חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

השיטה של סמית: כך הקים האדם השחור העשיר בארה”ב את אימפריית התוכנה הגדולה בעולם

שבת אחר הצהריים, שיאה של עונת התיירות באחד המלונות הלוהטים ביותר בסאות' ביץ'. רוברט סמית, המייסד של ויסטה אקוויטי פרטנרס, לבוש כמו אף אחד אחר ברדיוס של מאה קילומטר ממנו במיאמי: בחליפת שלושה חלקים. החליפה הייצוגית שלו – היום זו חליפת משבצות אפורות, מודגשות באמצעות עניבה בכחול־אינדיגו ומטפחת כיס ורודה – לא יוצאת לחופש. גם סמית, בעצם, לא נופש. הוא ריכז עשרות מנכ"לים מהחברות בפורטפוליו שלו, כולן חברות תוכנה, לסוף שבוע מחוץ למשרד שאותו הוא מקיים פעמיים בשנה, כדי להסביר להם בדיוק איך הוא מצפה מהחברות שלו לפעול.

הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

זה לא רק שהחליפה שלו לא שגרתית. קרנות השקעות פרטיות אף פעם לא מתייחסות לחברות שבפורטפוליו שלהן, שהן בעצם שוברי תשלום שנועדו להחליף ידיים בעסקאות חליפין, כאל יחידה מגובשת אחת. עד לאחרונה קרנות השקעה פרטיות – ענף שמבוסס על לקיחת הלוואות כנגד נכסים שמניבים מזומנים – לא נגעו בחברות תוכנה, שמציעות מעט מאוד רכוש מוחשי שניתן ללוות כנגדו.

סמית. בנה אימפריית השבחה | צילומים: world economic forum flickr

ובכל זאת, ב־18 שנות קיומה של ויסטה סמית השקיע רק בתוכנות, כפי שניתן להיווכח מהאורחים על החוף במיאמי: אנדרה דוראנד, מנכ"ל יצרנית תוכנת האבטחה "Ping Identity", והרדיפ גולטי, מנכ"ל תוכנת הניהול החינוכית PowerSchool, שזומנו כדי להחליף תובנות לגבי תבונה מלאכותית ושאר נושאים בוערים. סמית מעסיק למעלה ממאה יועצים במשרה מלאה שמטרתם להשביח את החברות.

"אף אחד מעולם לא לימד את החבר'ה האלה את החלקים הקשים בניהול חברת תוכנה", אומר סמית, מהנדס בהכשרתו, בזמן הפסקת הצהריים שלו במלון סאות' ביץ' 1, תוך שהוא מנשנש המבורגר צמחוני. "ואנחנו עושים את זה טוב יותר מכל מוסד על פני כדור הארץ".

מטוב לטוב יותר

סמית כולל בקביעה הזאת גם ענקיות תוכנה, כמו אורקל ומייקרוסופט, והמספרים תומכים בהתרברבות. מאז ייסודה של החברה באוסטין, טקסס, בשנת 2000, ההון הפרטי של ויסטה הניב תשואה שנתית נטו של 22%, לפי המידע של חברת המחקר PitchBook. התשואה השנתית הממומשת של סמית, שמשקפת אקזיטים, עומדת על נטו מסחרר של 31%.

בהתחשב במספרים האלה, לא מפתיע שוויסטה הפכה לקרן ההשקעות הפרטית עם הצמיחה המהירה ביותר בארה"ב. היא מנהלת 31 מיליארד דולר במגוון רחב של קרנות גידור, אשראי ורכישות. סמית מעביד את הכסף הזה בקצב מסחרר, עם 204 רכישות תוכנה מאז 2010, יותר מכל חברת טכנולוגיה או פירמה פיננסית בעולם. אחרי שסיים לגייס 11 מיליארד דולר לקרן הרכישות המובילה שלו בשנה שעברה, סמית כבר השקיע למעלה ממחצית הסכום, כשהוא מתמקד, כהרגלו, בחברות תוכנה B2B.

