כ-60% עד 70% מכספי המשקיעים הזרים שהוכנסו לספרד נעלמו בתוך החוב העצום שלה וכיום יש כ-900 מיליארד דולר של כסף זר בתוך המערכת הבנקאית במדינה, אשר ספק אם אי פעם יחולץ ממנה. התנהלותם של הבנקים בספרד לנוכח הראיון הללו מעוררת תמיהה בנוגע להמשך דרכן ולחוסנה של המערכת הכלכלית הספרדית כולה.
מניית בנקיה, הבנק הרביעי בגודלו בספרד, הפסידה כ-70% מערכה מאז שהוקם הבנק בדצמבר 2010, כמהלך להצלת המערכת הבנקאית במדינה. תחקיר שבוצע על ידי רשויות ספרד גילה כי הנהלת בנקיה הסתירה התנהלות קלוקלת של הבנק הכוללת, אי גילוי בנוגע להפסדים ולפעילויות לא חוקיות למיניהן. במסגרת חבילת הסיוע, אמור בנקיה לקבל 23 מיליארד דולר, המהווה חלק לא קטן מכלל כספי החילוץ של שמגיעים למדינה.
ספרד צפויה להגיש בקשה רשמית לסיוע בינלאומי ביום שני הקרוב. כספי החילוץ ככל הנראה יגיעו מקרן היציבות האירופית אשר מממונת על ידי הבנק האירופי המרכזי. מדובר באותה קרן שסייעה בזמנו לאירלנד, פורטוגל ולאחרונה ליוון. את כספי החילוץ אמורה קרן היציבות להשיג על ידי מכירת אג"ח בחסות האיחוד האירופי. כספים אלו יועברו לממשלת ספרד שתחלק אותם בין הבנקים במדינה.
ישנן שתי בעיות עיקריות בשיטת חילוץ זו. ראשית, קרן היציבות מתכוונת להזרים כספים לבנקי ספרד עוד בטרם ימכרו האג"ח, מה שאומר שהבנק האירופי המרכזי צריך להדפיס 78 מיליארד יורו נוספים. במידה והאג"ח לא יימכרו, משמעות הדבר היא שבגוש היורו יסתובבו להם עוד 78 מיליארד דולר נוספים. כתוצאה מכך, במוקדם או במאוחר השוק יגיע לאינפלציה.
בעיה נוספת היא רצונה של הממשלה הספרדית לקבל את כספי הסיוע ישירות לתוך הבנקים במדינה. במילים אחרות, הממשלה מעוניינת להחסיר את 78 מיליארד הדולרים ממאזנים שלה. כך היא למעשה מעבירה את כל האחריות על המצב הכלכלי העגום אל המערכת הבנקאית, כאילו לה אין יד בדבר.
העיתונות האירופית מגדירה את חבילות החילוץ עבור המדינות בגוש כ"רה-קפיטליזציה" של המערכות הבנקאיות. בפועל לא מדובר על תוספת לרווחי הבנקים או על תרופת מנע להפסדיהם, אלא על תוספת להפסדים הקיימים. המטרה העיקרית של כספי החילוץ היא להחזיר את הביטחון והאמון של המשקיעים בכלכלה המקומית. אולם, היום כולם כבר יודעים שמדינות במשבר זקוקות להרבה יותר מ"דחיפה קטנה" כדי להחזירן למוטב.
בסוף 2011 היחס בין החוב הלאומי לתמ"ג בספרד היה 64%. אמנם לא מדובר במספרים גרועים, אך כאן לא לקחו בחשבון את חבילת החילוץ בשווי 78 מיליארד דולר ואת הגידול של 8.5% בתקציב של 2012. בסיכום של כל הגורמים הללו גדל היחס ל-80%. בנוסף, אסור לשכוח את הצטמקות התמ"ג, את שיעור האבטלה של 25% והנה כבר קיבלנו משבר רציני ביותר.
בסופו של דבר, הכל מסתכם ברפורמת התעסוקה של ממשלת ספרד. אך כאן נשאלת השאלה האם ספרד, או כל מדינה אחרת באירופה יכולה לאפשר העסקה ופיטור לא מבוקרים של עובדים ובטל חוקים המונעים תחרות בשוק בקלות? אולי כדאי שממשלת ספרד תדאג קודם כל להציג מדיניות כלכלית עם תוכנית לטווח הארוך לפני שהיא פושטת את ידה ומבקשת מאחרים לעזור לה. עד אז, כדאי לה לזכור את מילותיה של מארי אנטואנט: "אם אין לחם- תאכלו עוגות".
