Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

חוזר הביתה: מיהו המיליונר הצבעוני שעומד לכבוש את המדינה?

אבי ניסני יושב בטרקלין של מלון "הילטון", נועל נעלי פפיון מעור אמיתי ומזמין שמפניה ב-2,500 שקל. טוב, לא סכום שיפיל בעלים לשעבר של מסעדת יוקרה בלונדון ורשת בגדי יוקרה ...
מיקי לוין, סופהשבוע
אבי ניסני יושב בטרקלין של מלון “הילטון”, נועל נעלי פפיון מעור אמיתי ומזמין שמפניה ב-2,500 שקל. טוב, לא סכום שיפיל בעלים לשעבר של מסעדת יוקרה בלונדון ורשת בגדי יוקרה לגברים בשם “אבי רוסיני”, איש שנוסע כל עשרה ימים לטיפולי טיפוח במונטה קרלו ומשלם מזונות לכלב שלו. ככה זה כשההון שלך שווה למעלה ממאה מיליון ליש”ט ויש בבעלותך מפרץ וחוף פרטי בשטח של שמונה דונם בסן פרנסיסקו, דירות יוקרה בלונדון ובטיילת בתל אביב ושלל השקעות חובקות עולם. ובכל זאת, ככל שהוא מדבר, קל לדמיין את האיש שהוא אמור היה להיות, אם לא היה מחליט לחתוך הכל ביום אחד.

“נולדתי בטהרן למשפחה עם שני אחים גדולים, אח ואחות”, הוא פותח. “בגיל שנה עלינו ארצה. התגוררנו בשכונת התקווה, אבי היה סוחר שטיחים מצליח. כשהייתי בן שנה וחצי אמי נפטרה ואבא החליט לחזור לטהרן יחד עם שני האחים הגדולים, ואותי נטש בארץ אצל הסבתא. מאז ומעולם אבא עשה אפליה קשה ביני לבין אחי ולא העניק לי דבר. בגיל 14 לסבתא כבר היה קשה לגדל אותי אז חזרתי לאבא לטהרן. היה לי קשה שם בלי חברים ובלי כל התייחסות מצד אבא. הוא היה נוהג להתפנק בארוחות מהודרות יחד עם אחי הגדולים ומשאיר לי את השאריות. הוא לא רצה בי, הוא לקח אותי כי לא הייתה לו ברירה. למדתי פרסית ותוך חצי שנה דיברתי, קראתי וכתבתי אותה. היה לי קשה נורא, אז אחרי שנה חזרתי לישראל ושכרתי צריף בשכונת התקווה”.

איך השגת כסף?
“באתי עם קצת כסף שהשגתי מעבודה בחנות השטיחים של אבא בטהרן. מגיל 15 הייתי עצמאי וגרתי לבד. חברי הטובים היו יחזקאל אסלן ואליהו חדד. היינו גונבים רכבים, משתמשים בסמים, עבורי זאת הייתה רק הרפתקה. המשטרה תפסה אותי ולא פעם ישבתי במעצר באבו כביר. בגיל 17 נכנסתי לכלא תל מונד לשלושה חודשים על גניבה. בתקופה של המאסר ואחריה הייתה לי קצינת מבחן שנתנה לי פטור מהצבא והציעה לי לחסוך כסף ולקנות כרטיס טיסה ולחזור לטהרן. אז עבדתי בפרחים, כי תמיד היה לי חוש מס־ חרי טוב, חסכתי כסף לטיסה וחזרתי לאבא.


“חושבים שאני סוג של פלייבוי, אבל עד היום לא היו לי סטוצים” | תמונה: מתוך אתר אבי רוסיני

“חשבתי שאולי משהו ישתנה, אבל אבא התייחס אלי אפילו נורא יותר מאשר בביקור הקודם, ואז שוב רציתי לחזור לארץ, אבל הוא התנה את חזרתי בכך שאסכים להתחתן. הוא שידך לי פרסייה יהודייה בעלת גוף יפה ופנים נאות אבל למי היה בראש להתחתן בכלל? למרות הכל התחתנתי בטהרן אחרי שבועיים שהכרתי אותה ועליתי איתה לארץ”.

