התערבות הרוסים במלחמה בסוריה טרפה את הקלפים

מלחמת האזרחים בסוריה מתנהלת כבר ארבע שנים וחצי. כל עוד התנהלה הלחימה כמלחמת פרוקסי בין איראן, התומכת במשטרו של אסד, לבין קואליציה של מדינות סוניות ובראשן טורקיה וסעודיה, לא היה יכול להימצא פתרון, זולת השמדה הדדית טוטאלית. כניסתן של המעצמות – רוסיה העוזרת לאסד, ארה"ב הנאבקת בדאע"ש, והאיחוד האירופי המבוהל מבעיית הפליטים – פתחה פתח לניסיון להגיע להסדר. ההכרה מצד חלק מן הגורמים, כי אסד בפרט והעלווים בכלל יהיו חלק מההסדר הקבוע, היא תוצאה של התפתחות זו.

מלחמת האזרחים בסוריה עברה שינוי תהומי עם הופעתו של דאע"ש, כאשר ביוני 2014 הצליחו לוחמי הארגון בעיראק להשתלט על ציוד צבאי רב שבו השתמשו בסוריה, והשיגו יתרון אסטרטגי על פני ארגוני מורדים אחרים. ההתחזקות הצבאית של דאע"ש יחד עם פעולותיו האכזריות והמתוקשרות אילצו את האמריקאים להתערב מחדש. בספטמבר 2014 החל הצבא האמריקאי לתקוף בגלוי יעדים של דאע"ש, אך לא בהיקף שיגרום לשינוי ביחסי הכוחות.

חודש לאחר מכן יזמה טורקיה פנייה למועצת הביטחון במטרה להכריז על צפון סוריה כאזור אסור בטיסה. כפי שהתברר לאחר מכן, הטורקים, שעד אז כפו בהצלחה איסור דה פקטו, ביקשו לשמור על הסטטוס קוו שאפשר להם לנהל מתחת לרדאר מערכת יחסים עם דאע"ש: אנשי דאע"ש נכנסו לסוריה דרך טורקיה, הטורקים רכשו נפט מדאע"ש – וכל זה כדי שאנשי הארגון יילחמו נגד שני היריבים הגדולים של אנקרה – משטרו של אסד והכורדים.

פגישת נתניהו ופוטין בספטמבר | צילום: מתוך אתר הבנק AIIB, ויקיפדיה

במועצת הביטחון, רוסיה הביעה מיד את התנגדותה להתערבות בסוריה בטענה כי זו תהיה חזרה על הטעות שנעשתה בלוב, אז מנעה המועצה ממטוסיו של קדאפי לטוס, אולם לפי הרוסים, מעצמות המערב, ניצלו את ההחלטה כדי לתקוף את משטרו של קדאפי ולזרז את נפילתו. הרוסים הזועמים נשבעו שלא יתנו יד להחלטה דומה בסוריה.

בתחילת 2015 הצליחו הכורדים בסוריה לדחוק סופית את רגלי דאע"ש מקובאני וממקומות אחרים. הצלחותיהם בשדה הקרב היו כסדין אדום בפניהם של הטורקים, שראו כיצד מדינה כורדית הולכת ומתהווה מתחת לאפם. היה זה אסון עבור ארדואן שמהלך בשנים האחרונות על החבל הדק בין קידום רפורמות למען הכורדים לבין סיכול כל ניסיון לעצמאות. מנגד, הבין ארדואן, כי התעלמות מארה"ב עשויה לעלות ביוקר ביום שבו תסתיים המלחמה וסוריה תעוצב מחדש. לכן קיבלה טורקיה החלטה לפתוח את בסיסי חיל האוויר שלה בפני מטוסים אמריקאיים שמבצעים תקיפות נגד מטרות דאע"ש.

במקביל ללחץ על דאע"ש נחלו אנשי ג'בהת אל נוסרה, ארגון ג'יהאדיסטי בפני עצמו, הצלחות משלהם בשדה הקרב בצפון המדינה. מחוז אידליב נפל לידיהם, והם נחלו הצלחות רבות בזירת חאלב. אלה לוו בהפצצות חסרות אבחנה מצד משטר אסד, שתדלקו את התגברות זרם הפליטים. רבים מהם, אלה בעלי האמצעים, בחרו "לדלג" על מסלול מחנות הפליטים הרגיל ולהגיע ישירות לאירופה. האמריקאים בתגובה החלו להפנות חלק מהאש גם לעבר ג'בהת אל נוסרה.

עולים לרגל למוסקבה

רוסיה היתה שחקנית נוכחת בסוריה, עוד טרם פרוץ מלחמת האזרחים במדינה. במהלך שנות המלחמה שמרו הרוסים על פרופיל צבאי נמוך, כדי למנוע נוכחות מעצמתית נגדית. הטריגר לעיבוי הדרמטי של המערך הרוסי בסוריה היה האישור של טורקיה לשימוש אמריקאי בבסיסי האוויר שלה  – מהלך שנתפס כשבירת הסטטוס קוו.

