודיעינית, המסרים, ליתר דיוק האיומים, בעצם אומרים לארגוני המורדים: אם תתעסקו עם הדרוזים בחאדר או במקומות אחרים קרובים לגבול, יהיה לכם עסק עם ישראל. בקיצור – לא כדאי לכם. ומסרים אלה נקלטים היטב.

יתר על כן, קצינים בכירים בצה”ל שבים ומדגישים כי ישראל אינה מקיימת שום מגעים עם ארגוני טרור – לא עם ג’בהת א־נוסרה, שעד ששינתה את שמה לאחרונה הייתה רשמית השלוחה הסורית של אל־קאעידה – ובוודאי לא עם דאע”ש. על פי אותם קצינים, ישראל גם אינה מספקת סיוע הומניטרי לארגוני הטרור או למי שמזוהים עמם. ישראל מעבירה מעת לעת מזון, תרופות וציוד חירום אחר למי שנזקקים להם בצד השני של הגבול, דרך פתחים שהקימה לאורך הגדר. לשם כך הוקמה גם יחידה קטנה שפועלת במסגרת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (המתפ”ש בראשות אלוף יואב פולי מרדכי).

הציוד ההומניטרי מועבר בעיקר לכפרים שבהם הוקמו מיליציות שתפקידן להגן על התושבים, ושרובן מסונפות בצורה זו או אחרת לצבא הסורי החופשי. ישראל משתדלת גם לוודא שהפצועים שמגיעים אליה נמנים עם ארגוני המורדים המתונים ולא עם ארגוני הטרור. זו מדיניות ברורה שיצאה בהנחיית הדרג המדיני והרמטכ”ל גדי איזנקוט, אף שלא מן הנמנע שבמרוצת השנים הצליחו אולי כמה פצועים של א־נוסרה להסתנן לטיפול בישראל. הטיפולים מבוצעים בבית חולים שדה שהקים צה”ל בגולן ובבתי חולים שונים בצפון, ובראשם זיו בצפת. מאז שהחליטה הממשלה על סיוע הומניטרי לפני כשלוש שנים ועד היום טופלו בישראל יותר מאלפיים סורים.

ח”כ חסון. האשים בדף הפייסבוק שלו את הממשלה | צילום: אתר הכנסת

מלחמת הכל בכל

ההחלטה להפעיל סיוע הומניטרי ולא לעמוד מנגד אל מול גורלם האכזר של תושבי סוריה ראויה לכל שבח. היא מוסרית ומעניקה לישראל נקודות זכות בקרב הסורים, שרואים כיצד אחיהם הערבים אינם נוקפים אצבע לעזרתם. זו החלטה ראויה בכל קנה מידה שהוא, והיא גם מצופה ממדינה שרואה בעצמה קורבן לאדישות העולם בשואה. רק חבל שישראל לא עשתה יותר בתחום זה ומוקדם יותר.

בזמנו, לפני יותר מארבע שנים, זמן קצר לאחר שצבא אסד החל להשתמש בחיל האוויר להפצצת אזרחים, הצעתי כי ישראל תכריז על אזורים בסוריה כעל NO ZONE FLY ,שאסורות בהם טיסות. ההצעה לא התקבלה. אילו זה היה נעשה אז, לפני שחילות האוויר של הקואליציה החלו לתקוף את דאע”ש ולפני שחיל האוויר הרוסי נכנס לפעולה, אולי היה אפשר לצמצם את ממדי הטבח שביצע חיל האוויר של אסד באזרחיו.

היה ברור לי שסיכוי הצעתי להתקבל היו קלושים. האינטרס הישראלי והחשש מהסתבכות גברו על השיקול המוסרי הטהור. אודה גם באמת כי קל היה לי להעלות את הרעיון, כמי שמתבונן ומפרשן את האירועים ואינו יושב בכיסאות מקבלי ההחלטות, עם כל כובד שיקול הדעת הנדרש מהם.

במרחק כמה קילומטרים מהגבול הישראלי ברמת הגולן, שמשתרע לאורך כ־100 קילומטרים מחמת גדר בדרום ועד לחרמון בצפון, פועלים כוחות רבים. כדי לזהותם ולאבחן את האינטרסים שלהם יש צורך במודיעין טוב ומדויק. ואת זה משיגים בעזרת תצפיות, סיורים ומל”טים של אוגדת הבשן, מטוסי חיל האוויר ויחידות 8200 של אגף המודיעין (אמ”ן), בעזרת ציוד ההאזנה והפענוח שלה, וחטיבת המחקר של אמ”ן שמעבדת ומנתחת את המידע.