"הם מבינים שזה סוג של מערכת עצבים מרכזית", אומר מייקל מילקן, שהחדשנות שלו בשוק האג"חים הולידה, בפועל, את תעשיית הקרנות הפרטיות. הוא עצמו היה שותף משקיע בשתי עסקאות של ויסטה. אם סופרים את כל מרכיבי הפורטפוליו של החברה, עם 55 אלף עובדים והכנסות של למעלה מ־15 מיליארד דולר, ויסטה היא חברת התוכנה הרביעית בגודלה בעולם.

סמית פועל במהירות בגלל סיבה פשוטה: בזמן שרוב קרנות ההשקעה הפרטיות נשענות על היכולת לזהות חברות לא יעילות ולשפר את מצבן, ויסטה עושה את זה באמצעות שיפור התפעול של חברות שמנוהלות היטב – וטוענת שמעולם לא הפסידה כסף בעסקת רכישה. "יותר מכל, אני גאה במערכת שלנו על כך שהיא מכניזם למניעת הפסדים", אומר סמית.

ניצחונות רצופים מיתרגמים לרווחים אישיים אגדיים. עם שווי מוערך של 4.4 מיליארד דולר, סמית מאפיל על אופרה ווינפרי כאדם השחור העשיר ביותר בארה"ב. ויסטה יצרה מיליארדר נוסף, בריאן שת', הנשיא בן ה־42 של החברה ואמן העסקאות שלה, עם הון אישי שמוערך ב־2 מיליארד דולר.

הנוסחה ליצירת מיליארדים

מאז שפורבס חשף את סמית כמיליארדר בשנת 2015, התפרסם רצף קבוע של כתבות על אודותיו, החל בהתעניינות של הצהובונים בנישואיו לשפנפנת פלייבוי לשעבר וכלה בשלל כתבות על הפילנתרופיה שלו, כולל ההצטרפות שלו למיזם The Giving Pledge של ביל ומלינדה גייטס.

סמית ושת' מעולם לא חשפו את הנוסחה הסודית של ויסטה, שמחנכת את היזמים שלה, כמו גם את המשקיעים. "אנחנו עושים משהו שאף אחד לא עושה", אומר סמית.
על הנייר, מסעו של רובט סמית הוא סיפור הצלחה אמריקאי קלאסי: דור רביעי בקולורדו, הוא בן לשני דוקטורים שהפכו למנהלי בית ספר בדנוור ושמו את ההשכלה במקום הראשון. "אבא שלו ואני הדגשנו בפני שני הבנים שלנו שברגע שהם מזהים מטרה ויוצאים להשיג אותה, הם חייבים להתמיד", אומרת אמו של סמית, סילביה. "רוברט הבין שהיערכות, עבודה קשה והתמדה היו המפתח להצלחה שלו בלימודים".

ב־1981 יצא סמית לאוניברסיטת קורנל, ללמוד כימיה, שם העביר את לילותיו ואת סופי השבוע עם קבוצת לימוד שנפגשה במרתף בית הספר להנדסה. במהלך הקיצים עבד סמית במעבדות בל בדנוור – התמחות סטודנטיאלית שהשיג כבר כתלמיד תיכון, אחרי שהתעקש שוב ושוב.

אחרי שסיים את הלימודים בקורנל ב־1985, התחיל סמית לעבוד כמהנדס, בהתחלה בחברת הצמיגים Goodyear מחוץ לבאפלו, ניו יורק, ובהמשך באייר – מוצרים וכימיקלים באלנטאון, פנסילבניה. ב־1990 הוא הצטרף לקראפט מוצרי מזון, שם התמקד בטכנולוגיית מכונות קפה. מאמציו הניבו שני פטנטים: הראשון על פילטר מפלדת אל חלד והשני על תהליך בישול קפה שיצר קרמה, שכבת הקצף על ראש האספרסו. ב־1992 התחיל סמית את לימודיו בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת קולומביה. הוא רכש בזריזות מגוון רחב של מיומנויות, שהתבררו כיקרות ערך ברגע שפרצה המהפכה הטכנולוגית של המאה ה־21.