לפתע ניסני שולף סיגר ושואל בחיוך רחב: ”הפסקת סיגר?”. הוא מציג לי את הסיגר: “את רואה? זה סיגר משובח, לימיטד אדישן ממונטה כריסטו או טרינידד שאני מזמין בהזמנה מיוחדת אחרי שאני שולח להם את המידות של הסיגר. אני מעשן שני סיגרים ביום, אחד לבוקר ואחד מיוחד לערב”.

אני מנצלת את ההפסקה כדי לדרוש ממנו לתמחר את הבגדים שהוא לובש. “הבגדים הם שלי, כמובן. החולצה שווה 15 אלף שקל בגלל איכות הבד. זו כותנה רכה שנעים ללבוש, תגעי, תרגישי את הבד. המכנסיים 18 אלף שקל, הנעליים 20 אלף שקל. אלה נעלי בלרינה מעור, אף אחד בישראל לא ינעל כאלה. החגורה 22 אלף שקל, עור תנין משני הצדדים עם אבזם אמיתי, מכסף כמובן”.

השעון?
“לא מהחברה שלי, זה שעון לצוללנים ששווה 30 אלף שקל. הייתי פעם צוללן ואיבדתי חלקית את השמיעה באוזן ימין”.

שליטים, סלבס ונסיכים

אז האיש שלובש 105 אלף שקל חזר לארץ עם אשתו הטרייה ועבר ליד אליהו. בגיל 19 הוא הפך לאב טרי ואת בנו השני הביא לעולם רק עשר שנים לאחר מכן. “חזרתי לעבוד בפרחים כי ידעתי שיש בזה הכנסה מהירה. חסכתי כסף ופתחתי בוטיק ראשון יחידי בארץ לבגדי גברים בבן יהודה 20. התחלתי עם ג’ינסים. בזמנו אי אפשר היה להשיג פה ג’ינסים, אז הייתי נוסע לנמל חיפה וקונה מהימאים. היו רק בגדי בן גוריון. כבר מהיום הראשון עשיתי כסף, היה לי משהו שלא היה לאף אחד אחר. ואז זה התפתח, נסעתי לאיטליה, צרפת ואנגליה והתחלתי לייבא לארץ. הצלחתי, כל הזמן הצלחתי”.

ומה עשתה אשתך בזמן הזה?
“אשתי עבדה איתי בחנות. לא הייתה בינינו אהבה, רק כבוד הדדי, היא לא אהבה אותי ואני לא אותה, חיינו בעולמות שונים אך לא התגרשנו, כי הייתי זקוק לה בחנות והיא מצדה נהנתה מביטחון כלכלי. מעולם לא בגדתי בה. אנשים לא מאמינים, חושבים שאני סוג של פלייבוי, אבל עד היום לא היו לי סטוצים. היו לי בסך הכל שלוש חברות כל חיי ואישה, אני טיפוס שחייב להרגיש, לא יכול להיכנס עם בחורה ככה סתם למיטה, זה מרגיש לי מלוכלך”.


הנסיך צ’ראלס, “הוא היה הכי קמצן בעולם”. צילום: רויטרס

אז איך אתה מסביר את היחסים שהיו לך עם אורלי ויינרמן?
חיוך עצום עולה על פניו המטופחות. “מאיפה את יודעת הכל? זה בגלל שאת מקנאה, נשים הן קנאיות”, הוא מחייך בערמומיות. “נשים זה הדבר היחיד שמפחיד אותי בחיים, אני לא מסוגל עליכן. הכרתי את אורלי, גם נסענו יחד לחו”ל, היא הכירה לי את הוריה, אבל היינו רק ידידים, לא שכבנו אם לשם את חותרת”.

ומירי בוהדנה שהגיעה אליך ללונדון?
“מירי שימשה פרזנטורית שלי למותג בגדי הגברים ‘אבי רוסיני’. הלבשתי אותה בעניבות וחלוקים לגברים ועשינו איתה קטלוג מרשים. הטסתי אותה ללונדון לצילומים אבל זה היה רק ביזנס”.

