התמונה המלאה: מצרים תקבע את העתיד האנרגטי של המזה"ת

האנליסטים קיוו כי תגליות הגז החדשות אולי יסללו את הדרך לעידן חדש של יציבות פוליטית וכלכלית באזור. יחד עם זאת, למרות הציפיות הגבוהות – ההתקדמות הייתה איטית. בארץ, למשל זה היה בגלל ויכוח פוליטי מתמשך ואי וודאות לגבי ניהול הגז – אשר בימים אלו ממש מתקיימים עליו דיונים בוועדת הכלכלה. בקפריסין, ההתלהבות הראשונית התמתנה על ידי בדיקות נוספות שהעריכו כי כמות הגז המשוערת היא קטנה יותר.

תגלית חדשה של שדה גז

באוגוסט האחרון התגלה שדה הגז זור בחופי מצרים, במה שהפך אותו לתגלית הגז הגדולה ביותר אי פעם בים התיכון. החברה האיטלקית ENI היא זו שבישרה על שדה זור, אשר כמות הגז בו גדולה ב-40% מהכמות שהתגלתה בלוויתן. התגלית המצרית הפיחה תקווה לשיתוף פעולה נרחב יותר בנושא הגז הטבעי במזרח התיכון, כאשר התנאים הגיאופוליטיים באיזור הם אלו שיקבעו האם ההתפתחות הזה תישאר מוגבלת למצרים או תשפיע על איזור המזרח התיכון כולו.

כך למשל, רק לאחרונה הודיע שר הנפט של מצרים על הקפאת השיחות על יבוא גז מישראל בשל קנס שהוטל על המצרים – בעקבות בוררות בין חברת החשמל בארץ לחברת הגז של מזרח הים התיכון וחברות אחרות שסיפקו למצרים גז, דרך צינור שעבר בסיני וספג חבלות רבות.

ובחזרה לזור. הפיתוח שלו ישרת בעיקר את השוק הפנימי של מצרים, בכך שיפצה על הירידה בייצור שהותירה את המדינה להתמודד בקושי עם הביקוש בשוק המקומי. מצרים אף החלה לייבא גז טבעי נוזלי השנה דרך יחידות שנשכרו עבור כך למשך חמש שנים. בהתאם לכך, תגליות הגז הטבעי הנוזלי של מצרים ירדו מרמת פתיחה של 15 מיליארד מטר מעוקב (BCM) בשנה ב-2005, לרמה כמעט אפסית ב-2014, מה שהותיר את שני המפעלים במדינה המיועדים לטפל בגז זה – מושבתים. לכן, עם פוטנציאל רמת ייצור של 20-30 BCM בשנה במשך 20 השנה הקרובות, זור יוכל להיות גלגל הצלה משמעותי בשוק הגז של מצרים.

זור יוכל להיות הסנונית הראשונה של תגליות גז בחופי מצרים. חברות גז ונפט בינלאומיות כבר החלו להגביר את החיפושים באיזור, ואם זור ושדות אחרים יגיעו למלוא הפוטנציאל שלהם ב-2020, מצרים אולי תיהפך שוב ליצאנית של גז נוזלי טבעי.

תשתיות יקרות לפיתוח השדות מהוות בעיה לישראל וקפריסין. קידוח תמר | צילום: יח"צ

השפעת זור מחוץ למצרים

השפעתו של שדה הגז זור תוכל לצאת מגבולות מצרים, בשל המיקום והתשתיות שלו. זור קרוב לשדות הגז של אפרודיטה ולוויתן, דבר המאפשר שיתוף פעולה בפיתוח השדות ואף עשוי להגדיל את התחרות האיזורית על התשתיות לגילוי גז.