בדרום מרוכזת מיליציה המכונה “שוהדה אל־ירמוק” שנשבעה אמונים לדאע”ש. במרכז הרמה יש ריכוזים של א־נוסרה ולצדם המיליציות הכפריות, שנחשבות למתונות ועמן לכאורה יש לישראל הקשרים ההדוקים ביותר. לפי פרסומים זרים, בעיקר של כלי תקשורת בלבנון המזוהים עם חיזבאללה, את הקשרים מתחזקת יחידה 504 של אמ”ן, שתפקידה העיקרי הוא הפעלת סוכנים לשם איסוף מידע.

בין ריכוזי המורדים לעומק סוריה, לכיוון דמשק, יש עמדות, בסיסים ומפקדות של צבא אסד. בצפון הרמה ישנו חאדר, שגם בו פועלות כמה מיליציות דרוזיות. לצדן יש יחידות קטנות של צבא סוריה, ומהצד הישראלי מבחינים היטב בעמדות הטנקים והתותחים שלהן, בשיפולי החרמון הסורי. ובשנה האחרונה ישנה הפעילות של חיל האוויר הרוסי, שכבר הפציץ כמה פעמים בדרום הרמה – את אנשי א־נוסרה ושוהדה אל־ירמוק, ובכמה הזדמנויות גם חדר לשטח ישראל, ככל הנראה למטרות צילום, איסוף מודיעין ובחינת ערנותן של מערכות ההגנה האוויריות. ישראל הבליגה והסתפקה בפניות של קציני התיאום של חיל האוויר, שיצרו קשר באמצעות הקו החם עם עמיתיהם מרוסיה כדי לסיים את התקרית לפני שתסלים.

כמו בשאר חלקי סוריה, גם בגבול ישראל מתנהלת מלחמת הכל בכל. ארגוני המורדים לוחמים בצבא אסד אך גם זה בזה. ישראל כלל אינה על הכוונת שלהם, ואין להם עניין בה. עד כדי כך ששוהדה אל־ירמוק הקים את מפקדתו החדשה (לאחר שהקודמת פוצצה בידי אנשי א־נוסרה) כך שגבה פונה לגבול ישראל. הג’יהאדיסטים, חסידיו של אבו באכר אל־בגדדי, יודעים היטב שגבם בטוח כל עוד ינהגו בתבונה כלפי ישראל.

אל מול שדה המוקשים הזה פועלת ישראל בתבונה ובזהירות – יש לזקוף זאת לזכות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יעלון, הרמטכ”ל הקודם בני גנץ והנוכחי איזנקוט, וגם ליברמן שממשיך באותו קו. המדיניות הישראלית היא בראש ובראשונה לשמור על השקט בגבול.

מטרה שנייה היא למנוע כל ניסיון להקים בקרבת הגבול תשתיות לפיגועים ותקיפות נגד ישראל. לפני כשנתיים היה ניסיון כזה מצד חיזבאללה וכוח אל־קודס של איראן, בעידודו, או לפחות בידיעתו, של משטר אסד. לניסיון חברו ג’יהאד מורניה (בנו של עימאד, שחוסל בדמשק לפני שמונה שנים וחצי בהתנקשות שמיוחסת למוסד ול־ CIA ,(הדרוזי־לבנוני סמיר קונטאר ועוד כמה מפעילי הארגון, גנרל מכוח אל־קודס האיראני ופעילים פלסטינים של ארגונו של אחמד ג’יבריל. הם גייסו אליהם כמה דרוזים מחאדר ושלחו אותם למשימות איסוף מודיעין ופיגועים לאורך הגבול. בנוסף לכך בוצע גם ירי לעבר החרמון, שגרם להחלטה לפנות את האתר ממבקריו.

ההתארגנות פורקה בשורת פעולות שיוחסו לישראל, בהן חיסולם הרועש של מורנייה הבן, הגנרל האיראני ופעילים נוספים בתקיפה מהאוויר. קונטאר חוסל גם הוא, בדירת המסתור שלו בעיבורי דמשק. חיזבאללה ואיראן, כך נראה, הבינו את המסר ומאז לא ידוע על ניסיון לחדש את ההתארגנות.

ישראל תוקפת בסוריה יעדים שונים | צילום: fotolia

ישראל מגיבה בירי תותחים או בתקיפות מהאוויר על כל נפילה בשטחה, גם אם מדובר בירי בשוגג שמקורו בסוריה – של המורדים ובעיקר של אסד. המדיניות הרשמית היא שישראל רואה באסד כאחראי וכריבון בכל הנוגע לנעשה בשטחו.

