התקדמות מוצקה? בכירי הפנטגון טוענים שה-F-35 מתקדם במהירות

כדי שתהיה מוצלחת, תוכנית ה-F-35 חייבת לספק שלושה דגמי מטוסים שונים עבור חיל האוויר, חיל הים וחיל הנחתים האמריקאים. הדגם של חיל הנחתים מסוגל להמריא ולנחות אנכית, מה שמאפשר שימוש בו גם במקומות שאין בהם שדות תעופה. הדגם של חיל הים צריך להיות מסוגל לעמוד בעומסים כרוכים בנחיתה על סיפון נושאות מטוסים ובהמראה מהסיפון, תוך נשיאת חימוש לטווחים ארוכים יותר ממטוסי התקיפה הנוכחיים. הדגם של חיל האוויר צריך לבצע הכול, החל מלחימה באוויר ועד דיכוי הגנה אווירית של האויב וחדירה לאיסוף מודיעין, מבלי שהוא יעלה יותר ממטוסי הקרב הנוכחיים שהוא מחליף.

אבל זאת רק ההתחלה. למרות ההבדלים ביניהם, כל שלושת הדגמים חייבים לשתף את רוב החלקים והרכיבים שלהם, כדי לאפשר חיסכון בעלויות ייצור ותמיכה בגלל גודל התוכנית. המטוסים חייבים להיות חמקנים בכל חלקי הספקטרום הרלוונטיים לפעילותם, כלומר כמעט בלתי נראים למכ"מים ולמערכות שמגלות קרינה תת-אדומה. המטוסים צריכים להתיך נתונים ממגוון חיישנים על המטוס ומחוצה לו, כדי לספק לטייס מודעות מצבית מקיפה. למטוסים צריכה להיות תקשורת מאובטחת וגמישה עם שאר המשתתפים בכוח המשותף. הם צריכים גם להיות מסוגלים לחסום מכ"מים עוינים.

F-35 בטיסת ניסוי | צילום: ויקיפדיה

כאשר מצרפים את כל הדרישות האלה, מיזם ה-F-35 מדורג כתוכנית הפיתוח המורכבת ביותר של מטוס כלשהו אי פעם. הצלחת הפיתוח חיונית לעתידה של אמריקה כמעצמה צבאית גלובאלית, כיוון שאין תוכנית חלופית אם התוכנית הזו תיכשל. עקבתי אחרי התוכנית מאז ראשיתה בשנות ה-90', גם מכיוון שהמשתתפים המרכזיים בצוות התעשייתי שבונה את המטוס, כולל הקבלנית הראשית לוקהיד מרטין, תורמים לצוות החשיבה שלי (אחדים מהם גם לקוחות ייעוץ). מה ששמעתי לאחרונה בעדות בקונגרס זה שהתוכנית נמצאת כיום במצב טוב יותר משהייתה אי פעם, והיא מתקדמת במהירות.

בהצהרה המשותפת שלהם, האחראי על הרכש בחיל הים והגנרל מחיל האוויר שמנהל את התוכנית אמרו: "ההערכה הכוללת שלנו היא שהתוכנית מציגה התקדמות מוצקה בכל היבטיה". ההצהרה פירטה את פרטי ההתקדמות: תוכנית ה-F-35 מתבצעת היטב בכל הספקטרום של הרכש, כולל פיתוח ותיכון, ניסויי טיסה, ייצור, פריסה לבסיסים, תמיכה במטוסים שמופעלים בבסיסים, ובניית תשתית תמיכה גלובאלית.

כמובן, החדשות לעולם אינן חיוביות ב-100% בתוכנית כה מאתגרת; כל המטרה של ביצוע 8,000 טיסות הניסוי היא לזהות היכן עלולות להיות בעיות (כפי שאחד המומחים אמר לי, אם אינך מוצא בעיות מבניות במהלך הניסויים, משמעות הדבר כנראה שהמטוס כבד מדי). מנהל הניסויים המבצעיים מטעם הפנטגון העיד גם הוא בשימוע, ובהתבסס על מידע שסופק ממשרד התוכנית הוא זיהה תריסר תחומים שבהם נדרש שיפור. אבל המגמות הן חיוביות כמעט בצורה אחידה, והסיכונים מתבטלים בהתמדה. הנה כמה דוגמאות:

ניסויים. 80% מניסויי הטיסה של המטוס ושל מערכות המשימה שלו כבר הושלמו, ויתרת הניסויים מיועדת להסתיים בסוף 2017 כאשר תאושר הגרסה המתקדמת ביותר של תוכנת המערכת (ישנם 8 מיליון שורות קוד במטוס, וכמעט כפול מכך על הקרקע). המטוסים צברו 50,000 שעות טיסה ללא תאונות חמורות או שנתגלו פגמים. חיל הים וחיל הנחתים ביצעו חמישה ניסויים מוצלחים של הדגמים שלהם בים, כאשר חיל הנחתים כבר הכריז על יכולת מבצעית ראשונית, בעוד חיל האוויר עומד להכריז על הדגם שלו כמבצעי מאוחר יותר השנה.