מייקל מילקן. השקיע בשתי עסקאות של ויסטה

אבל עלייתו המטאורית של סמית היתה גם יוצאת דופן בצורה מדהימה. אפילו היום, כשהוא האדם ה־155 בעושרו באמריקה וה־480 בעולם, הוא נתקל בגזענות, גם אם לא מודעת. לאחרונה, בארוחת ערב בניו־יורק עם קבוצה של בכירי וול סטריט, כולל מנהל בכיר בבנק השקעות, סמית הושיט יד לחשבון בסוף הארוחה. הבנקאי הבכיר עצר אותו. "אני לא יכול לתת לבחור שחור לקנות לי ארוחת ערב", צחקק.

תחושת העלבון הצורב בתקריות כאלה, בין שהן הערות כבדרך אגב או דלתות שנסגרות בפניו בצורה קצת בוטה מדי, השפיעה על סמית. "המשמעות של זה היתה שאנחנו צריכים לעבוד קשה יותר", הוא אומר, "וזה מה שעשינו".

מימיו בקולג', כשהצטרף ל"אלפא פי אלפא", האחווה השחורה המובילה בארה"ב, הידועה בחבריה הלמדניים אך האמביציוזיים, כמו ת'ורגוד מרשל, השופט האפרו־אמריקאי הראשון בבית המשפט העליון, ומרטין לותר קינג ג'וניור, קיבל סמית רשת תמיכה רחבה בדמות מנטור חיוני, ג'ון אוטנדל, שייסד את בנק ההשקעות הראשון בבעלות שחורה ונאם, במקרה, בטקס הסיום של סמית בקולומביה.

זמן קצר לאחר מכן אוטנדל, בתפקידו כסגן נשיא בנק אוף אמריקה, הזמין את סמית לארוחת צהריים. בזמן שאכלו כריכי טונה, הוא שכנע אותו לעזוב את ה־M.B.A בשיווק ולבוא לעבוד בוול סטריט. "יש איזה ניצוץ, איזו חדות, אפילו סוג של חוכמה שאתה לא יכול ללמד או ללמוד. יש אנשים שפשוט התברכו בה", אומר אוטנדל. "וזה מה שהרגשתי כשפגשתי את רוברט כגבר צעיר".

להעסיק את סטיב ג'ובס

סמית נחת במחלקת המיזוגים והרכישות של גולדמן זקס ובסופו של דבר, עבר לסן פרנסיסקו לייעץ לחברות, כמו מייקרוסופט ואיביי, תוך שהוא ממונה לאחד ממנהלי יחידת המערכות והאחסון. הוא היה חלק מהצוות שסייע לאפל להחזיר את סטיב ג'ובס לעבודה.
מכל הלקוחות המובילים שלו היתה זו דווקא חברה קטנה ולא ידועה מיוסטון, שהתמחתה בתוכנה לסוכנויות רכב, Universal Computer Systems, שמשכה את תשומת לבו.

הרווחים שלה היו גבוהים משל כל עסק אחר שלו יעץ סמית, והוא נדהם לגלות שבעלי החברה המירו את המזומן שלהם לחסכונות פשוטים בבנק. למה לא לרכוש עוד חברות תוכנה בשלות, שאל סמית, וליישם גם שם את הדפוסים העסקיים הטובים ביותר שלהם? עצה מעולה, אבל הבעלים התעקשו שסמית יפשיל שרוולים ויבצע את התוכנית הזאת עבורם. הם גיבו את הצעתם בנכונות להשקיע מיליארד דולר מכספי החברה, בתור משקיע יחיד, אם הוא יקים קרן השקעות פרטית.

"זה היה אחד הרגעים האלה שאתה מסתכל על עצמך במראה", אומר סמית. "הסתכלתי על עצמי ושאלתי, אם אני לא אעשה את זה, איך ארגיש לגבי ההחלטה בעוד עשר שנים?".

