התקדימים (המסוכנים) שנקבעו עקב סאגת פרסום הסרט "ראיון סוף"

"החופש ניצח", צייץ הקומיקאי סת' רוגן ביום שלישי, בעודו חוגג את התפנית האחרונה בסאגת "הריאיון" – הסרט ההוליוודי שהפך לגראונד זירו במתקפת הסייבר הסחטנית שהרשויות האמריקאיות מפילות על צפון קוריאה. חברת סוני הפכה את הסרט לזמין באינטרנט ובבתי הקולנוע, בכך היא חוזרת בה מהחלטתה הראשונית לבטל את הפצת הסרט בחג המולד.

אז "הריאיון" ניצל, אבל האם החופש ניצח? בתגובה לתקיפת הסייבר של צופן קוריאה ואיומי הטרור של ההאקרים נגד האמריקאים, אובמה קבע לפחות שלושה תקדימים שמזמינים התקפות נוספות על ארה"ב, אם מצפון קוריאה או מדינה סוררת אחרת, כמו למשל איראן. קודם כל הייתה זו הדרך הלקונית שבה אובמה נטש את סוני האמריקאית להתפתל במתקפת הסייבר, כשהוא מסיט את אחריותו כראש המטה הכללי אל תוך המגזר הפרטי. בשורה התחתונה, אמריקה הותקפה על ידי מדינת לאום טוטליטארית ועוינת.

כרזת הסרט | מתוך ויקיפדיה

ונדליזם או מתקפת טרור?

במקום לקחת את הפיקוד, להתעמת ולהרתיע את צפון קוריאה, אובמה חיכה שלושה ימים לאחר שסוני ביטלו את הקרנת הסרט עד שהתייחס לנושא במסיבת עיתונאים ביום שישי שעבר. גם אז, הוא הסיט את האחריות למגזר הפרטי וקרא לביטול 'הטעות'. אך הטעות האמיתית כאן היא שהנשיא האמריקאי, שכנראה היה עסוק מדי בחיבוק קובה, נתן לצפון קוריאה להתחמק, אפילו לשבריר השנייה, אחרי שאיימה בצורה סחטנית על אזרחים אמריקאים. צפון קוריאה אולי איבדה את הקמפיין שלה לצניזור "הריאיון", אבל לכמה ימים, פיוגיאנג הראתה לעולם דרך שבה ניתן להשבית את אמריקה במגרש העצמי שלה.

שנית, ישנו סירובו של אובמה להכיר באיומים כטרור. למרות ההודעה של ההאקרים – "זכרו את ה-11 בספטמבר 2001", שהטיל אימה בקרב בתי הקולנוע עד שהם החליטו שלא לשדר את הסרט, אובמה תיאר את ההתקפה הזו כמקרה של 'ונדליזם סייבר' ולא כ'אקט של מלחמה'. זוהי עוד וריאציה למאמצים המתמשכים של ממשל אובמה להסוות מעשי טרור בעזרת לשון נקייה כמו "אלימות במקום העבודה" או למתג מחדש מלחמה כ"פעולת חירום בחו"ל". מנקודת מבט כזו, הטבעת הפריגטה הדרום קוריאנית ב-2010 על ידי צפון קוריאה, בה נהרגו 46 מלחים, הייתה בעצם מעשה של ונדליזם ימי.

הצנעת האיומים מצד צפון קוריאה אינה מעלימה אותם. הציבור האמריקאי מקבל חיזוקי שווא, בזמן שאובמה לא הצליח להרתיע את צפון קוריאה מטיפוח נשקי מלחמה קונבנציונליים, כימיים, ביולוגיים, גרעיניים ועכשיו גם מתחום הסייבר. אם לשפוט לפי המצוקה של חברת סוני לאחר התקפת הסייבר הצפון קוריאנית, המשטר של קים צובר ניסיון שימושי בסחיטת סייבר – לא מדובר בכלי של ונדליזם בלבד אלא נשק נוסף בארסנל של משטר צבאי, חסר מצפון ועוין.

מדיניות מידתית – האם מדובר בחולשה?

