זהות חדשה: לאן צועדת סעודיה בעיצומו של תהליך חילופי דורות?

בן סלמן, שמכהן גם כשר ההגנה וכאיש שאחראי על מדיניות האנרגיה הסעודית, מקים כעת מעגל פנימי שיורכב מנאמניו, בדרך להפוך למוקד כוח אדיר, כשהמטרה היא לממש את התוכנית ביעילות. חילופי הגברי הבולטים ביותר בהקשר זה הם פיטוריו של שר הנפט הוותיק עלי אל נעימי, שמונה בתקופת המלך פאהד ב־1995 והיה מזוהה עם המלך הקודם עבדאללה, וקידומו של יו"ר חברת הנפט הלאומית הסעודית אראמקו ח'אליד אל פאליח' למשרת השר, שאף הורחבה כדי לכלול את תיק החשמל.

אל נעימי הוא אחד האנשים הוותיקים ביותר בתעשיית הנפט העולמית, לאחר שהצטרף לאראמקו ב-1947, כשהיה בן 12. ואולם, למרות שכפי שפורסם בעבר ביקש כבר לפני שנים למצוא לעצמו יורש – נראה שהוא ובן סלמן לא רואים עין בעין את מדיניות הנפט הרצויה לסעודיה. האסטרטגיה הסעודית בשנתיים האחרונות, מאז שמחיר הזהב השחור החל להתרסק ומשהובהר שמדובר במציאות קבועה, היתה לתרום להתרסקות הזאת באמצעות הצפת השוק בנפט. בכך ביקשו הסעודים להפוך את הפקת הנפט מפצלי שמן ללא כדאית, לרסק את היריב העסקי ולהשיב את שוק הנפט לרמות המחירים של העבר. סיבה נוספת למדיניות ההצפה היתה המחשבה כי מאחר שבשוק יש היצע אדיר, לקוחות עשויים להיעלם אם תצומצם השאיבה, בלי שהמחיר יושפע. הדבר קרה למשל בשוק הסיני, כשהרוסים הפכו ליצואן המוביל של נפט לסין על חשבון הסעודים.

הסעודים ספגו שלוש מכות אסטרטגיות בשנים האחרונות | צילום: fotolia

למעשה, כבר היה לכך תקדים מר מבחינת הסעודים. הנפט, שנסחר ב־1980 ב־37 דולר בממוצע, צנח לרמה של 14.5 דולר בממוצע ב־1986. בין לבין ניסה שר הנפט המיתולוגי, מאדריכלי משבר הנפט ב־1973, זכי אל ימאני, לאושש את הנפט באמצעות קיצוץ חד צדדי של ייצור הנפט הסעודי. התוצאה היתה שיצרניות אחרות כיסו על המחסור כדי להגדיל את ההכנסות שלהן, והסעודים הפסידו לקוחות, בעוד שמחיר החבית מוסיף לרדת. גם ניסיון כושל מאוחר יותר להגביר את השאיבה כדי לרסק את המחיר ולהעיף את הנפט הבריטי היקר להפקה מהשוק – כשל. למעשה, חלפו 20 שנה בדיוק, ורק ב-2005 מחיר החבית חזר מבחינה ריאלית לרמות של 1985. אל ימאני פוטר בשל כך, ואל נעימי רשם לעצמו את הלקחים.

סעודיה עמדה תחת לחץ אדיר מצד יצרניות אחרות שלא היו שותפות לאסטרטגיה ושיוועו לרווחים, כמו רוסיה, ונצואלה וקטאר. הארבע הגיעו להסכמה על קיצוץ ברמות הייצור שלהן כדי להקפיץ את מחיר הנפט, אולם בן סלמן סירב לאשרר את ההסכם, מאחר שהאיראנים סירבו להצטרף לעסקה. בן סלמן הבין שהאיראנים יהיו המרוויחים הגדולים מההסכם, משום שיוכלו למכור מספר גבוה של חביות בעוד שהמחיר יטפס, והורה לאל נעימי, שהיה מעורב בטוויית ההסכם, לבטל הכל. כאן אל נעימי כבר היה יכול להבין שמבחינת בן סלמן, הוא מיצה את התפקיד.

לא עושים חשבון

הסעודים ספגו שלוש מכות אסטרטגיות בשנים האחרונות, אשר מכריחות אותם לשנות את הדוקטרינות הקיימות. בעיה אחת היא כמובן התרסקות מחיר הנפט. בשנת 2015 תרם הנפט 72% מהכנסות המדינה. באותה שנה "הפסידו" הסעודים הכנסה של 390 מיליארד דולר בשל ההוזלה בנפט, ולראשונה מאז 1991 אף גייסו חוב בשווקים בהיקף 10 מיליארד דולר. הסעודים מעוניינים אם כן להפחית מהתלות שלהם בנפט, וזה עומד להיות קשה מאוד על אף התוכנית, אולי אפילו בלתי אפשרי. כדי שיוכלו לעמוד בתוכנית ובפרק הזמן הנדרש, הם זקוקים לשינוי חברתי עמוק ביותר.ראשית, שילוב נשים בשוק העבודה בחברה שעדיין לא מאפשרת להן להוציא רישיון נהיגה, עשוי לזעזע את יסודות החברה. 

