Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

חברת החשמל גוזלת את הכסף שלכם – ומבזבזת על מקורבים

בדרך כלל דו"חות של מבקר המדינה מתקבלים אצל הציבור באנחה של השלמה: הרי הם בסך הכל נותנים תוקף רשמי למה שהאזרח הסביר מרגיש על בשרו יום יום – שהמדינה שלנו, אפעס, לא מתנהלת כמו הארגון הכי יעיל בעולם.

הדו"ח האחרון של המבקר, שפורסם השבוע, מביא איתו חידוש מסויים: הוא מסביר לישראלים שהם פראיירים. הוא מוכיח באותות, במופתים ובמספרים, שהעובדה שהעניינים כאן לא מתנהלים כמו שצריך ממומנת ישירות מהכיס שלנו. שהבדיחה הזו – שאף פעם לא היתה מצחיקה במיוחד – היא על חשבוננו.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

אני מתכוון לפרקים בדו"ח הביקורת 63 א' שמתייחסים לתעריפי המים והחשמל. אלה, כידוע, נסקו בשנים האחרונות בתלילות. בעיקר המים, שקפצו בכ-30% (מחיר החשמל ירד ולאחר מכן עלה, ולכן נוצר בציבור רושם שההתייקרות גדולה מכפי שהיתה באמת). חלק מהעלייה הזו מוצדקת. לחלק מהקיטורים שנשמעים חדשות לבקרים אין סיבה אמיתית. הם מבטאים את התביעה הילדותית לקבל הכל ובזול. משאבים מוגבלים ויקרי ערך כמו אנרגיה ומים, שלצריכתם יש השלכות סביבתיות מרחיקות לכת, לא צריכים להימסר לציבור במחירי רצפה.

יש הצדקה מלאה לכך שכשאנחנו צורכים מים נשלם את עלות הפקתם, ויש גם הצדקה לכך שבתוך מחיר החשמל תגולם העלות הסביבתית שלו (זיהום אוויר שגורם לתחלואה שמטילה מעמסה תקציבית גדולה על מערכת הבריאות). לכן הרפורמה במשק המים שבמסגרתה הוחלט שהתעריף יגלם את עלויות ההפקה – כולל למשל עלות האנרגיה שצורכים מתקני ההתפלה – נשענה על בסיס מוצק. רק שהבסיס הזה נשמט כשמתברר שאנחנו לא משלמים רק על עלות ההפקה, האנרגיה וההולכה – אלא גם על חגיגות הבזבוז, הביורוקרטיה וריפוד המקורבים. כשהכסף שלנו הולך למטרות כאלה, זו כבר לא גבייה – זו גזילה.

צילום: מרק ישראל סלם

במשק המים הביטוי העיקרי לכך הוא הריבוי המופרך של תאגידי המים. ושוב – עצם הקמת התאגידים והעברת מערכות המים לניהולם היתה צעד מוצדק. העיריות כשלו בתפעול משק המים, משום שראש עיר תמיד יעדיף להשקיע את התקציב בפרויקטים זוהרים עם נראות גבוהה מאשר בשיקום הצנרת הרקובה. רק שהתוכנית המקורית כללה הקמת 10-15 תאגידים. בפועל, בגלל האגו, היריבויות והסרבנות של ראשי הרשויות המקומיות, קמו (עד מועד בדיקת המבקר בנובמבר 2011) 52 תאגידים. את המנגנונים המיותרים הללו אנחנו מממנים באמצעות חשבון המים שלנו. השלטון המקומי, שניהל בזמנו מתקפה דמגוגית נגד עליית התעריפים, הוא אחד התורמים המשמעותיים לעלייה הזו. על פי תחשיבי המבקר, היינו יכולים לשלם כ-10% פחות אם משק המים היה מנוהל כשורה.

בחשמל המצב עוד יותר מקומם. מילא שאין תכנית אב למשק האנרגיה, מילא שמשרד האנרגיה לא הצליח לווסת ולנהל ביעילות את הקמת תחנות הכוח ושחוסר היעילות הזה בא על חשבוננו; כל זה מתגמד לעומת הנעשה בחברת החשמל. 3.4 מיליארד שקל העבירה החברה שלא כדין, מתחת לאפה של המדינה, לטובת הטבות לעובדי חברת חשמל שרוב הציבור יכול רק לחלום עליהן. שמעתם פעם על משכורת 14? בחברת החשמל שמעו.

כידוע, זה שאדם הוא פרנואיד עדיין לא אומר שלא רודפים אחריו. בשנים האחרונות מצאתי את עצמי פעמים רבות מגן על העלייה במחירי החשמל והמים: הסברתי שהאנרגיה והמים יקרים ונדירים, ושמי שרוצה לשלם פחות שיואיל להתאמץ ולחסוך. אני עדיין סבור כך, אבל אני גם סבור שכשהמדינה תובעת מהאזרחים להתייעל ולחסוך, היא צריכה לדרוש את זה גם מעצמה. מאז שפרצה מערכת הבחירות הצירוף "לשנות את השיטה" צבר פופולריות בשיח הציבורי. ובכן, הנה לכם שיטה ששווה להצביע עבור מנהיג שידאג לשנות אותה: שיטה שבה אנחנו מסבסדים בחשבונות החשמל מילארדים שמוזרמים בדרך לא דרך לכיסים פרטיים, שיטה שבה אנחנו מממנים בחשבונות המים מנגנונים של עשרות תאגידים מיותרים. במקום השיטה הזו, דרושה שיטה שתחזיר לציבור את האמון שכשהוא נדרש לשלם יותר עבור החשמל והמים – יש לזה סיבה טובה.

[email protected]

טורים קודמים של הכותב:

התיירות הרפואית תעלה לנו בבריאות

יש מספיק מזון – צריך רק לחלק אותו נכון

מישהו עדיין מאמין להבטחות המדינה?

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן