Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

חדשות רעות לברקזיט? כך תשפיע על בריטניה כניסתו של ג’ו ביידן לבית הלבן

עם הפסדו של הנשיא טראמפ איבד בוריס ג'ונסון ידיד קרוב שחתר להסכם סחר מהיר בין המדינות. כעת המדיניות הכלכלית הבריטית תהיה תלויה בעיקר באדם אחד – ג'ו ביידן
אלסדיר ליין

אווירה של ציפייה מהולה בחרדה מרחפת בימים האחרונים ברחוב דאונינג 10 בלונדון. גם בבית ראש הממשלה, כמו אצל מנהיגים רבים אחרים בעולם, ימתינו בקדחתנות לשיחה הנחשקת ביותר בפוליטיקה העולמית ויזקפו אוזניים בדריכות לשמע המילים: “Please hold for the President-Elect”.
עבור בוריס ג’ונסון, שלא יודע עדיין היכן הוא עומד מול הנשיא לעתיד ג’ו ביידן, זה יהיה רגע מלחיץ במיוחד.

על פניו, נראה כי ג’ונסון מסתדר טוב יותר עם הנשיא היוצא דונלד טראמפ: שניהם פוליטיקאים פופוליסטיים שהתמחותם בערעור הסדר הקיים. יחד עם זאת, אם מתעמקים מעט ונכנסים לעובי הקורה, ברור שלמנהיגה הבא של אמריקה יש יותר מן המשותף עם ראש ממשלת בריטניה מאשר מה שנראה לעין.

ההגדרה המדויקת, היכן בדיוק תחומי העניין המשותפים הללו נפגשים, יהיו בראש סדרי העדיפויות של לונדון בתקופה הקרובה. לגורמים בריטיים, כמו לכל השחקנים מעבר לים, לא היתה גישה לצוות של ביידן במהלך הקמפיין, כלקח מן העבר אשר נועד למנוע האשמות מיותרות בדבר התערבות זרה בבחירות.

בניית יחסי אמון בין הצדדים היא צעד קריטי. הנשיא הנבחר ביידן מודע היטב למחנה “הטראמפיאני”, השוליים הקיצוניים בממשלו של ג’ונסון, אשר לא מזמן כינה את ראש הממשלה “שיבוט פיזי ורגשי” של יריבו הרפובליקני המנוצח. מצד שני, הנשיא ה-46 לא צפוי לשכוח בקלות את ההתבטאות האומללה בעלת הניחוח הגזעני של ראש הממשלה הבריטי אשר טען ל”סלידה מושרשת” של הנשיא אובמה כלפי בריטניה בגלל מוצאו האפריקאי וגם לא ימהר להדחיק מזיכרונו את אבחנותיו באשר למצבה הנפשי של הגברת קלינטון.

נקודת החיבור

אבל אם נשים זאת בצד – הברקזיט למעשה הוא זה שיהווה את נקודת החיבור בין שני המנהיגים. בהתנגדותו המופגנת להיפרדותה של בריטניה מהאיחוד האירופי, ביידן לא יבזבז זמן וילחץ על ג’ונסון לנטוש את איומי ה”פרישה ללא הסכם” הלוחמניים וידחק בו במקום זאת להגיש ענף זית לבריסל. אם לונדון תתנגד, הדברים עלולים להיות מכוערים – במיוחד אם הצעת החוק לשוק הפנימי (Internal Market Bill) שהעביר ממשל ג’ונסון בניגוד לתנאי הסכם הפרישה, תישאר בתוקף.

הצעת החוק, המגבירה את האפשרות להקמת גבול פיזי שיחצה את אירלנד מעוררת דאגה אישית עמוקה עבור ביידן – אירי-אמריקאי במוצאו שידוע בקשריו החזקים למולדת אבותיו. אם זו, או כל הצעה בריטית אחרת, תאיים על שלום אירלנד, עסקת הסכם הסחר החופשי בין ארה”ב לבריטניה תהיה מחוץ לשולחן – הזהיר הנשיא הנבחר באופן חד וברור.