אם כל כך הצלחת אז למה עזבת את הארץ?
“לאחר שלוש שנים הרגשתי שהארץ קטנה עלי. הרגשתי שבלונדון אני כן יכול להתפתח. נסעתי עם האישה והילד בגיל 22 ופתחתי חנות בפינת בונד סטריט. פתחתי חנות בגדי גברים שנקראה ‘אבי רוסיני’. ניחנתי בחושים מיוחדים כי קלטתי את הטעם של הקהל עוד לפני שהקהל עצמו הבין את הטעם. מילדות אהבתי וידעתי להתלבש. עיצבתי את הבגדים, הוספתי נעליים, חליפות, מעילים, בושם והכל על השם שלי. לא היה אחד כמוני בעולם. מכרתי את הסחורה הכי יקרה, הכי שונה ובאיכות הכי טובה. בזמנו בלונדון לא היה מוכר אחד שהיה לו אומץ להביא דברים כאלה יקרים”.

דבר על מחירים.
“בתחילת העסק, החליפה הכי זולה עלתה 36 אלף שקל והכי יקרה עד 60 אלף שקל. אחר כך המחירים עלו והגיעו עד ל-100 אלף שקל לחליפה. קהל היעד שלי היה רק אנשים עשירים. ולאט לאט מפה לאוזן התחילו לדבר עלי, לכתוב עלי בעיתונות, במגזינים, בטלוויזיה ואז התחילו להגיע ראשי מדינות. יש שנכנסו לחנות בעצמם, יש ששלחו את העוזרים שלהם ויש שהטיסו אותי אליהם”.

מי הסלבס שבאו?
“נזרבייב נשיא קזחסטן היה מגיע עם אשתו ועם האיש הכי עשיר באנגליה, שהיה קונה עבורו חליפות. האמיר של קטאר, חמד בן ח’ליפה אל ת’אני, היה מטיס אותי אליו ואשתו הקמצנית הייתה תמיד חותכת חצי מההזמנות שלו בסוף. גם הבן שלו, האמיר הנוכחי, תמים בן חמד אל ת’אני, רכש אצלי. הנסיך צ’ארלס היה קונה אצלי הרבה. הוא היה מגיע בעצמו לחנות, אבל הוא היה הכי קמצן בעולם. אם החפתים היו משתפשפים לו אחרי חצי שנה, הוא היה דורש שאחליף לו אותם ללא עלות. הרי הוא מבית המלוכה, לא? הייתי חייב להחליף לו את החפתים בחינם, זה חלק מהשירות. אין לו בכלל טעם בבגדים, המכנסיים שלו תמיד ארוכים או קצרים מדי, אבל הוא צ’ארמר אמיתי. הייתי מגיע אל בית המלוכה והכרתי גם את אשתו דיאנה ז”ל”.


סדאם חוסיין, “הוא היה שולח אנשים עם המידות”. צילום: רויטרס

מי עוד?
“את סדאם חוסיין לא פגשתי מעולם, אבל הוא היה שולח אנשים עם המידות והבגדים שלו והייתי תופר לו. הוא אהב להזמין במיוחד מגפי עור. הוא הוציא אצלי בשנה בין מיליון לשניים. היו לי גם המון קליינטים רוסים ואוליגרכים, וזה הגיע עד לפוטין. עד היום אני מזהה את החליפות שלי שפוטין לובש. הייתי נוסע אליו למוסקבה. ניסיתי ליצור איתו אינטראקציה אבל אי אפשר, הוא קר כמו קרח, לא צוחק, לא מחייך, לא מדבר, לא החליף מילה. גם רונלד רייגן היה קונה אצלי כשפתחתי סניף בבברלי הילס. רייגן היה קליינט קבוע. הוא היה גבוה מאוד והייתי צריך לעצב לו חליפות באורך מיוחד. עם רייגן פיתחתי יחסי חברות. אני גם ביחסים טובים עם משפחת המלוכה בברוניי. קנו אצלי המון שחקני קולנוע. סילבסטר סטאלונה, ניקולס קייג’, ג’וני דפ, צ’ארלס ברונסון, אנתוני הופקינס. יש לי את מספרי הנייד שלהם. פתחתי שני סניפים בבברלי הילס, אחד על הרודיאו דרייב ואחד במלון ‘בברלי ווילשר’. סיפקתי בגדים גם לחנות בציריך כי ביקשו את המותג ‘אבי רוסיני'”.