התשובה הקצרה: חרטה. וכך יצא שב־1999 עזב סמית את גולדמן ובמהרה התחיל לגייס שותפים להקמה, כשהבולטים מביניהם היו חברו ללימודי מינהל העסקים, סטיבן דייויס, ואנליסט צעיר שעבד תחתיו בגולדמן, בריאן שת'. כבנו של מהגר הודי עם ניסיון בשיווק טכנולוגי ואמא אירית־קתולית שעבדה כאנליסטית ביטוחים, שת' השלים את סמית בצורה מושלמת, תוך שהוא מתמקד ברכישות ובביזור, כדי שהבוס שלו יוכל להתמקד במשקיעים ובחברות עצמן. מערכת היחסים ביניהם חקוקה בסלע: "כשמשהו קורה במשפחות שלנו, אנחנו קודם כל מתקשרים אחד לשני", אומר שת', שיוצא לחופשות עם סמית ושימש כשושבין בחתונתו.

הראשונים שנוגעים בכסף

כשסמית התפטר, רוב הקולגות שלו חשבו שהוא יצא מדעתו. הוא היה במסלול המהיר לשותפות בגולדמן, מה שאומר שהוא היה צפוי לקבל מיליוני דולרים עם ההנפקה הצפויה של החברה. יותר מזה, בנקים סירבו לתת הלוואות כנגד חברות תוכנה, שכן לאלה אין נכסים מוחשיים. איך יצליח סמית לנהל חברת רכישות ממונפות בלי מינוף? הסיכון הממוקד פה נראה אדיר – השקעה בתעשייה יחידה שבה כמה שורות קוד חדשניות של מתחרה יכולות לחסל עסק בן לילה.

אבל סמית ראה את הדברים אחרת. התוכנה בלעה את העולם. בקרוב תהפוך כל חברה בעולם לחברת תוכנה, ועסקיה יהפכו לדיגיטליים. פורטפוליו של חברות תוכנה שמשרתות 50 תעשיות יהיה השקעה מבוזרת עם זרם הכנסות קבוע, עם המעבר ל"תוכנה כשירות". ההימור של סמית: בקרוב יבינו גם בוול סטריט שחברות תוכנה לא רק מפעפעות כסף, הן גם מחזיקות בנכסים מצוינים שאפשר להלוות כנגדם – חוזי התחזוקה הקבועה מול החברות הלקוחות. 

"חוזים של תוכנה טובים יותר מכל חוב אחר", אומר סמית ומסביר את התלות שפיתחו חברות בספקיות התוכנה שלהן. "אתה מבין שאף חברה לא תשלם את הריבית על החוב למלווים שלה, לפני שתשלם קודם עבור תחזוקת התוכנה שלה או את דמי המנוי. אנחנו מקבלים את הכסף לפני הבנקים. אז למי יש אשראי טוב יותר? חברות לא יכולות לנהל את העסק שלהן בלי התוכנה שלנו".

בשנת 2000 פתח סמית את דלתות ויסטה בסן פרנסיסקו. הרכישות הראשונות שלו היו כולן השקעות עם הון עצמי. בשנת 2004, בזמן שהחברה עברה מעסקה רווחית אחת לשנייה, סמית הצליח לבסוף לשכנע מלווים לממן את הרכישה של Applied Systems, יצרנית תוכנת ביטוח ־ הרכישה הממונפת הראשונה של ויסטה. ב־2007 מיזגה ויסטה כמה חברות תוכנה של שירותים שונים ויצרה את Ventyx, שמכרה מספר רב הרבה יותר של מוצרים ללקוחות קיימים. כשמכרה את החברה בהמשך, זה היה ברווח של כמעט מיליארד דולר.

כשהאבק שקע, קרן הרכישות הראשונה של סמית הניבה רווח שנתי של 29.2% נטו. סמית גייס כספים לקרן שנייה ממשקיעים מוסדיים, עם החזר שנתי על ההשקעה של 27.7%. ב־2011, במאמציו לברוח מהבועה של עמק הסיליקון, סמית העביר את הנהלת ויסטה לאוסטין, טקסס. בנקודה זו בקריירה שלו הוא יכול לעשות פחות או יותר מה שבא לו.

"אני עדיין חווה גזענות בחיי הפרטיים", הוא אומר. אבל מכיוון שהוא חכם יותר ועובד קשה יותר, סמית הוכיח שהחלום האמריקאי התרחב גם לתחום הפיננסים, שם הוא הפך למיליארדר וול סטריט הראשון שבנה את עצמו בשתי ידיים – ואיננו גבר לבן.