לבסוף, ישנה את הבעיה של התוכנית של אובמה עצמה, כפי שהוא הודיע עליה במסיבת העיתונאים של סוף השנה שנערכה ביום שישי וחזר עליה בראיון ששודר ביום ראשון ב-CNN, והיא כי "בדרכים סמויות או גלויות לעין ארה"ב תגיב באופן יחסי".

יחסי למה? ל"ונדליזם סייבר" או לאיומי הטרור של צפון קוריאה כנגד חופש הביטוי האמריקאי? או אולי באופן יחסי לקשת השלמה של איומים בה מנופפת צפון קוריאה בשנים האחרונות? מאז כניסתו לתפקיד, אובמה הגיב בעיקר בפאסיביות ובסבבי סנקציות לא יעילים, הכל כחלק ממדיניות "האסטרטגיה הסבלנית" שלו.

לצפון קוריאה אולי אין את הכוח הממשי בכדי לקיים את כל איומיה, אבל כאשר ארה"ב מאפשרת לאיומים כאלו להישמע בפומבי מבלי להגיב בחומרה, היא עלולה להעביר לפיונגיאנג את התחושה שהיא יכולה גם לבצע ולחמוק מהשלכות. במציאות, למשטר הצפון קוריאני יש רקורד של עשיית נזק ממשי עקוב מדם. בביתה שלה היא מתאכזרת, שוטפת את מוחם ומרעיבה את אזרחיה, בדרכים כל כך שיטתיות שאפילו האומות המאוחדות התחילו סוף-סוף לשים לב.

פאסיבי ועדין מדי. אובמה | צילום: thinkstock

בחו"ל, צפון קוריאה הייתה אחראית לפיגועי טרור, חטיפות, התנקשויות והתקפות ישירות. לאורך המשמרת של אובמה, פיונגיאנג עבדה על דרכים נוספות לגרום להרס גרוע בהרבה, כשהיא מבצעת בדיקות טילים ארוכי טווח, מבצעת שני ניסויים גרעיניים ומאיימת במרץ על ביצוע הניסויים הבאים.

כשנשיא ארה"ב מגביל את עצמו, במקרה של סוני למשל, לתגובה מידתית, הוא למעשה נותן לצפון קוריאה להגדיר את מונחי ההתקפה. המטרה האמריקאית לא צריכה להיות תגובה מתונה, אלא תגובה כה הרסנית וקשה שמשטרו של הרודן הצעיר, קים ג'ונג און, לא יעז לשגר התקפה נוספת לכיוון אמריקה, או בעלות בריתה. ואם זה יפיל את המשטר של קים – מה טוב. מהלך שכזה עשוי לסלול את הדרך לניצחונו האמיתי של החופש, בבתי קולנוע משמעותיים יותר מאשר אלו שבהוליווד.

ומה הלאה?

ביום שני, ולאחר מכן שוב ביום שלישי איבדה צפון קוריאה את רשת האינטרנט שלה. נכון לכתיבת שורות אלו, לא ברור מי ניתק את פיונגיאנג. ישנן ספקולציות רבות על כך שארה"ב עומדת מאחורי מהלך זה. אם כך, זו התחלה טובה, אבל לא מספקת. ישנן הצעות רבות לצורה שבה אמריקה יכולה להתמודד עם צפון קוריאה: זריקת דיסקים של "הריאיון" מעל שמיי צפון קוריאה, החזרת צפון קוריאה לרשימת מדינות הטרור העולמית, הטלת סנקציות נוספות, טיפול בחשבונות הבנק הזרים של צפון קוריאה ואפילו בעיטת הדיפלומטים הצפון קוריאנים באו"ם מניו יורק.

לא משנה מה יהיו הטקטיקות – המטרה האסטרטגית לא צריכה להיות תגובה מידתית לפעולה, שהנשיא האמריקאי מכנה 'ונדליזם'. צפון קוריאה איימה כבר כי המתקפה הבאה שלה תגלוש מתחום הסרטים. מהלך חכם מצד הממשל האמריקאי יהיה לקחת את הדברים לידיים ולמצוא דרכים יעילות לגרום לצפון קוריאה לפחד מהצעד הבא.