נוסף לכך, במסגרת הפחתת הסובסידיות, עלה מחיר הנפט ב־50% בנובמבר האחרון וגרם לזעם ציבורי. הדברים הגיעו לידי כך ששר המים אולץ להתפטר, לאחר שפורסם בסקר ש־86% מהסעודים דורשים שהסובסידיות יימשכו. בסוף 2015 גם הדלק זינק מ־16 סנט לליטר (60 אגורות) ל־24 סנט (90 אגורות), העלאה שאמנם מותירה את סעודיה בקרב המדינות הזולות בעולם במדד זה, אך גורמת למרמור, וזאת כשצפויות העלאות מחירים בהמשך. הבעיה בסובסידיות היא שמשום שהנפט כל כך זול, זה עודד את הסעודים לבזבז כמויות אדירות ונטולות פרופורציה לרמת הפיתוח של המשק המקומי, ובכך נפגע הייצוא הסעודי וההכנסה הלאומית ירדה. לפי נתוני ה-CIA, סעודיה ממוקמת במקום השביעי בעולם בצריכת נפט עם 3 מיליון חביות ביום, אף על פי שהתמ"ג שלה הוא 650 מיליארד דולר בלבד. הכלכלה הגרמנית, הגדולה פי 5, צורכת 2.4 מיליון חביות נפט בלבד.

הפתרון הסעודי, אם כן, הוא רפורמה עמוקה בכלכלה בשנים הקרובות, בעוד שהפתרון לטווח הקצר כרגע הוא להציף את השוק בנפט מתוך כוונה לרסק את המתחרים.

הבעיה השנייה מבחינת הסעודים היא אובדן בן הברית האסטרטגי האמריקאי, שרואה בהם עוד מדינה ולא את אחד מהעמודים שעליהם נשענת הדוקטרינה האמריקאית במזרח התיכון. הסעודים מהדקים את יחסיהם עם הצרפתים באמצעות עסקאות נשק במיליארדי דולרים, ועם סין, שעסוקה בבניית בתי זיקוק בסעודיה כדי להגדיל את כושר הייצור הסעודי.

בן סלמן. האיש החזק בממלכה | צילום: Mazen AlDarrab, ויקיפדיה

המנהיג הסיני שי ג'ינפינג אף ביקר בסעודיה, כמו גם אצל היריבה איראן, בינואר האחרון, תוך שהוא חותם על חוזים כלכליים ואף מנסה לגשר בין שתי היריבות. בעוד שהיחסים עם סין וצרפת מתחממים, עם האמריקאים מצויים הסעודים ביריבות גוברת. הקונגרס האמריקאי פועל כדי לאפשר לתבוע את סעודיה על אחריותה לפיגועי 11 בספטמבר. הסעודים מצדם איימו לממש נכסים בשוק האמריקאי בהיקף 750 מיליארד דולר.

הכל נשאר במשפחה

הבעיה השלישית היא היריבות הגוברת עם איראן, אם זה בסוריה, בתימן, בעיראק ובמקומות אחרים. בית המלוכה הסעודי אף חש באיום קיומי ממשטר האייתוללות, והסעודים מוכנים להשקיע משאבים רבים כדי להחליש את האיראנים. לאור העובדה שאין כרגע מעצמה שתילחם עבור הסעודים, כפי שעשו האמריקאים בעבר, הפכו הסעודים לאקטיביים יותר מבחינה צבאית, עם המבצע הצבאי בתימן והמעורבות בסוריה ובעיראק. הסעודים תומכים בארגוני גרילה וטרור רבים שאמורים לפגוע באיראן ובבני בריתה ואף הפשירו מעט מהאיבה שלהם כלפי ישראל, משום שלשתי המדינות אויב משותף.

הסעודים פועלים לבצע הסתגלות למצב החדש – החלפת החברות עם האמריקאים בחברות עם מעצמות אחרות; רפורמה כלכלית עמוקה ופעילות צבאית אקטיבית יותר. מדובר בהימור מסוכן מבחינת הממלכה. ערב הסעודית בסופו של יום היא מדינה ששייכת למשפחה, משפחת סעוד, שביססה את היציבות שלה על קניית הנאמנות האזרחית באמצעות סובסידיות נדיבות וברית קרובה עם ארה"ב. השינויים שהחברה הסעודית אמורה לעבור כדי להתמודד עם האתגרים הללו יערערו את היסודות שעליהם נשענת הממלכה. אם כל זה לא מספיק, הרי שבעתיד הלא רחוק עומדת להתרחש מלחמת ירושה לא פשוטה בממלכה. המלך סלמן חולה ואינו מתפקד באופן מלא. בנו מוחמד הוא מועמד חזק לרשת אותו, אך גם יורש העצר הנוכחי מוחמד בן נאיף הוא בעל עוצמה בפני עצמו, ושניהם צפויים להיות דמויות מרכזיות במאבקי הירושה שיהיו לאחר מותו של המלך. כך או כך, לראשונה מאז 1953 יעבור השרביט לאחד מנכדיו של איבן סעוד, מייסדה של סעודיה, לאחר שבמשך 66 שנה הכתר עבר מאח לאח.

סעודיה מצויה אם כן בפני שורה של סימני שאלה הנוגעים לעצם עתידה. הרפורמות שמאיימות על המרקם החברתי, האיום האיראני, הזעזועים האזוריים ועוד דורשים מההנהגה הסעודית לרכז את כל המאמציה בחיסול הטרור מבית, בניצחון על איראן ובמציאת מקומם של הסעודים במזרח התיכון שמתהווה מחדש. עומק השינויים שסעודיה צריכה לעבור ישנה את פניה באופן קיצוני, אולי אף את אופי המשטר שלה.