זהו איום שממשלו של ג’ונסון יהיה חייב לקחת במלוא כובד הראש והרצינות. הצלחתו של הברקזיט – שעליו תלויה מורשתו של ג’ונסון – קשורה באופן הדוק עם החתימה על הסכם הסחר מול ארה”ב; זהו נדבך מהותי בתהליך פרישתה הגאה של בריטניה מהאיחוד, המדגיש את ערך עצמאותה הכלכלית ומצדיק את החלטתה ללכת לבד.

בדרך להסכם

הבטחת עסקה כזו לא תהיה קלה, גם אם “פחדיו האירים” של הנשיא האמריקאי ישככו. המשא ומתן בין הצדדים למציאת העמק השווה היה קשה וכלל דיונים בסוגיות מורכבות כמו תקני מזון, חקלאות או גישה לשוק חברות התרופות; ההתקדמות היתה איטית מנשוא.

עם עזיבתו של דונלד טראמפ, שדיבר במרץ על הסכם מהיר, התהליך עשוי להאט עוד יותר. המדינות החברות באיחוד האירופי, המרכיבות יחד את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם במונחי תוצר, סבלו מארבע שנים של עלבון וניכור מוושינגטון המזלזלת; ריפוי הפצעים והמחלוקות, ולא תיווך בין סחר אנגלו-אמריקני נוסף, יהיה בראש סדר העדיפויות של הנשיא ביידן.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון. צילום: shutterstock
נשיא ארה”ב דונלד טראמפ וראש ממשלת בריטניה בוריס ג’ונסון. צילום: shutterstock

הנשיא בן ה-77 ידוע אצל רבים בתור פרגמטיסט. אלו חדשות טובות עבור בריטניה, שכן שנת 2021 מסתמנת כשנה שבה תפקידה ומעמדה בזירה הבינלאומית יהפוך לדומיננטי יותר ויקשה להתעלם ממנה בקלות. החל מחודש ינואר, בריטניה תיכנס לרצף של תפקידים בינלאומיים ראשיים בנשיאות ארגון המדינות המתועשות (G7) ומועצת הביטחון של האו”ם, לפני שתארח את ועידת האקלים COP26 בדצמבר – כל אחת מהן בעלת חשיבות רבה לחדר הסגלגל בממשל חדש.

פגישות אלה יחשפו קווי מתאר משותפים ביעדי המדיניות של ביידן-ג’ונסון. על הצורך הדחוף בהסכם סביבתי חדש ב-COP26, שני המנהיגים האנגלוסכסים אינם יכולים להיות מתואמים יותר, במיוחד בהשוואה לספקנותו הידועה של טראמפ בנושאי אקלים וסביבה.

משהו להאחז בו

גם הנושא האיראני מהווה קרקע משותפת להסכמה ולשיתופי פעולה, כאשר מדיניותה של בריטניה – המהווה חלק מחזית אירופאית רחבה יותר – מתנגדת נחרצות לעימות של הנשיא היוצא עם טהראן, דבר שביידן שם לכמטרה להסדיר.

וישנם כמובן אינטרסים הנוגעים ישירות ביחסים המיוחדים של האומות הוותיקות. ההוצאות של נאט”ו, למשל, יישארו כנושא מוסכם ובלתי מעורער (שכן בניגוד לבעלות ברית אירופאיות רבות אחרות, בריטניה דווקא עומדת בהתחייבויות ההוצאה הצבאית שלה). בנוסף לכך ג’ונסון וביידן רואים עין בעין את הצורך להכיל את התוקפנות של רוסיה במזרח – דבר שלא צרפת ולא גרמניה, מסיבות פוליטיות וכלכליות שונות, נראות מוכנות להתמודד עמו.

אם לוקחים את כל אלו בחשבון, נראה כי ג’ונסון אינו צריך להתאבל יותר מדי על חילופי הנשיא בבית הלבן. האם ביידן יציע את אותו שגשוג סוער והפגנת רצון טוב בנוגע לברקזיט כמו קודמו? אותה כימיה אישית? סביר להניח שלא; אך הוא לבטח יפעל לרומם – לא להחריב – את השיתופיות הגלובלית, עליה בריטניה משגשגת. עבור ג’ונסון, זהו משהו להיאחז בו.

צילומים: Shutterstock