למצרים יש כבר תשתית כזו בערים אידקו ודמיאט, שהיא מושבתת כיום. אם היא תיכנס לשימוש, מצרים תוכל לייצא גז מזור ומשדות מצריים אחרים שלא מיועדים לשוק המקומי שלה. אם לוקחים בחשבון את הביקוש הפנימית הגוברת, אפשר להעריך שיכולת ייצוא מסוימת תישאר לגז הישראלי והקפריסאי – אם אפשר יהיה להביא את הגז לנמלים המצריים.

עבור ישראל וקפריסין, שיתוף פעולה עם שחקנים אחרים באיזור הוא קריטי. אם שדה הגז המצרי יהיה בעל פוטנציאל גדול, מחירי הגז באיזור יהיו נמוכים מההערכות במשק טרם גילוי זור, ומחירי הגז באיזור כולו עלולים לצנוח בשל התחרות.

בנוסף, בניית תשתית הייצוא ופיתוח השדות היא בעיה מעגלית, וזאת ראינו כבר בדיונים הארוכים בארץ על מתווה הגז: אם יש סיכונים פוליטיים או מסחריים כך שאף תשתית ייצוא אחרת לא תפעל כאשר הייצור יתחיל – יהיה נזק כספי כבד. אם ביצועי של השדה יהיו נמוכים מהמצופה, תשתיות ייצוא יקרות (פרוייקט Vasilikos של קפריסין נאמד בעלות של 6 מיליארד דולר), יצאו מכלל פעילות. כתוצאה מכך, אם מביאים יחד גם שימוש חלקי וגם תשתית ייצוא שניתן לשנות אותה לפי קנה המידה, בנוסף לכמה שדות גז מבטיחים – אלו יכולים להיות המפתח למימוש הפוטנציאל האזורי.

המפתח לעתיד הגז של המזרח התיכון

מצרים מחזיקה בידה את המפתח לעתיד הגז של המזרח התיכון. היא תוכל להחליט להתקדם לבד על ידי ייצור כמויות גז מסוימות שיהפכו עם הזמן לזמינות יותר ויותר בשוק המקומי, או שהיא תחליט לקדם הכמות כולה יחד עם ישראל וקפריסין, על ידי יצירת חממת גז מזרח תיכונית חדשה שמבוססת על תשתית ייצוא קימת.

יצירת חממת גז כזו באיזור, תוכל להוות יתרון לכל השחקנים המעורבים, לאפשר למצרים להעצים את התפקיד שלה במזרח התיכון, ולהבטיח רווחים מתכנית העברה. ישראל וקפריסין מצידן, יוכלו לנצל לחלוטין את עתודות הגז שלהן. גם לאירופה תהיה הזדמנות בתמונה הזו, מאחר וצרכי הייבוא שלה יגדלו לאחר שנת 2020, בשל ירידה צפויה בייצור המקומי ופקיעת חוזים ארוכי טווח עם נורבגיה ורוסיה.

גורלה של חממת גז חדשה יהיה טמון בפוליטיקה

למרות הגוון המסחרי שלה, הוצאה לפועל של חממת גז מזרח תיכונית תהיה תלויה לחלוטין בשיקולי מדיניות חוץ ובפוליטיקה הפנימית של ישראל ומצרים. דעה ציבורית בשתי המדינות, כפי שמתרחשת בימים אלו דרך ההפגנות נגד מתווה הגז בארץ – תהיה קריטית לשיתוף פעולה צמוד במגזר אסטרטגי כזה.

במקביל, על האיחוד האירופאי לתמוך בתכנית לשיתוף פעולה איזורי שמכוונת לפיתוח חממת גז מזרח תיכונית, משיקולי מדיניות בתחומי האנרגיה והחוץ. במונחים של מדיניות בתחום האנרגיה, היוזמה תוכל לספק חומר ממשי לאסטרטגיית הגיוון באספקת הגז של האיחוד האירופאי לטווח הארוך. מבחינת מדיניות החוץ, היוזמה הזו תוכל לאפשר שיתוף פעולה בינלאומי בתחום שבו אין בו ממש הזדמנויות כעת לשיתוף פעולה.