ייצור. יותר מ-170 מטוסי F-35 כבר נמסרו, בעיקר מקו ההרכבה במפעל בפורט וורת', טקסס. מטוסים נוספים נמצאים בייצור במפעל באיטליה. לפי העדות, "התוכנית עמדה בייעדי הייצור למסירת 45 מטוסים בשנת 2015, ונמצאת במסלול הנכון לעמידה ביעד של מסירת 53 מטוסים בשנת 2016", כאשר קצב הייצור צפוי להגיע ל-120 מטוסים בשנה עד 2022. כמות כוללת של 218 מנועים סופקה על-ידי היצרן פראט אנד ויטני. נציג ממשרד הביקורת הממשלתי העיד בשימוע כי מספר שעות העבודה הנדרש לייצור כל מטוס ממשיך לקטון בהתמדה, כפי שיורד משך הזמן הנדרש להכנסת שינויים או לתיקון.

המטוס הראשון שנמסר לחיל האוויר האמריקני | צילום: ויקיפדיה

הפעלה. בתחילת חודש מארס, 171 מטוסי F-35 הופעלו בשמונה אתרים בארה"ב. במהלך ארבע השנים הבאות, יתווספו עוד 17 בסיסים מבצעיים בצפון אמריקה, אירופה ואזור האוקיינוס השקט. הכשרתם של מאות טייסים ואלפי אנשי תחזוקה מתקדמת באופן חלק; הטייסים אומרים שהמטוס קל יותר להפעלה ממטוסי הקרב המסורתיים בזכות האוטומציה והאמצעים הדיגיטליים כמו היתוך מידע, בעוד אנשי התחזוקה אומרים שקל יותר לתמוך בו. המגמות לגבי יחידות מדידה עיקריות כמו זמן ממוצע בין תיקונים ומספר שעות תחזוקה נדרשות לכל שעת טיסה הן חיוביות בכל שלושת דגמי המטוס.

מחיר. עלות הייצור של כל שלושת הדגמים עבור הזרועות הצבאיות בארה"ב לאורך שני העשורים הבאים צפויה להסתכם בממוצע ב-12.7 מיליארד דולר לשנה, או כ-2% מהתקציב המתוכנן של הפנטגון במהלך אותה תקופה. מחירו של כל מטוס יורד בכל מנת ייצור חדשה, כאשר המחיר במנת הייצור הנוכחית נמוך ב-3.6% מהמחיר במנת הייצור הקודמת, והמחיר במנת הייצור הקודמת היה ב-4.2% פחות מאשר במנת הייצור שקדמה לו. התוכנית היא, שהדגם הנפוץ ביותר, עבור חיל האוויר, יעלה 80 עד 85 מיליון דולר בשנת 2019 – כמעט אותו מחיר שעולה מטוס ה-F-16, והרבה פחות מהמחיר האופייני של מטוס נוסעים סילוני. מחיר הדגמים המיועדים לשימוש בים, אם כי הם יקרים יותר, צפוי לרדת בקצב הולם.

תמיכה. במטוסים צבאיים עולה בדרך כלל יותר לתחזק אותם ולתמוך בהם לאחר שנכנסו לשירות, ממה שעלה לרכוש אותם. הפנטגון העריך לפני מספר שנים כי ההוצאה עשויה להגיע ל-1.26 טריליון דולר כדי לתמוך ב-2,457 מטוסי F-35 לאורך תקופת שירות של חצי מאה, אבל המספר הזה אינו מעודכן כבר שלוש שנים ויותאם כלפי מטה בסוף תהליך הפיתוח בשנה הבאה. משרד ניהול התוכנית, שמעדכן את הערכת העלויות לעתים קרובות יותר, טוען שהעלות האמתית של התמיכה במטוס תהיה הרבה יותר נמוכה, והיא קטנה משנה לשנה. יש להם תוכנית לקיצוץ עלויות התמיכה ב-30%. דרך אגב, הסכום של 1.26 טריליון דולר ננקב בדולרים מותאמים לאינפלציה של "אותה שנה"; בערכים נוכחיים, זה בסביבות 600 מיליארד דולר – שנפרסים על פני 55 שנים (עכשיו טוענים שהמטוס יהיה בשירות במשך 60 שנים).