|
וואלאס צ'ן לוגם תה סיני במשרדו בהונג קונג, מוקף בפסלי הטיטניום הגדולים שלו. הוא מדבר על תכשיטים, אמנות, מדע, טכנולוגיה ועל העוני שליווה אותו בילדותו. אחד העוזרים שלו נכנס למזוג תה חם בכל פעם שהכוס מתרוקנת.
הכתבה מופיעה בגיליון נובמבר 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
התוכנית היתה לכתוב על החידוש האחרון של צ'ן, פורצלן בלתי שביר, שאותו התחיל להציג לקהלים נבחרים ביוני האחרון. אבל כמו בכל דבר שנוגע לאמן התכשיטים, שום דבר אינו פשוט. הוא התעקש שאראה את הפורצלן בעצמי מקרוב. וזה אומר לשקוע במשך יומיים בעולמו ובתהליך היצירתי שלו.
זקנו הארוך מאפיר, והוא לבוש במכנסיים ובחולצה סיניים מסורתיים, שהם פחות או יותר המדים שלו (אף שבפעם הראשונה שפגשתי אותו במרכז הונג קונג לפני שלוש שנים, הוא היה לבוש בסגנון משוחרר יותר, בחולצת דנים ובכובע כחול). אבל בבוקר הקיצי הזה הנגיעות המודרניות היחידות בלוק שלו הן מסגרת המשקפיים הממותגת שלו ונעלי נייקי שחורות. בגיל 62 הבחירה שלו בנעליים משרתת אותו היטב, כשהוא נע במהירות במשרד שלו, בחדרי הסדנאות וברחובות ובשווקים הצפופים של הונג קונג.
שונה מרוב תכשיטני העל. צ'ן | צילום: וואלאס צ'ן
הטבעת נפלה
רוב האנשים מכירים את צ'ן מתכשיטי היוקרה הצבעוניים, המורכבים ומלאי החזון שלו, ומפסלים שמעבירים דימויים דמויי־חלום. אך הוא שונה מרוב תכשיטני העל, מכיוון שהוא לא רק מעצב את התכשיטים, אלא גם מבצע את רוב האמנות לבד. באמצעות ההתנסות האישית שלו הוא פיתח מספר חידושים. חלק מפריצות הדרך הידועות שלו הן טכניקות לליטוש והברקה של אבני ירקן (Jades), שיטה לקיבוע אבני חן בלי מתכות והשימוש היצירתי שלו בטיטניום, שמשמש אותו ב־99% מיצירותיו. החידוש המוערך ביותר שלו הוא "חיתוך וואלאס", חריטה בקריסטל שקוף או באבן חן. התוצאה היא אשליה אופטית רבת־ממדים של החריטה.
זה מרענן בעולם שבו אנשים תמיד מציגים את עצמם כיותר ממה שהם, ונחמד לשמוע מישהו שהגיע לכל כך הרבה הישגים אומר: "אני עדיין מרגיש שהידע שלי לא מספק".
נוסף על כך הוא יזם ובעלים של עסק קטן עם צוות של עשרה עובדים במשרד המרכזי בהונג קונג ועוד 36 אמנים, מעצבים וטכנאים בסדנאות שלו בקאולון ובמקאו. בית המלאכה בקאולון הוא בניין תעשייתי רגיל, שבו מתבצעים עיצוב בסיוע מחשב ויצירת תכשיטים בעבודת יד ובאמצעות מכונות מתקדמות, שבהן הוא משתמש לניסויים בחומרים. כאן נוצר הפורצלן הבלתי שביר שלו.
מסביב אומנים מלטשים ומעצבים פיסות פורצלן מסוגים וגדלים שונים, שיחוברו יחד, בסופו של דבר, ויהפכו ליצירה של וואלאס צ'ן. באחד החלקים בסדנה יש ערימה של חלקי פורצלן לא גמורים. הם עדיין גיריים למגע ונשברים בקלות.