נתת הנחות סלבס?
“אצלי לא היו הנחות. אפילו צ’ארלס הקמצן היה משלם מחיר מלא”.

מה עם פוליטיקאים בארץ?
“שמעון פרס, לפני שנבחר לנשיאות, היה מגיע ללונדון וקונה ממני חליפות. לא יכול לומר את הסכום שהוא שילם עבור החליפות, אבל הוא שילם, זה לא היה בחינם. הוא היה קונה ממני פעמיים עד שלוש בשנה. את החליפה שדוד ד’אור לבש ביום הולדתו ה-90 אני תפרתי”.

מתי החלה החברות עם רוברט דה נירו?
“אנחנו חברים כבר המון שנים. לאחי הייתה מסעדה בבברלי הילס והוא היה צריך להשמין לטובת תפקיד בסרט, אז הוא היה מגיע לאכול שלוש ארוחות בערב. שם הכרנו ומאז אנחנו בקשר טוב, נפגשים לדרינקים כשהוא בלונדון. גם לו יש מסעדה בלונדון, שאני לא אוהב כי המוצרים שלו קפואים ואין שם אוכל טרי”.

מדוע מכרת השנה את העסק?
“דברים השתנו, אנשים חיפשו בזול, השוק התפתח, קראתי את השוק וידעתי שזה הזמן לסגור. גם ההנאה מהבגדים נגמרה לי ואני לא עושה מה שלא גורם לי פאן. היום אני כבר לא עוסק בבגדים. היו לי שלוש חנויות צמודות על שטח של 600 מ”ר ומכרתי אותן ללואי ויטון ב-35 מיליון ליש”ט. את החנויות בבברלי הילס נתתי לאשתי כשהתגרשנו לפני עשר שנים. אל תדאגי לה, כשהתגרשנו היא קיבלה חצי מהכל. מכל הסיפור הזה היא יצאה עם מיליונים שבכלל היא לא יודעת מה לעשות איתם, כי היא לא יודעת ליהנות מהחיים, לדעת לחיות זאת אמנות”.

הפגיעה מאבא נשארה

ותהיו בטוחים שאבי ניסני יודע ליהנות מהחיים. הוא מפזר כספים לכל עבר, רוקד כאחרון הצעירים לצלילי מוזיקה, אוכל רק מזון טרי ובריא, טס למלדיביים פעם בשנה כדי לעבור טיפול לניקוי רעלים, נוהג בבנטלי אזור צהובה בהזמנה מיוחדת ולא מפסיק לחייך. ניסני: “יש לי המון קליינטים שעשירים ממני פי מאה אבל לא יודעים לחיות כי הם קמצנים. בחיים אל תתחברי עם אנשים קמצנים, הם ימשכו אותך אחורה ורק יחפשו לנצל אותך. אין לי בלקסיקון קנאה או שנאה, זה לא מעניין אותי, אני רוצה לשתות שמפניה טובה וליהנות כל יום מהחיים. אני מגוון את האוכל, אני יודע איך להתלבש, אני רוכש חפצי אמנות וענתיקות. אני אוהב לבזבז”.

היית מבעליה של אחת המסעדות המצליחות באירופה.
“נכנסתי לשותפות עם משפחה צרפתית למסעדה הכי מצליחה בלונדון שנקראה ‘le gavroche’, שהיו לה שלושה כוכבי מישלן ואחר כך זה ירד לשניים. ארוחת ערב רגילה לזוג עלתה מינימום 2,500 שקל לא כולל יין, המסעדה הייתה בבעלותי מ-1979 ועד 1997. אחרי כמעט 20 שנה יצאתי מהעסק כי נמאס לי”.

ומה היו יחסיך עם אביך אז? הוא פרגן להצלחתך?
“אבא ידע על ההצלחה, אבל אני חושב שהוא קינא בי כי תמיד רק העביר ביקורת והיו לו תלונות, אף על פי שהייתי טיפה יותר מצליח ממנו. כשחלה, עזרתי לו, שלחתי אליו את הגורו שלי שיעזור לו בתזונה נכונה ואני חושב שהארכתי את חייו בעשר שנים. הוא מעולם לא הודה לי על זה”.