הספר הסודי של סמית

כשוויסטה מוכרת חברה, סמית עובר ל"מצב מהנדס" ולרוב מעניק למנכ"ל שלה שעון יקר מתוצרת שוויץ או גרמניה. "זה לא קשור לנדיבות", הוא אומר. "זה פונקציה של התהליך והתמקדות בפרטים, למצוא את האדם שיהיה הטוב ביותר בייצור המהלך האחד הזה".
עבור סמית, השעון מייצג את העובדה "שיצרנו מערכת". המערכת הזאת היא שאפשרה לוויסטה לבלוע חברות תוכנה, מתוך ביטחון שהיא יכולה כמעט תמיד לשדרג אותן.

כשסמית התחיל לרכוש חברות תוכנה, הוא גילה שרבות מהן מנוהלות על ידי מתכנתים לשעבר ושאר אנשי טכנולוגיה משוללי הכשרה עסקית רשמית. החברות האלו צמחו במהירות, נישאות על המוצרים שלהן, עם מעט מאוד ניתוח והבנה של מה הן עושות.
כשהוא נשען על הרקע שלו כמהנדס וכלוחם בשוחות גולדמן, התחיל סמית לכתוב את מה שבפועל הוא חוברות הפעלה לניהול חברות תוכנה. המדריכים האלה לא נוגעים רק ביעילות, אלא גם באמצעים להפחתת עלויות ורעיונות ליצירת תשלומים. בסופו של דבר, הספר של סמית הפך ל"נוהלי העבודה הסטנדרטיים של ויסטה" – VSOP. מאוחר יותר קיבלו הנהלים שם גנרי וידידותי יותר למשתמש, "הנהלים הטובים ביותר של ויסטה".

"אם אתה מנהל תוכנה, איך אתה בונה את מבנה העמלות שלך או את אסטרטגיית החדירה לשוק? איך אתה מאתר ומכשיר את הצוות שלך? מי מלמד אותך את הדברים האלה?", שואל סמית.

כדי ליישם את חוברת ההפעלה שלו, סמית יצר "מקינזי" בתוך הבית: חברת הייעוץ ויסטה. העובדים של היישות הזאת, שמונים כעת 100 איש, עוזרים לחברות בפורטפוליו ליישם את ספר "הנהלים הטובים ביותר של ויסטה", המונה מאה הנחיות, שרובן נמשכות על פני שלושה עד עשרה דפים, עם תוספות ודוגמאות. כשמדפיסים את המדריך, הוא ממלא קלסרים שלמים. אבל לרוב הוא מאוחסן בספרייה דיגיטלית, מאובטחת בסיסמה שזמינה רק למנהלים המורשים מקרב חברות ההחזקה.

"בדיוק קידמתי עובד", אומרת קריסטין נימסגר, מנכ"לית פתרונות חברתיים, חברת ענן שמספקת תוכנה לניהול מידע לחברות ללא מטרות רווח. "הוא מאוד התרגש לקבל את הסיסמה לספר".

המדריך כולל פרטי פרטים על דברים כמו ניהול חוזים והצעדים הדרושים להבטיח שהחברה תקבל תשלום עבור כל הקוד והשירותים שבהם משתמשים הלקוחות. במקרה אחד, חברה שנרכשה על ידי ויסטה חייבה לקוחות רק על שיחות תמיכה טכנית שהתקבלו במוקד, ולא חייבה תעריף מינימום על תמיכה טכנית מתמשכת. ויסטה ביטלה את כל החוזים והכניסה מאה אחוז מהלקוחות הקיימים לעסקאות חדשות, עם תעריפי תמיכה טכנית מינימליים קבועים.

מערכת דיברות נוספת בספר עוסקת במכירות, כולל תמריצים לאנשי המכירות על מכירת שדרוגים ומוצרים נוספים או יקרים יותר לאותו לקוח. כדוגמה להתנהלות לא נכונה, מוצגת חברת פורטפוליו שתגמלה אנשי מכירות, בין שהחתימו לקוחות על חוזה לשנה אחת או לפרקי זמן ארוכים יותר.

