מיזם התיירות החברתי "מקצועות שנעלמים מן העולם" נולד לפני כ-4 שנים מתוך הבנה כי מדי שנה יש יותר ויותר בעלי מלאכה וחנויות ותיקות שהולכים ונעלמים ואין להם תחליף או יורש, מלבד הייבוא הזול מסין. במסגרת המיזם אני מעבירה סיורים בעקבות אותם בעלי מלאכה שסיפורם, מלאכתם ואומנותם מספרים סיפור של עידן תמים יותר, עידן עם יותר נשמה ופחות פלסטיק.
החודש אספר על משה גזית, בן 81, חרט וגלף עץ המייצר צעצועים ובובות מעץ בעבודת יד. גזית נולד בגבול יפו-נווה צדק בשנת 1938 להורים ילידי רוסיה, שעלו ארצה כשהיו ילדים. כדי לעזור בפרנסת המשפחה, החל אביו לעבוד אצל דודו כחרט עץ ביפו. גזית הבן למד את המקצוע מהמשפחה וגם בבית הספר "שבח", במסגרת מגמת נגרות וחריטה.
במשך שנים עבד גזית עם מחרטת עץ ידנית, עד שבשנת 1967 רכש מכונות אוטומטיות מגרמניה והעבודה החלה לזרום בשפע. במסגרת הזאת הוא יצר כמויות רבות של מוצרים, מכפתורי עץ, דרך מעקים ופרטי ריהוט עבור חברות פרטיות ועד יתדות לאוהלים, מערוכים וקתות רובים עבור צה"ל.
ב-1995, נאלץ בעקבות דלקת פרקים ופחד מניתוחים להפסיק לעבוד ואת המכונות היקרות שקנה נאלץ למכור במחירי הפסד, אז נשאר עם מכונה אחת בלבד, לחריטה ידנית.
למרות שנשאר עם מכונה אחת, הוא לא היה יכול לוותר על האהבה שלו ולפני כ-16 שנה התיישב ביריד האומנים במדרחוב נחלת בנימין וייצר עבודות קטנות, כמו משחקים לילדים, פמוטים, קופסאות וחפצי נוי מעץ, מעשה ידיו. מאז הפסיק שוב את עבודתו בגלל ניתוחים ושוב פתח מחדש, עד שהחליט לבסוף שבפנסיה הוא עובד בשביל הכיף בלבד.
בית המלאכה של גזית נמצא בפלורנטין כבר 59 שנים (הוא דייר מוגן של עיריית תל אביב ואת המקום רכש בדמי מפתח). בית המלאכה שלו ממוקם במקום ששכנה בעבר שכונת אבו חאדרה והוא למעשה הבית הערבי האחרון שנשאר וגילו מתוארך ללפני כ-240 שנה.
גזית יוצר ממחזור חומרים: בקבוקים – מהם עושה פרחים, וגזעים, ענפים וזרדים מכל הסוגים (שהוא מקבל מחברים) הופכים תחת ידיו המיומנות לבובות וצעצועים מיוחדים.
מה שמניע כל פעם מחדש זה הצורך העז לייצר, להתפתח ולא לחזור על עצמו. הוא מספר שאינו רוצה למכור גם כי קשה לו להיפרד מהאומנות שלו, וגם כי הוא חושב שהוא לא יקבל תגמול ראוי על עבודותיו.
פרטים על המיזם "מקצועות נעלמים מן העולם":
לאתר לחץ כאן.
לעמוד הפייסבוק לחץ כאן.
טלפון לבירורים והזמנות –
0732767221
