Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

זמן שווה כסף: תביעת ענק נגד הנוכל שמכר שעוני יוקרה מזוייפים לסלבריטאי ארה”ב

ב-18 למרץ 2014, הגיש המוסיקאי ג'ון מאייר תביעה בלוס אנג'לס כנגד חברו לשעבר בוב מרון. החבר הזה היה גם "סוכן השעונים" שלו, שאליו העביר מאייר בסביבות ה-5 מיליון דולר ...
אריאל אדמס

ב-18 למרץ 2014, הגיש המוסיקאי ג’ון מאייר תביעה בלוס אנג’לס כנגד חברו לשעבר בוב מרון. החבר הזה היה גם “סוכן השעונים” שלו, שאליו העביר מאייר בסביבות ה-5 מיליון דולר במשך כמה שנים.

רוברט (בוב) מרון הוא סוכן שעוני וינטג’ ושעוני יוקרה מיד שניה מוכר למדי, שזכה להיות מוקף בכמה מהשמות הגדולים בהוליווד כחברים, וגם בכמה אספנים רציניים. אחד המוכרים בהם הוא למשל צ’רלי שין, הכוכב הסורר (לשעבר) של הסדרה שני גברים וחצי, שסביר להניח שהוציא יותר ממאייר על רכישת שעונים ממרון.

אם כן, מה גרם למאייר לתבוע את מרון? האשמה המרכזית היא שמרון מכר למאייר מספר לא מבוטל של שעונים, לכאורה שעוני וינטג’ של מותג היוקרה רולקס, שלא היו אותנטיים כל-כך. בחלק מן המקרים השעונים הורכבו ממספר חלקים אמיתיים של רולקס מדגמים שונים, שהפכו ל”פרנקנווטש” (שילוב של המילים פרנקנשטיין ושעון באנגלית, שמשמעותה שעון שמורכב מחלקים מקוריים רק בחלקו או מחלקים מקוריים כול משעונים שונים של המותג שהורכבו לאחד). בשורה התחתונה, השווי של השעונים הללו בוודאי לא התקרב כלל למחיר שמאייר שילם עבורם. כשג’ון מאייר גילה שחלק מהשעונים שרכש לא היו אותנטיים לחלוטין הוא ביקש מחברו הטוב מרון להשיב לו את כספו. ככל הנראה מרון כן החזיר למאייר את כספו במקרה אחד לפחות, אך בסופו של דבר מרון סירב לעשות כן בנוגע לאוסף גדול יותר של שעוני רולקס שמכר למאייר. טענתו של מרון הייתה שמה שמאיר קנה ממנו נמכר “כפי שהוא”, מה שאומר שהם נמכרו למעשה ללא כל אחריות מצידו של מרון, המוכר. מאייר כמובן התעצבן מכך, וכמה חודשים לאחר מכן החליט לתבוע את מרון.

מה שחשוב לומר בקשר לתביעה, היא שהביטחון של מאייר במומחיות לכאורה של מרון, כמו גם העובדה שיש לו עצמו תחביב של איסוף שעונים, הפכו אותו למטרה. מאייר אמנם למד רבות על שעוני רולקס ופאטק-פיליפ ממרון, אך הוא עדיין הסתמך על הידע של מרון בכל מה שקשור למה מעניין ונחשק. מרון היה גם זוג עיניים שאפשר לסמוך עליהן, מי שמעריך בזהירות את האותנטיות ואת הנדירות של פיסות הזמן.

המוסיקאי ג’ון מאייר, שתובע מחברו מעל 650 אלף דולר. השעון אמיתי? | צילום: רויטרס

הביטחון שנתן מאייר במרון הוביל אותו לרכוש כמות גדולה של שעוני וינטג’, שנטען בפניו כי הם מיועדים לאספנים. חלק מהשעונים המדוברים נמכרו בעבור סכומים לא קטנים, לפעמים גם במיליוני דולרים לשעון אחד. הבעיה היא שרוב השעונים השווים באמת נחשבים לשווים בגלל הנדירות שלהם. למעשה, מרבית הסיכויים שיש יותר שעוני וינטג’ “נדירים” מזוייפים, מאשר אמיתיים בעולם. האמיתיים פשוט לא היו שווים כל כך הרבה אם היו כל כך הרבה מהם מסתובבים. מאייר, כמו אספנים נלהבים רבים אחרים, נתון לגחמותיהם של קומץ אנשים ברחבי העולם שיודעים להבחין בין שעון וינטג’ אמיתי לשעון וינטג’ “כמעט אמיתי” של רולקס.