הוא מכבד ומעריך הן את הטכניקות המסורתיות ליצירת תכשיטים, הן אמנות מערבית מסורתית, הן תרבות סינית מסורתית והן טכנולוגיה של המאה ה־21. אז בעוד יהיו מי שיופתעו מהשימוש הנרחב שלו במחשבים ובמכונות מודרניות, הוא אומר שזה טיפשי לא להשתמש בכלים שזמינים לו היום.
התכשיטים מקובעים בטיטניום מסיבות אסתטיות ופרקטיות | צילום: וואלאס צ'ן
כמו ברבים מהחידושים שלו, גם ההשראה לפורצלן הבלתי שביר מגיעה מילדותו. משפחתו של צ'ן עברה להונג קונג כשהיה בן חמש. הם גרו בעוני מחפיר, והוא ושלושת אחיו חלקו את אותה כפית פלסטיק בזמן שהמבוגרים השתמשו בכפות עשויות פורצלן. הסקרנות השתלטה עליו. "תפסתי את כף הפורצלן ואת הקערה כמותרות שרק מבוגרים יכולים להשתמש בהם", הוא אומר. "רציתי לגעת, למשש את כף הפורצלן".
כשתפס את הכף, היא היתה שמנונית. היא החליקה מידו ונשברה על הרצפה. העונש שקיבל לא פגע בהתפעלות שלו מהחומר. הוא התחיל לאסוף פורצלן בגיל 23, ולפני שבע שנים התנסה ביצירת פורצלן חדש, שיהיה צבעוני ובלתי שביר.
הוא מפיל לרצפה טבעת לא גמורה כדי להדגים את העמידות של הפורצלן שלו. כששום דבר לא קורה, הוא מחייך, כאילו נזכר בתקרית מילדותו. כשאני מציין בפניו שהפורצלן החדש שלו (שטרם קיבל שם) עשוי להיות חומר פורץ דרך שיתאים לשלל מוצרים ותעשיות, הוא לא מגלה שום עניין.
כדי להגביר את העמידות של הפורצלן, הוא מחזק אותו בברזל, סיליקון, זירקון ועוד חומר שהוא לא מוכן לחשוף עדיין. את התערובת הזאת הוא מחמם בתנור שמגיע ל־1,600 מעלות צלזיוס, יותר מטמפרטורת השריפה הרגילה של פורצלן.
הדבר הבא: זהב
תכשיטי הפורצלן שיצר עד כה מקובעים ברובם בטיטניום מסיבות אסתטיות ופרקטיות. ברגע שמסיימים את העבודה עליו, לא ניתן לשנות את צורתו. לכן צ'ן משתמש בטבעת עשויה מטיטניום, כך שניתן להתאים אותה לגודל האצבע של מי שיענוד אותה, והפורצלן מקובע על גבי הטיטניום. הטיטניום משמש גם כחומר מגשר בין פיסות פורצלן שונות. צ'ן מסביר שהפורצלן מחובר לטיטניום באמצעות טכניקה שנמצאת בשימוש מאז ימי שושלת מינג והרבה לפני שהומצאו דבקים שונים. יש עדות לשימוש בטכניקה הזאת לפני 7,000 שנה, והיא עדיין משמשת נגרים ברחבי העולם. לבסוף לא ניתן לקבע אבני חן בפורצלן בצורה מאובטחת, אז גם כאן משתמשים בטיטניום לקיבוע.
חדר אחד בבית המלאכה מכיל מכונה שמתנשאת לגובה ארבעה מטרים. זה לב ההמצאה הבאה שלו: זהב 24 קאראט עם קשיחות של זהב 18 קאראט. הוא עדיין נמצא בעיצומו של תהליך המחקר. כרמז לבאות, ניתן רק לומר שהרכיב החשוב ביותר בתהליך הוא מים.
הכתבה מופיעה בגיליון נובמבר 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
