"ועדים גורמים לבינוניות", זו אחת האמירות השחוקות ביותר בחברה הישראלית. ההבנה של חלק גדול מהציבור היא שמקום עבודה שיש בו ועד, בהכרח יהיה בינוני כי העלאת השכר היא על בסיס ההסכם הקיבוצי ולא על בסיס מצוינות ואי אפשר לפטר עובדים – אז בוודאי שהעובדים יהפכו לעצלנים עם הזמן, החברה במקרה הטוב תהיה בינונית ובמקרה הפחות טוב תשמיד את עצמה.
אינני מאשים את מי שחושב כך, גם אני בעצמי האמנתי בזה, כי כך חונכתי. חונכתי למצוינות, לסמוך רק על עצמי ומעולם לא אהבתי ועדי עובדים – עד שהקמתי אחד – ודברים שרואים מכאן לא רואים משם.
בזמן שהיינו במשא ומתן הקיבוצי אמר לי אחד מחבריי בסאפ שעצם קיומו של הוועד יגרום לבינוניות ושאנחנו כורתים את הענף עליו אנחנו יושבים. שוק התוכנה הוא אכן סביבה סופר תחרותית שעסוקה כל הזמן במרדף וגיוס טאלנטים. חייבים כל הזמן לחדש, לשפר ולהתקדם – מי שעוצר, נופל ומפסיד.
כוחנו באחדותנו? | צילום: Shutterstock
ביקשתי מאותו חבר שיסביר לי למה הוא מתכוון והוא אמר: "בגלל הוועד לא יפטרו את משה, שהוא עובד מאוד חלש וכך יקרה גם עם עובדים חלשים אחרים, וכך עם הזמן נהפוך לחברה חלשה".
אז שאלתי בתגובה מדוע משה לא פוטר בעצם עד עכשיו אם הוא כל כך חלש? והתשובה הייתה: "כי המנהל של משה חושש לפטרו משום שהוא לא בטוח שיאפשרו לו לגייס מישהו במקומו ולכן יפסיד תקן, והמנהל לא רוצה להפסיד תקן", השיב החבר.
מי אשם?
אז כרגע לא מפטרים אותו כי פוחדים להפסיד תקן, אבל מי שאשם ביצירת הבינוניות זה הוועד? מוזר. מי שאשם ביצירת הבינוניות בארגון זה רק המנהל. המנהל שלא יודע להתמודד עם ההנהלה מעליו ולדרוש שיאפשרו לו לגייס על המשרה שמשה יפנה.
הוועד בכלל לא קשור ביצירת הבינוניות, להפך. בהסכם הקיבוצי שלנו בסאפ, במקרה וביצועיו של עובד אינם מספקים, רשאי המנהל להכניסו לתוכנית שיפור. בסוף אותה תוכנית ניתן לפטרו ובתהליך זה ההנהלה חזקה מהוועד – משמע, במידה ותהיה אי הסכמה בין הוועד להנהלה, מנכ"לית החברה תחליט אם העובד יפוטר או שלא.
כלומר, הבינוניות בארגון היא באחריותה הבלעדית של ההנהלה. הוועד רק מוודא שאכן מדובר בפיטורים על בסיס ביצועים ולא פיטורים שאינם בתום לב.
בגרמניה זה עובד | צילום: Shutterstock
גרמניה היא אחת המדינות עם חוקי עבודה הכי פרו עובדים שיש ולמעשה רוב החברות בה מאוגדות. האם ניתן לטעון שהמוצרים שחברות אלו מייצרות הם בינוניים? מרצדס, ב.מ.וו, סאפ וחברות גרמניות נוספות הן חברות מאוגדות שמייצרות את המוצרים הטובים בעולם.
השאלה שתמיד עולה בארץ היא איך אפשר להסביר את זה שהוועדים בגרמניה אינם גורמים לבינוניות ולבטלה בארגון. לאחר עבודה של 20 שנה בחברה גרמנית, אני עונה להם שיש משהו שונה בין התרבות והחברה הישראלית והגרמנית, אבל בני אדם הם בני אדם, וגם שם אפשר להיתקל במקרים חריגים של בינוניות. הבעיה שבישראל ההתנגדות לוועדים מצד בעלי האינטרסים גרמה לכך שתופעת הבינוניות, שעשויה להיות קיימת בשוליים, הפכה כביכול לסימפטום של העבודה המאורגנת, מה שלגמרי לא נכון.
אצלנו בסאפ ישראל, מעבר לכך שהחברה יכולה לפטר על בסיס ביצועים, גם העלאות השכר והבונוסים נתונים בידיי המנהלים ונעשים על בסיס ביצועים, פרט להעלאה קבועה של אחוז אחד לכלל העובדים כפי שהוסכם בהסכם הקיבוצי.
לאחרונה ניגש אליי עובד ותיק ולחש לי: "מאז שיש ועד אני מקפיד לכתוב קוד הרבה יותר טוב בגלל שאני יודע שכל עוד שאני אהיה מספיק טוב ומספיק מעודכן, כנראה שאני אאלץ להמשיך לטפל בקוד הזה, ולא אופתע בוקר אחד ממכתב פיטורים על המקלדת, אז אני כותב קוד הכי טוב שכתבתי אי פעם".
הכותב הוא יו"ר ועד עובדי סאפ, בוגר תוכנית "יוזמים שינוי" של הברית הישראלית
|