הסכנה בקניית שעוני וינטג’ לאספנים היא אותה סכנה שיש בקניית משהו מזוייף שערכו אפילו לא מתקרב למה ששולם בעבורו. מדובר במצב זהה למה שהיה במשך שנים רבות עם יצירות אומנות. ההבדל הוא שבאומנות יש רק בדרך כלל רק אחד מכל מיצג. בשעונים יש לפעמים מספר בלתי ידוע של חתיכות שיוצרו. בשל כך, אין זה נדיר ששעונים מזוייפים מוצגים כמקוריים – זה משחק אל ליבם של אנשים, שמקווים שהשעון שלפניהם הוא הדבר האמיתי.

אז האם כדאי להשקיע בשעוני וינטג’? כמי שחלק מהעיסוק המרכזי שלו הוא מתן ביקורת וחוות דעת על שעונים, אני הייתי ממליץ שלא. מכמה סיבות – ראשית, הסיכוי שתקנו שעון שערכו יעלה באופן משמעותי בחמש השנים הבאות הוא נמוך למדי. שנית, שעוני הוינטג’ היקרים הקיימים כבר הם בדרך כלל כל-כך יקרים, שכדי לקנות אותם תצטרכו להוציא כל-כך הרבה כסף רק בשביל הסיכוי שהוא ימכר אחר כך ברווח, שגן לא יהיה בסכום כל-כך גדול.

למעשה, ההזדמנות האמיתית היחידה “לעשות את זה בגדול” כשמשקיעים בשעוני וינטג’ לצורך רווח, הוא בסיכוי הקלוש שתגלו משהו “בטעות”, שאינו מוכר עדיין, או בשוק האספנים. בנוסף, חשוב לזכור שמדובר בהשקעה ספקולטיבית ולא בתוכנית עסקית מבטיחה. אם כן, למרות שישנו פוטנציאל לרווח בשוק שעוני הוינטג’, המציאות העגומה היא שאנשי מכירות חלקלקים, בעלי דרגות שונות של חוסר מצפון, הם אלו שנוטים להרוויח בסוף הכי הרבה.

רק קומץ של אנשים מרחבי העולם יודעים להבחין בין זיוף למקור | צילום: רויטרס

עבור חלק מהאנשים, הסכנה בשוק שעוני הוינטג’ היא להיות משוכנעים שמשהו שווה הרבה יותר ממה הוא באמת, והכל בגלל סוכן מכירות ממולח. עבור קונים יותר מתוחכמים, שיש להם מושג מה הם רוצים, הסכנה היא שיתברר שמדובר בזיוף, וזה כנראה מה שקרה במקרה של מאייר נגד מרון. בכל מה שנוגע למידע, האינטרנט הוא כלי עוצמתי וחשוב למתעניין. אתם לא חייבים לסמוך על אנשים אחרים שיגידו לכם מה בעל ערך או ישלים את האוסף שלכם בצורה הטובה ביותר. מה שכן, כשמגיעים למעמד הקניה בפועל העניינים מסתבכים מעט – זה לא תמיד כל כך פשוט לזהות מתי השעון אמיתי לחלוטין, מתי כולו מזוייף, ומתי הוא מען מיקס של חלקים שלא יועדו להתחבר.

הסכנה קיימת אפילו בקניה של שעוני וינטג’ פחות יקרים או יותר פשוטים. התשוקה לשעונים ישנים נפוצה בעולם, מה שאומר ששוק הזייפנים בתחום הזה ילך ויתפתח גם הוא. מאייר תובע ממרון 656 אלף דולר, אולם הוא יכול לקבל גם הרבה יותר, תלוי בעובדות. מה שכדאי שתיקחו מהמקרה הזה, הוא שלפחות בכל הנוגע לרכישת שעוני וינטג’ יוקרתיים, העקרון של “יזהר הקונה” צריך להיות חקוק טוב טוב בראשכם.