כשאביך נפטר הגעת ללוויה?
“אבא נפטר לפני עשר שנים ונקבר בלוס אנג’לס. לא אשכח שבאותו לילה התלוננתי בפני אשתי שיש לי כאב ראש איום ונורא, בדרך כלל אני לא סובל מכאבי ראש. זה היה כאב ראש חד כזה, כמו וולקן במוח. בבוקר אחותי הודיעה לי שאבא נפטר. לא הלכתי להלוויה שלו. לא יכולתי לסלוח לו, כעסתי עליו. הוא השאיר בי המון צלקות. עד היום לא ברור לי למה אבא התנהג אלי ככה, כשניסיתי לשאול אותו למה אני שונה ביחס שלו כלפי הוא התעלם”.

עכשיו אבי קוטע את הראיון כי הוא ממהר לפגישה עסקית עם חברו, השף חיים כהן. על הפרק: מסעדה שניסני מעוניין לפתוח בישראל. בערב אנחנו נפגשים שוב בבר יוקרתי בנמל תל אביב.

איך הכרת את חיים כהן?
“את חיים הכרתי לפני 20 שנה. התאהבתי בו בכרם, הוא היה מבשל עבורי. חיים הוא איש שכולו לב טהור, הוא אמין ויש לו ידי זהב”.

בעבר היית אמור לפתוח מסעדה עם אייל שני, למה זה התפוצץ?
“גם את אייל אני מכיר שנים, הייתי נוסע לסטודיו שלו והוא היה מבשל לי. הוא בישל לי ולזוגתי האיטלקייה שקשוקה הכי טעימה שאכלתי, עד היום יש לי את הטעם בפה וזה כולה מביצים. גיליתי שהוא הסתבך כלכלית אז יצאתי מהסיפור”.

לאחר שמכר לפני כשנה את עסקיו המניבים נשאר ניסני עם עסק לריהוט וינטג’ וענתיקות בסן פרנסיסקו. כתחביב, הוא מעצב פנים של בתי עשירים ויאכטות ומסתובב בעולם, במיוחד במונטה קרלו, לחפש השקעות נדל”ניות ופיננסיות, בעיקר בבונדים. לפני שלוש שנים רכש שטח עם מפרץ וחוף פרטי בסן פרנסיסקו. “הבית נמצא בשלבי בנייה ואני ממש נרגש שמצאתי את פיסת גן העדן הזאת”, הוא אומר ומציג לי בנייד תמונות של המקום. שכניו הצמודים הם ג’ודי פוסטר ורובין וויליאמס. במקביל הוא מתגורר במלון הדירות בנייטס ברידג’ שבלונדון, בסוויטה שמשתרעת על פני 300 מ”ר.

איזו מדינה אהובה עליך מכל?
“מדינת תל אביב, תל אביב בעיני זה המקום הכי יפה בעולם. תל אביב הישנה זה החלום שלי. מהירקון דרומה. בחיים לא הייתי מסוגל לגור בסביון, בקיסריה או בהרצליה פיתוח. לכן החלטתי שהגיע הזמן שאשקיע גם בארץ, פתחתי פה בפעם הראשונה בחיי חשבון בנק, והחודש קניתי דירה במלון רויאל ביץ’ בטיילת, בקומה 20 עם נוף לים. מדובר בדירת לופט של שני חדרים המשתרעת על 150 מ”ר. היא עלתה לי כ-20 מיליון שקל למעטפת, ללא עיצוב החלל הפנימי. רק המראה עלתה לי 12 אלף שקל. הבנתי שמשפחת ספרא והאוליגרך אלכסנדר משקביץ הם השכנים שלי”.

הראיון מסתיים. הוא רואה שאני מעט מהוססת. “אני רוצה שתבואי איתי ללונדון”, הוא אומר, “שתראי את סגנון החיים שלי שם, אני גם אציג בפנייך חשבונות בנק ומסמכים שתראי שהכל אמיתי, אצלי הכל בשקיפות מלאה, הכל פתוח, שום דבר אצלי לא פייק”.

לכתבה בדה פוסט