במהלך זה פוטין רשם הישג מהיר ֹ- עוד לפני שכוחותיו שיגרו את ההתקפה הראשונה, מוסקבה הפכה לאתר נחשק לעלייה לרגל מצד כל מי שיש לו אינטרס בעיצוב דמותה של סוריה לאחר המלחמה. מסוף אוגוסט הגיעו לרוסיה ראש ממשלת ישראל נתניהו, נשיא טורקיה ארדואן, יו"ר הרש"פ אבו מאזן, מנהיג איחוד האמירויות, נשיא מצרים א־סיסי ומלך ירדן עבדאללה.

אמנם מדינות המערב חלוקות עדיין עם פוטין בשאלת מעמדו של אסד ביום שאחרי, אך הן מכירות בכך שכדי להגיע לסיום הלחימה בסוריה, יש להגיע להסדר מוסכם עם הרוסים, ופירוש הדבר הוא שאסד יישאר במקומו.כשם שפוטין הוא המרוויח הגדול עוד לפני שנורה הכדור הראשון, כך ארדואן, שנאלץ לקבל את השאיפה הרוסית לשמר את שלטונו של אסד, הוא המפסיד הגדול. הטורקים ממתינים כעת שהאמריקאים יפנו את הזירה לאחר הכנעת דאע"ש, וכך יוכלו לשוב למאבקם בכורדים.

התסכול הטורקי כבר הוביל לעימותים בין חילות האוויר של טורקיה ורוסיה ולפי דיווחים אף הופל מיג 29 רוסי שהפר את הריבונות הטורקית. ארדואן איים על הרוסים כי הידידות של שני העמים בסכנה, והוסיף כי טורקיה עשויה לשקול לרכוש גז במקום אחר, אך זהו איום ריק לאור העובדה ש־57% מהגז הטורקי מגיע מרוסיה ועוד 20% מאיראן, בעלת ברית נוספת של רוסיה ואסד.

האיחוד האירופי, שעדיין שרוי בהלם מ"מתקפת הפליטים" עליו בחודשים האחרונים, הסתפק בגינויים סטנדרטיים להתערבות הרוסית, ללא שום כוונה להתערב. הקנצלרית מרקל ביטאה את מה שרבים ביבשת כבר הפנימו, כשאמרה שיש לשאוף להסדר מדיני בשילוב רוסיה, ארה"ב ומדינות נוספות, וכי אסד יהיה שחקן לגיטימי בשיחות. הנשיא הצרפתי הולנד הסכים שהדחת אסד אינה תנאי להשגת הסדר, ושהסתלקותו מהזירה יכולה להידחות למועד מאוחר יותר.

מדינה מפוצלת | צילום: ויקיפדיה

שלוש מדינות לשלושה עמים?

ב־30 בספטמבר, בפעם הראשונה מאז סיום המלחמה הקרה, הפציצו הרוסים באזור שמחוץ לשטחי ברה"מ לשעבר. ההתקפה הרוסית בסוריה כוונה לטענתם נגד ריכוזי דאע"ש, יעד שנתפס כלגיטימי בקרב מעצמות המערב. אולם לטענת האמריקנים, מי שהותקף בסופו של דבר היו ארגונים אחרים המשתייכים לאופוזיציה המתונה הנלחמת באסד.

השטח שהיה פעם סוריה מחולק כיום לשלושה אזורים: שטח בשליטה עלווית לאורך החוף הסורי ובאזור דמשק (שאינו גדול משטחה של ישראל), שטח בשליטה כורדית בצפון סוריה ושאר השטח (כשלושה רבעים משטחה המקורי של סוריה), שהוא המרחב הסוני הגדול ובו פועלים מספר ארגונים. עיקר הלחימה מתרכזת במרחב זה ובדמשק.

החלוקה דה פקטו של סוריה, כולל שאיפה להקמתה של מדינה ערבית־סונית לא סלפית במרחב הסוני הגדול, מציגה מתווה המקובל על רוב השחקנים בזירה. האיראנים המותשים מהלחימה ישמחו לתת לרוסים להוביל את המאבק; האמריקאים מעוניינים בעצירת שפיכות הדמים ובהבסת דאע"ש (שתי מטרות שמשתלבות עם הפתרון הרוסי); האירופאים רוצים למצוא פתרון לבעיית הפליטים; מדינות ערב מעוניינות בהחלשת דאע"ש ובמקביל גם את החלשת ההשפעה האיראנית. ישראל מצדה צריכה לפעול לכך שלאחר שעשן המלחמה יתפזר, הגבול הסורי לשעבר לא יישלט על ידי הסניף המקומי של אל־קאעידה. לפחות על הנייר, נראה שבפעם הראשונה זה זמן רב, יש סיכוי שתתגבש הסכמה שתשרת את כל הצדדים ותשים סוף לכאוס הסורי.