אם מתייחסים לכל הנחיה בספר באופן מבודד, רבים מהנהלים שמתוארים שם נשמעים מובנים מאליהם. אבל חברות תוכנה מלאות, לרוב, בדפוסים משונים ובתהליכים שהשתרשו בהן כחלק מתרבות הסטארט־אפ. חסרים בהן נהלים מקובלים, כמו ישיבות שבועיות של כל הגורמים בחברה, פגישות שהן חלק מלוח הזמנים הקבוע בתאגידים, כמו IBM או פרוקטר אנד גמבל. אם פועלים לפי החוקים שקובע הספר של סמית, חברות התוכנה שלו עוברות מהפך. ועם קצת מינוף צנוע, הוקוס פוקוס, מתקבלים הרווחים המדהימים של ויסטה.

המדריך של סמית מתפתח כל הזמן, והשותפים, כמו גם חברות ההחזקה של ויסטה, מוזמנים להציע הצעות להעשיר אותו. "אחד הדברים שאני הכי גאה בהם זה שאנחנו עומדים להוסיף עשרה נהלים הכי טובים לקבוצה", אומר רג'י אגרוול, מנכ"ל Cvent, חברת תוכנה לניהול אירועים ופגישות.

כמובן, המבקרים טוענים שהחברות שנבלעות על ידי ויסטה אינן בשום אופן חסינות לפירוקים האכזריים של עולם קרנות ההשקעה הפרטיות. לורנס קוברן, מנכ"ל DoubleDutch, חברה מתחרה ל־Cvent, תקף את ויסטה אחרי הרכישה ואמר "הם מחסלים שכפולים, מקצצים מחקר ופיתוח, יוצרים אופטימיזציה משיקולים פיננסיים ומעמיקים את החוב".

קשה באימונים, קל בקרב

ספר ההדרכה של סמית הוא הרבה יותר מרשימת משימות תאגידית. כשוויסטה רוכשת חברה, כל העובדים נדרשים לעבור מבחני אישיות ויכולת, כמו אלה שפותחו לראשונה ב־IBM. המבחן, שנמשך שעה, מעריך את היכולות הטכניות והחברתיות של העובדים ומתיימר לזהות פוטנציאל אנליטי ומנהיגותי. המבחן חשוב במיוחד לסמית, מכיוון שהוא מאפשר לעקוף אפליות מובנות, כמו המקום שבו אנשים נולדו או למדו, ולא מתייחס לגזע או למגדר. ויסטה טוענת ש־35% מהעובדים בחברות המוחזקות שלה הן נשים. בשנה שעברה ערכו החברות של ויסטה מבחנים ל־850 אלף איש, 6,000 מתוכם התקבלו לעבודה.

"השיטה המריטוקרטית יוצרת נאמנות", אומר סמית. "אנשים מרחבי המדינה, ממקומות שונים, כולם עושים את המבחן. כולנו יודעים משהו אחד על השני – שהם עברנו את מערכת המיון המריטוקרטית".

מבחן ויסטה מזהה גם תפקידים שמתאימים לפרופילים אישיותיים. אישה שניהלה זיכיון של דומינו'ס פיצה בצפון קרוליינה זוהתה כמאמנת מכירות טובה וקודמה לתפקיד כזה בחברה של ויסטה. אישה אחרת מחדר הדואר, שקיבלה ציונים גבוהים במבחן ויסטה, הפכה למתכנתת. "כדי לכתוב קוד אתה צריך להיות יצירתי", אומר שת'. "כמה זה כבר יכול לקרות, אם לכולם יש את אותו רקע?".

אחרי שוויסטה ממקמת אנשים במקומות שבהם היא רוצה אותם, יש מחנות טירונות לאימון עובדים, ואלה נמשכים יותר משבועיים: שישה ולפעמים תשעה חודשים. בשלוש השנים האחרונות, 12 אלף עובדים של ויסטה עברו במחנות האלה. הם מתחילים בניסיון לשרטט לעובדים החדשים את התמונה הגדולה: איך חברת ויסטה עושה כסף, ואיך הלקוחות משתמשים במוצרים שלה. אחר כך עובר הדיון לתפקידים ספציפיים בתאגיד.