בין לבין, כפי שכבר אישר ראש הממשלה, ישראל תוקפת בסוריה יעדים שונים. ניתן להעריך שמדובר במחסנים ובשיירות העברות נשק חדיש או מתוחכם לחיזבאללה. למעט אמירה זו של נתניהו במהלך ביקורו ברמת הגולן לפני כמה חודשים, אף לא גורם רשמי צבאי או אחר אישר שחיל האוויר תקף בסוריה. הפרסומים היחידים בנושא מקורם בדיווחי התקשורת הזרה, בהודעות של חיזבאללה וכלי תקשורת ורשתות חברתיות סוריות. רובם נוטים להגזמה ומייחסים לחיל האוויר תקיפות רבות יותר ממה שבוצעו בפועל. ובכל זאת, אפשר להעריך שבשלוש השנים האחרונות תקף חיל האוויר יותר מעשר פעמים. עם זאת, נראה שבשנה האחרונה פחתו התקיפות, אם בכלל היו כאלה, וצריך לייחס זאת לנוכחות של חיל האוויר הרוסי בשמי סוריה.

תרחיש האמת

אינטרס מובהק אחר של ישראל הוא להרגיע את אזרחיה הדרוזים, שרבים מהם משרתים בצה”ל ובכוחות הביטחון. בישראל חיים כ־130 אלף דרוזים, כ־20 אלף מהם מרוכזים בארבעה כפרים ברמת הגולן. בסוריה האומדן הוא כ־700 אלף החיים ברובם ב”הר הדרוזים” ובעיר המחוז הגדולה, סווידא.

בצה”ל מודעים לחשש בקרב העדה למקרה של סכנת אמת לגורלם של הדרוזים בסוריה. כדי למנוע אפשרות כזו מועברים המסרים־איומים לארגוני המורדים בסוריה. בצה”ל גם הכינו תוכנית חירום לקליטת גל פליטים דרוזים במקרה של סכנה גדולה לחייהם. במקרה כזה יוקם מחנה אוהלים בשטח המפורז בצד הסורי של הגבול. סכנה כזו או תחושה שיש סכנה כזו עלולות לעורר תסיסה בקרב העדה הדרוזית בישראל. זה כבר כמעט קרה בעבר הלא רחוק.

ביוני 2015 התכנסו מנהיגי העדה הדרוזית והכו בתופי הטם־טם. זה קרה על רקע דיווחים כי כוחות של דאע”ש עם טנקים מתקרבים ממזרח להר הדרוזים, ואף כבשו את שדה התעופה ליד סווידא. סגן השר איוב קרא, שמצוי בקשר הדוק עם מנהיגי העדה בסוריה, אמר לי אז “כי התקרבות דאע”ש לסווידא היא שינוי דרמטי וכי מצבם של אחינו הדרוזים בתקופה האחרונה קשה מאוד, רע, רע מאוד, מדאיג ביותר”.

אז, כמו היום, היו דיווחים כי קצינים דרוזים בצה”ל נערכים לחצות את הגבול ולחוש לעזרת אחיהם מעבר לגבול. אך לאחר זמן מה נרגעו הרוחות. המיליציה הדרוזית באזור הר הדרוזים, צבאו של אסד ואולי גם כוחות סיוע אחרים, וגם הפצצות מהאוויר של מטוסי הקואליציה, הניסו את אנשי דאע”ש.

כיום נשמע סגן השר קרא מתון ומפוכח יותר. “אני סומך על צה”ל”, הוא אומר, ומגנה את המתלהמים מבני עדתו ש”מטילים רפש ועלולים להצית תבערה גדולה ומשחקים ברגשות כדי להשיג הישגים פוליטיים”. לדבריו “אם ישראל הייתה מסייעת לא־נוסרה הייתי הראשון לצאת נגד זאת”.

וכך בעצם ישראל היא הערובה הבטוחה ביותר לחייהם הסבירים יחסית של הדרוזים בתופת הסורי. במיוחד נהנים מהערבות הישראלית הדרוזים בקרבת הגבול. בישראל מבינים שהדרוזים כמיעוט אתני (בעצם משטר אסד נשען על ברית מיעוטים דרוזים נוצרים ועלווים), מסורתית והיסטורית, תומכים בממשלות של המדינות שבהן הם חיים.

אולי הראיה הטובה ביותר למצב המוזר הזה היא שהדרוזים בגולן הסורי, אף שחלק מהם משרתים בצבא אסד, רבים מזדהים עם משטרו (ובעקיפין גם בעצם עם הברית שלו חיזבאללה ואיראן), ועל אף שכמה מאנשיהם היו מעורבים בפיגועי טרור נגד ישראל, ממשיכים לחיות בכפריהם, ובעיקר בחאדר. בעוד שכ־30 אלף דרוזים בצפון המדינה, במחוז אידליב, נרצחו, נאלצו להתאסלם או להסתלק מבתיהם לפני יותר משנה בשל הפשעים של דאע”ש וא־נוסרה.

ח”כ חסון מסר בתגובה כי “יש לי קרובי משפחה רבים בחאדר ואני דואג לגורלם. מעולם לא האשמתי את צה”ל שהוא תומך בנוסרה. אני רק מבקש שיעביר להם מסר ברור”.

לכתבה במעריב