אוניברסיטת ויסטה מספקת "ננו־תארים", כמו זה שהיא מעניקה כרגע בתחום הבינה המלאכותית. פגישות קבועות שמטרתן הפריה הדדית בנהלים הטובים ביותר בקרב עובדי ויסטה, מחברות שונות, בתפקידים דומים – מאבטחת סייבר, דרך משאבי אנוש וכלה בפיתוח מוצר – מתקיימות מדי חודש.

כל זה מנוהל על ידי חברת הייעוץ של סמית, שפועלת כמו יחידת כוחות מיוחדים. "ביצועים פיננסיים של החברה הם רק עקבות בחול של הביצועים האופרטיביים", אומר סמית. "ככל שהקלט יותר סטנדרטי, כך הפלט יותר סטנדרטי. אתה צריך לתכנן את המערכת של עצמך ואז אתה צריך להאמין בה".

להפוך את הלימון לכסף

כששאר קרנות ההשקעה הפרטיות מתחילות להתעניין בעסקאות של תאגידי תוכנה, המערכת של ויסטה עומדת להיתקל במבחן רציני. קשה יותר למצוא דילים, והמטרות של ויסטה לפני כל רכישה נותרות זהות: לשלש את סכום ההשקעה. סמית מצפה להחזיק בחברות שבפורטפוליו שלו עוד זמן רב, כשהוא בוחר את המטרה לכל רכישה בהתאם למידה שבה המדריך של ויסטה יכול לסחוט את הלימון – החברה הנרכשת – ולהניב רווחים.

"אנחנו לא לוקחים אחריות על חברה מתוך תקווה. אנחנו לוקחים אחריות פיננסית על חברה בהתבסס על גורמים חיוניים להצלחה שנמצאים תחת שליטתנו", אומר סמית. "כבר שינינו בעבר את כל מה שצריך לשנות, אז אנחנו יודעים איך לעשות את זה". בממוצע, ויסטה מכפילה את הרווח לפני ריבית, מיסים, פחת והפחתות (ebidta) של החברות שלה בתוך חמש שנים.

חלק גדול מהאחריות נופל על שת', שבעבר נהג לרוץ לכיוון האקזיטים. למשל, ויסטה רכשה את Transfirst, יצרנית תוכנה לעיבוד תשלומים, תמורת 1.5 מיליארד דולר ב־2014, ומכרה אותה תמורת 2.35 מיליארד אחרי קצת יותר משנה. אם כוללים בזה את המינוף, הרי שוויסטה שילשה את ההשקעה שלה. בינואר מכרה ויסטה את המניות שלה ב־Trintech, שמייצרת תוכנה לאנשי פיננסים, אחרי שהכפילה את ההכנסות שלה בתוך שנתיים. בממוצע, האקזיט של חברות ויסטה מתרחש 4.7 שנים אחרי הרכישה. אצל בלקסטון המתחרה, לשם השוואה, הממוצע הוא 5.7 שנים.

אף שלסמית היה קל להישען על הפילנתרופיה שלו – לאחרונה התחייב להעביר 20 מיליון דולר למוזיאון הלאומי החדש להיסטוריה ותרבות אפרו־אמריקאית ו־50 מיליון דולר מקרן שקשורה לקרן הראשונה של ויסטה, כדי לסייע לאוניברסיטת קורנל להגביר ייצוג של נשים ומיעוטים במחקר מדעי – מספרים כאלה גורמים לו להרגיש בעניינים, אפילו קצת יהיר, ביחס לוויסטה.

לפני כמעט שנתיים, בוועידה הגלובלית השנתית של מכון מילקן, סמית מצא את עצמו על הבמה עם מיליארדרים מהגווארדיה הוותיקה, כמו דייויד רובינשטיין, ליאון בלק וג'ונתן נלסון. טיטאנים שהוא ודאי קרא עליהם בלימודי מינהל העסקים, ובוודאי לא היו מעיפים מבט לעברו לפני עשור.

כשרובינשטיין סיפר שהמשקיעים שלו הורגלו לקבל תשואה נמוכה, בגלל המחירים הגבוהים של נכסים, סמית נע במקומו בחוסר נוחות. "אני צריך למצוא לי כמה משקיעים כאלה".

הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן